הגלובליזציה נמצאת בכל פינה – אנחנו אוכלים אוכל מיובא, מזמינים משלוחים מעלי אקספרס, מזמינים בגדים מנקסט ומרכיבים רהיטים מאיקאה. מוצרים עוברים ממדינה אחת לאחרת בקלות מופלאה. זה אומנם מאפשר לכלכלה לשגשג אבל הרווחים וההפסדים לא מתחלקים באופן שווה על פני הגלובוס - מבחינה כספית ומבחינה סביבתית. מחקר חדש מצא שמדינות עשירות שומרות על הטבע שלהן על חשבון פגיעה משמעותית בטבע של מדינות עניות.
להתחשב באחר
"היתרון היחסי של חלק מהמדינות העניות הוא הטבע שלהן", אומר פרופ' אילן נוי, ראש הקתדרה לכלכלת אסונות ושינוי אקלים באוניברסיטת ויקטוריה, וולינגטון, ניו זילנד, חבר המכון המדעי גראן סאסו באיטליה ומרצה אורח באוניברסיטה העברית בירושלים. "מדינות שיש להן הרבה 'סביבה', יערות ומוצרים מן הטבע, מייצאות הרבה מהם למדינות שאין להן", הוא מסביר.
כשבמדינות מערביות יש ביקוש לעץ לבנייה, למשל, אז הן ישיגו אותו ממדינות שבהן עדיין כורתים עצים למטרות אלה. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת נכרתו ברחבי העולם יותר מ-4 מיליון קמ"ר של יערות. לשם השוואה, זהו גודלן של כל מדינות האיחוד האירופי ביחד. נוסף כל כך, לפי נתוני האו"ם התרחבות הייצור החקלאי היא הגורם ל-90 אחוז מבירוא היערות בעולם. רואים זאת במדינות עניות ששטחים מיוערים רבים בהן נכרתו לצורך גידולים חקלאיים בשביל מטרות ייצוא - אל מדינות עשירות.
"מבחינה כלכלית, כשאנחנו מחליטים אם לפעול כך או אחרת לא אכפת לנו מהאחר. אנחנו מתעלמים מהשפעות חיצוניות של הפעולה שלנו ורק רוצים להרוויח - בין אם ההשפעה על האחר חיובית או שלילית", מסביר נוי. הדוגמה הקלאסית היא מפעל מזהם שנמצא בסמוך לנהר שבמורדו יש כפר דייגים.
"כתוצאה מהזיהום של המפעל הדגים מתים. זיהום הנחל מגדיל את הרווח של המפעל ופוגע ברווח של הדייגים", הוא אומר. במצב כזה הפתרון הפשוט הוא לגלם את העלות של הזיהום בתוך הפעילות הכלכלית של המפעל, כך שהוא יהיה מחויב להתחשב גם בנזקים שהפעילות שלו גורמת. אכיפה ממשלתית, למשל, יכולה להוביל לגביית מחיר כלכלי – כמו מיסים וקנסות – מהצד המזהם או איסור על פעילותו המזהמת. במצב כזה, הפעילות הכלכלית תתחשב בעלויות הזיהום.
לא בחצר האחורית שלי
"המצב מסתבך אם הנהר חוצה גבול בין מדינות", מספר נוי. במקרה כזה, אם המפעל נמצא במדינה אחת והדייגים נמצאים במדינה אחרת, אז נדרש הסדר בין שתי הממשלות. "ברמה הגלובלית, אין 'תכנון מרכזי' שמנסה למקסם את התועלת החברתית של כולם. כל מדינה ממקסמת את הרווח שלה. לכן, המפעל ימשיך לזהם אם הזיהום לא משפיע על אף אחד במדינה שלו", הוא אומר.
מאמר חדש שפורסם בכתב העת Nature בחן את הפגיעה במגוון הביולוגי באזורים אלה בעקבות ייצוא של מוצרים כמו אורז, שמן דקלים, מוצרי בשר בקר ועץ לבנייה. המחקר בדק כמה מהפגיעה הסביבתית במדינות עניות עם סביבה טבעית עשירה (כמו מדגסקר) ניתן לשייך למדינות עשירות יותר (כמו ארצות הברית). מדגסקר סובלת מפגיעה קשה בטבע שלה בעקבות גידול הווניל שהתרחב מאוד במדינה מאז שמחיריו בשוק האמירו לפני כעשור. הגידול נעשה על חשבון הסביבה הטבעית באי הטרופי. ההכנסות החדשות מאפשרות לחקלאים לשגשג, לתעשיית החקלאות לגדול ולכלכלה לצמוח.
יחד עם זאת, המחקר מצא שהסחר בין המדינות מוביל לירידה במגוון הביולוגי בקצב גבוה פי 15 במדינות העניות מאשר במדינות העשירות. מבין בתי הגידול שנפגעים נמצאים גם היערות הטרופיים בברזיל ובאינדונזיה – שקיים בהם מגוון מינים גבוה במיוחד. עוד נמצא שיש פגיעה נרחבת יותר במדינות שסמוכות למדינה שמייבאת. למשל, ארצות הברית פוגעת בעיקר בבתי הגידול של מרכז אמריקה, ויפן וסין אחראיות בעיקר להרס בדרום-מזרח אסיה.
על פי נוי, תוצאות המחקר לא מפתיעות. "אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו סוחרים. כלומר, אנחנו לא מייצרים לעצמנו את כל מה שאנחנו צורכים – לא כמדינה, לא כעיר ובוודאי שלא כפרטים, אז אנחנו מסתמכים על ייבוא ממקומות אחרים. אם נרצה למנוע נזק באזור אחר, נצטרך לייצר הכול בעצמנו, אבל אז רמת החיים תרד". כלומר, ויתור על סחר משמעו ירידה בשפע ובכמות המוצרים הזמינים לקנייה.
על פי הדוח "הכלכלה של המגוון הביולוגי" שכתב הכלכלן פרופ' פרטה דסגופטה, למגוון המינים בטבע יש חשיבות כלכלית גדולה. אחת המסקנות המרכזיות היא שהביקוש הנוכחי של האנושות מהטבע עולה על היכולת של הטבע לספק לנו מסגולותיו. למעשה, יותר מ"כדור ארץ אחד" נדרש כדי לתמוך באורח החיים האנושי של ימינו. דסגופטה מבקר את השימוש בתוצר כלכלי כמדד שלא מתחשב בהרס הסביבה הטבעית. לפי דסגופטה, "צמיחה כלכלית ופיתוח בני-קיימא מחייבים את ההבנה ששגשוג ארוך טווח נשען על איזון בין הדרישות שלנו מהטבע לבין היכולת שלו לספק אותן".
מורכבות של שימור טבע
באופן אבסורדי, כשננסה לשמור על הטבע אנחנו עלולים לפגוע בו. מחקר נוסף שפורסם לאחרונה הראה שהשבת שטחים חקלאיים בבריטניה לייעודם המקורי – כשטחים טבעיים – עלולה לפגוע בשמירה על מגוון מינים ברמה העולמית. הסיבה היא שכשמדינות אירופיות מצמצמות את ייצור המזון בשטחן, הן נאלצות לצרוך מזון שמיוצר באזורים אחרים ששם הפיקוח על שמירת טבע עלול להיות חלש יותר, ומגוון המינים הטבעי עשוי להיות גדול בהרבה. "הגנה על הסביבה היא מותרות", מזכיר נוי. לכן, מדינות עשירות יותר יכולות להרשות זאת לעצמן יותר.
כדי להתמודד עם הפגיעה ועם חוסר השוויון באזורים שבהם היא נעשית, אפשר לקדם מדיניות שבה עלות הנזק הסביבתי מגולמת במחירי המוצרים ברמה העולמית. בדרך זו יהיה אפשר לאמוד את הנזקים הסביבתיים ולטפל בהם – צעד נוסף לעבר כלכלה וייצור בני-קיימא. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, אפשר לשפר את יעילות הגידולים החקלאיים תוך הקפדה על הפסקת כריתת יערות.
מה אנחנו יכולים לעשות? כצרכנים, אנחנו יכולים לבדוק איזה מוצרים מזיקים במיוחד. "יערות רבים נכרתו כדי לפנות את השטח לצורך גידול בקר. זו תעשייה שמזיקה מאוד ליערות", אומר נוי. "הפתרון הברור הוא להפסיק לצרוך מוצר כזה, או לצרוך ממנו הרבה פחות". כלל האצבע המשותף לפתרונות אלה הוא התחשבות. כדי שהחברה בכללותה תשגשג, התועלת של כולם צריכה להילקח בחשבון. "יש לצמצם השפעות שליליות שמזיקות כלכלית – לא רק לנו, אלא גם לאחרים, ולעודד השפעות חיוביות שתורמות לכולם", מסכם נוי.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
