מה מותר האדם מהבהמה? מה מפריד אותנו מבעלי החיים, ובעיקר מהמינים הקרובים ביותר אלינו, הבונובו והשימפנזה?
זו שאלה פילוסופית יותר ממדעית, ויכולות להיות לה תשובות רבות ושונות. ביניהן, השפה האנושית בוודאי תזכה למקום של כבוד. זוהי יצירה יוצאת דופן בעולם החי: בעזרת אוצר מילים גדול, והחוקים שמכתיבים את צירוף המילים זה לזה, אנחנו יכולים לבטא אינספור רעיונות – מהזמנת קפה ועד תיאור החלום שחלמנו בלילה הקודם, משיר ערש ועד הסבר לתיאוריה פיזיקלית.
3 צפייה בגלריה
במחקר נבחנו הקריאות של הבונובו, מין קרוב מאוד לשימפנזים. מיה, נקבת בונובו צעירה קוראת לעבר פרטים אחרים
(צילום: Martin Surbeck, Kokolopori Bonobo Research Project)
אחת התכונות שמאפשרות לשפה להיות עשירה כל כך, היא היותה מרוכבת (compositional), כלומר מבוססת על צירופים: המשפטים שלנו מורכבים מצירופים של מילים, שלכל אחת מהן יש משמעות, והן מעניקות משמעות למשפט השלם. הצירופים האלו יכולים להיעשות בצורה טריוויאלית, שבה משמעות הצירוף כולו היא פחות או יותר חיבור של המשמעויות של המילים המרכיבות אותו. למשל, המשפט "מיכאל הוא רקדן בלונדיני", אומר לנו שמיכאל רוקד, ויש לו שיער בלונדיני. המילים "רקדן" ו"בלונדיני" נמצאות אחת ליד השנייה, ומתייחסות לאותו אדם, אך לא ממש משפיעות זו על זו. אנחנו יכולים להוסיף למשפט, למשל "מיכאל הוא רופא ורקדן בלונדיני", וזה ייתן לנו עוד מידע על מיכאל, אך לא ישנה את מה שאנחנו יודעים לגבי יכולת הריקוד שלו או צבע שערו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הסיבה המפתיעה לכוויות שמש
מדובוני מים לטיפול בסרטן
מה הם הכוכבים? מדוע הם מנצנצים?
המקרה המעניין יותר הוא הצירוף הלא טריוויאלי, שבו למשפט השלם יש משמעות מעבר לזו של כל אחד מחלקיו. חשבו למשל על המשפט "מיכאל הוא רקדן טוב". כאן, המילה "טוב" אינה עומדת בפני עצמה, אלא מוסיפה למשמעות של "רקדן". היא לא מתארת את מיכאל באופן כללי: אנחנו לא יכולים להסיק מהמשפט שמיכאל הוא אדם טוב. הצירוף יוצר משמעות חדשה, שלא נמצאה קודם במילים הנפרדות, "רקדן" ו"טוב".
האם המורכבות הזו מיוחדת לשפה האנושית, או אולי אנחנו חולקים אותה גם עם בעלי חיים אחרים? במאמר שהתפרסם לפני כשנתיים בחנו החוקרים קריאות של שימפנזים, ותיעדו מקרים רבים של צירוף כמה קולות יחדיו, כולל צירופים היררכיים – "משפט" של שני קולות בתוך צירוף ארוך יותר של שלושה או ארבעה קולות. מהמחקר הזה עולה שגם בעלי חיים מסוימים מתקשרים בעזרת צירופי קולות, אך החוקרים לא ידעו כיצד הצירופים האלו משפיעים על המשמעות של הקריאות.
כעת מתפרסם מחקר שבו נבחנו הקריאות של הבונובו, מין קרוב מאוד לשימפנזים. החוקרים הצליחו להראות לא רק שקופי האדם הללו מצרפים קולות שונים זה לזה – אלא גם שהם יוצרים צירופים לא טריוויאליים, שהמשמעות שלהם שונה מחיבור המשמעויות של הקולות הבודדים.
מילון בונובו
בשלב הראשון הקליטו החוקרים את הקולות שמשמיעים הבונובו – הרבה, הרבה קולות. הם עקבו אחר שלוש קבוצות של בונובו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שכוללות יחדיו 32 פרטים בוגרים. במשך שמונה חודשים הם יצאו כמעט כל יום בארבע בבוקר, כדי למצוא את קופי האדם לפני שהם קמים משנתם ומתחילים לנוע ביער. במשך היום החוקרים נשארו בקרבתם ולא רק הקליטו את הקריאות השונות שלהם, אלא גם, עבור כל קריאה, תיעדו פרטים רבים לגבי הקבוצה והפרט שמשמיע את הקול. הם ציינו אם הוא לבדו או עם אחרים, אם הוא מתקרב למישהו, משחק, מנקה את פרוותו של בונובו אחר או מאיים עליו. אם הוא נמצא על הקרקע או על עץ, אם מישהו אחר בקבוצה משמיע קולות, אם יש מזון באזור, אם לאחר הקריאה יש תגובה של בונובו אחר, ועוד ועוד.
3 צפייה בגלריה
החוקרים אספו יותר מ-700 קריאות. אוליב, אם צעירה קוראת לעבר חברים מרוחקים בקבוצה
(צילום: Lukas Bierhoff, Kokolopori Bonobo Research Project)
כל הפרטים האלו נותנים הקשר לקריאות השונות, שבעזרתו אפשר ללמוד משהו על משמעותן. מליסה ברת'ט (Berthet), שהובילה את המחקר, אמרה בריאיון לכתב העת Science שעם הזמן היא התחילה להבין חלק ממה שהבונובו אומרים זה לזה. "אתה רואה אותם קוראים ואז כולם מתחילים לזוז... וזה מאוד מספק להרגיש, 'אה, אני מתחילה לתפוס את זה'".
החוקרים אספו יותר מ-700 קריאות, עם כל הפרטים על מה שהתרחש כשהן הושמעו. רבות מהקריאות היו צירופים של שניים או יותר קולות. "זה איפשר לנו ליצור מעין מילון בונובו – רשימה מלאה של קריאות בונובו והמשמעות שלהן", אמרה ברת'ט בהודעה לעיתונות. "זהו צעד חשוב לעבר הבנת התקשורת של מין אחר: זו הפעם הראשונה שהצלחנו לקבוע את משמעות הקולות, בכל הרפרטואר הקולי של החיה".
"תסתכל עליי ותעשה כמוני"
ברת'ט ועמיתיה השתמשו בתוכנות שפותחו לחקר שפה אנושית, כדי לקבץ יחד קריאות עם משמעות קרובה או קשורה. "למשל, המילים 'כריש' ו'חיה' נשמעות לעיתים קרובות לצד מילים דומות, כמו 'דג' ו'טורף', וזה מרמז שיש להן משמעויות שקשורות זו לזו", כתבה ברת'ט באתר The Conversation. "לעומת זאת, 'חיה' ו'בנק' הן מילים שמשמשות בהקשרים שונים, והמשמעויות שלהן פחות קשורות זו לזו. הגישה הזו מאפשרת לנו לייצג ולמדוד את הקשר בין המשמעויות של מילים שונות".
כך יכלו החוקרים לבחון את הצירופים של הקולות, ולבדוק אם הם אכן מורכבים מקולות שיש להם משמעות בפני עצמם, ואם משמעות הצירוף קשורה למשמעות של מרכיביו – כמו בשפה אנושית. הם הגיעו למסקנה שהבונובו מסוגלים לצרף את קולותיהם בצורות שונות, כמו בשפה האנושית המרוכבת, אך עם פחות "מילים". יותר מכך – היו להם גם צירופים לא טריוויאליים.
לדוגמה, הבונובו השמיעו נביחה (yelp) בעיקר כשרצו לגרום לאחרים לעשות משהו, כמו להתחיל לנוע, או לבנות קן לשינה. החוקרים "תרגמו" את הקול הזה כאומר "יאללה בואו נעשה את זה!". לעומת זאת, קופי האדם השמיעו גניחה (grunt) כדי להסב את תשומת ליבם של אחרים מקבוצתם שנמצאו קרוב אליהם, מעין "הי, תסתכל עליי". כששניהם מושמעים יחדיו, בצירוף של נביחה-גניחה, המשמעות היא משהו כמו "תסתכל עליי ותעשה מה שאני עושה", והוא נשמע במיוחד כשהבונובו בונים קינים שבהם יישנו בלילה. זהו צירוף טריוויאלי, כי אין לו משמעות גדולה יותר מהמשמעות של כל אחד ממרכיביו.
צירוף לא טריוויאלי נמצא בחיבור של שני קולות "הוּ" (hoot) שמשמיעים קופי האדם. "הו נמוך" גילו החוקרים, מושמע כאשר הבונובו מתרגשים. "הו גבוה" משמש כדי לקרוא לפרטים רחוקים יחסית, ולבקש מהם תשומת לב. אבל החיבור של שניהם, "הו גבוה – הו נמוך", לא אומר פשוט "אני מתרגש, שימו לב אלי!". הוא משמש ספציפית כאשר בונובו אחר בקבוצב מציג לראווה את כוחו, למשל כדי למשוך נקבות. ייתכן, אומרים החוקרים, שהקריאה מיועדת לקהל שצופה בתצוגה, והבונובו שמשמיע אותה אומר "אני במצוקה, הזכר שמציג מפחיד אותי, שימו לב אליי". אפשרות נוספת היא שבקריאה הזו הבונובו מנסה לעצור את התצוגה שמתרחשת לצידו. בשני המקרים, המשמעות של הצירוף שונה מחיבור המשמעות של מרכיביו.
שפה בת שבעה מיליון שנים?
המחקר "ישנה את פני התחום" של התנהגות בעלי חיים, אמר הביולוג הצרפתי מאייל לורו (Leroux), שלא השתתף במחקר, ל-Science. לדבריו, הממצאים מציגים "ראיות משכנעות ליכולות שלפי ההנחה המקובלת היו ייחודיות לאדם".
המסקנות שעולות מהמחקר לא נוגעות רק לצורת התקשורת של הבונובו, אלא גם לאבולוציה שלהם – ושלנו. אם לבונובו יש שפה מתוחכמת יותר מכל מה שהנחנו בעבר, מה זה אומר על האבולוציה של השפה האנושית?
"היות שלבני אדם ולבונובו יש אב קדמון משותף שחי מתישהו בין שבעה ל-13 מיליון שנים לפני זמננו, אנחנו חולקים תכונות רבות שירשנו מאותו אב משותף, ונראה שהמורכבות של השפה עשויה להיות אחת מהן", אמר מרטין סורבק (Surbeck), אחד החוקרים החתומים על המאמר. "המחקר שלנו מעלה את האפשרות שאבותינו כבר השתמשו בשפה מרוכבת לפני לפחות שבעה מיליוני שנים, אם לא יותר".
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
