צלמית חרס זעירה, המתארת אישה ואווז, התגלתה לאחרונה באתר הארכאולוגי נחל עין גב 2 ממזרח לכינרת. לדברי החוקרים, מדובר בממצא הקדום ביותר הידוע כיום אשר מתאר אינטראקציה בין אדם לבעל חיים - והדמות הטבעית הראשונה של אישה שנמצאה במזרח התיכון. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת PNAS.
הצלמית, שתוארכה כבת 12 אלף שנה, נמצאה על ידי צוות בראשות פרופ' ליאור גרוסמן. היא נחקרה על ידי ד"ר לורן דאווין מהמכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, בשיתוף פרופ' נטלי מונרו מאוניברסיטת קונטיקט.
4 צפייה בגלריה
צלמית החרס עם האישה והאווז, ומיקום האתר הארכאולוגי נחל עין גב 2 בצפון הארץ (בו נמצאה הצלמית)
(צילום: ד"ר לורן דאווין)
"זהו ממצא יוצא דופן בכל קנה מידה", אומר ד"ר דאווין. "לא רק שזו הצלמית הקדומה ביותר בעולם המתארת אינטראקציה בין אדם לחיה, אלא גם התיאור הטבעי הראשון של אישה שנמצא באזורנו".
באמצעות אנליזות מדעיות מתקדמות גילו החוקרים כי הצלמית, שגובהה 3.7 ס"מ בלבד, עוצבה מטין מקומי ונשרפה בכבשן אש בחום של כ-400 מעלות, עדות לשליטה מוקדמת בטכנולוגיה זו. על פניה נמצאו עקבות של פיגמנט אדום (אוכרה) – חומר צבע ששימש בטקסים, לקישוט הגוף וחפצים ועוד – ואף טביעת אצבע ייחודית של אישה צעירה, ככל הנראה היוצרת עצמה.
4 צפייה בגלריה
טביעת האצבע הייחודית של אישה צעירה, ככל הנראה היוצרת של צלמית החרס
(צילום: ד"ר לורן דאווין)
4 צפייה בגלריה
זוויות שונות של צלמית החרס שהתגלתה באתר הארכאולוגי נחל עין גב 2, ותוארכה כבת 12 אלף שנה
(צילום: ד"ר לורן דאווין)
בתיאור הצלמית נראית אישה כורעת, כשעל גבה פרוש אווז. החוקרים סבורים כי אין מדובר בתיאור יומיומי, אלא ביצירה סמלית בעלת משמעות מיתולוגית או רוחנית. האווז, שהיה חלק מהתזונה הנאטופית אך גם נושא ערך סמלי, מתואר כחי ונוכח - לא כניצוד.
הצלמית נמצאה במבנה עגול למחצה ששימש לקבורה ולטקסים, חלק מיישוב נאטופי מאוחר בן כ-12 אלף שנה. התרבות הנאטופית, שהתקיימה בארץ ישראל (ולאחר מכן באזורים נוספים בלבנט), בין 11,500 ל-15,000 שנה לפני זמננו, מייצגת את המעבר מציידים-לקטים נודדים לקהילות יושבות קבע - שלב מכריע בהתפתחות התרבות האנושית.
4 צפייה בגלריה
פרופ' ליאור גרוסמן וד"ר לורן דאווין מתבוננים בצלמית החרס שהתגלתה באתר הארכאולוגי נחל עין גב 2
(צילום: הדס גולדגייר)
פרופ' גרוסמן, ראש המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, מסבירה שהצלמית מנחל עין גב 2 מתעדת רגע מכונן. "היא מגשרת בין עולמם של ציידים נוודים לבין קהילות יושבות קבע, ומראה כיצד הדמיון והחשיבה הסמלית החלו לעצב את התרבות האנושית".
שרידי בעלי חיים מהאתר מלמדים כי נוצות האווז שימשו לקישוט ועצמותיו להכנת תכשיטים – עדות לקשר עמוק בין בעלי החיים לבין עולמם הרוחני של בני התקופה. מעבר לערכה המדעי, הצלמית מספקת הצצה נדירה אל ראשית המיתוס והאמונה – אל הרגע שבו האדם החל לתאר את עולמו לא רק במעשים, אלא בדימויים ובסיפורים. “האישה והאווז משקפים את תחילת הדרך שבה דמיון, רוח ואמנות התחברו ליצירה אנושית, מסכם ד"ר דאווין. "זהו מסר חי – שנולד לפני אלפי שנים – על הקשר העמוק בין האדם לטבע שמסביבו".
