חברת SpaceX צפויה לבצע בשבוע הבא את טיסת הניסוי התשיעית של מערכת סטארשיפ, החללית הענקית שבין השאר מיועדת להביא בני אדם למאדים. אחרי יותר משנתיים של טיסות ניסוי, החללית עדיין לא נכנסה למסלול סביב כדור הארץ או השלימה הקפה שלו. שתי טיסות הניסוי האחרונות, בינואר ובמרץ השנה, הסתיימו בצורה דומה: טיל השיגור, סופר הבי, חזר לקרקע והשלים נחיתה מוצלחת על מגדל השיגור, שם הוא נתפס בזרועות המיועדות לכך והונח על הקרקע. לעומת זאת החללית עצמה, או ה”שיפ”, התפוצצה דקות אחדות לאחר מכן, גם בניסוי השביעי וגם בניסוי השמיני.
הפיצוץ במרץ
(צילום: X @GeneDoctorB / רויטרס)
בתחילת השבוע השלימה החברה ניסוי הנעה סטטית של ה”שיפ”, שבו הופעלו על הקרקע כל ששת מנועי החללית למשך כדקה. זה היה ניסוי הקרקע השלישי של החללית הזו, שמיועדת לצאת לחלל בטיסת הניסוי התשיעית. מתווה טיסת הניסוי לא פורסם, אך סביר להניח שהחברה תנסה לעשות מה שלא הצליחה בשתי הטיסות הקודמות: טיסה במסלול בליסטי, בלי הקפת כדור הארץ, שיביא את החללית חזרה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי. שם היא תבצע כניסה מבוקרת לאטמוספרה ותמרון נחיתה מעל פני הים, שאמור להדמות נחיתה אנכית רכה ביבשה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
"להפוך את הקוטביות", או ליישר את שפת המדע?
בינה מלאכותית משחקת מיינקראפט בהצלחה
הסולידריות הנקבית של הבונובו
ייתכן שהמשימה תכלול ניסויים נוספים שהחברה תכננה, בראשם הפעלת מנועי החללית בחלל, העברת דלק בין מכלים כחזרה לקראת תדלוק חלליות, או הצבת לווייני דמה בחלל. הניסוי אמור לכלול התפתחות מעניינת נוספת, ובפעם הראשונה לעשות שימוש חוזר בטיל סופר הבי: טיל השיגור שיביא את החללית לחלל הוא הטיל ששימש בטיסת הניסוי השביעית, וכאמור נקלט בהצלחה במגדל השיגור.
מועד רשמי לניסוי טרם פורסם, בין השאר משום שהחברה טרם קיבלה אישור של מינהל התעופה האזרחית, FAA. אישור כזה יינתן לאחר שהמינהל יאשר את דו”ח התקלה של החברה על טיסת הניסוי השמינית, ואת הצעדים שנקטה למניעת הישנותה של התקלה. עם זאת, מהתרעות שפרסמה החברה למפעילי כלי טיס וכלי שיט סמוך לבסיס החלל שלה בדרום טקסס, עולה כי היא מכוונת לשיגור ב-21 במאי, יום רביעי.
המייסד והמנכ”ל של ספייס אקס, אילון מאסק (Musk) הודיע בציוץ כי לפני טיסת הניסוי יציג את התוכניות של החברה לטיסה למאדים. בשבוע שעבר הודיע המימשל האמריקני על קיצוץ ניכר בתקציב של סוכנות החלל, נאס”א, לשנת 2026, לצד הגדלת התקציב לתכנון ופיתוח של משימות מאוישות למאדים. סביר מאוד להניח כי משימות כאלה ייפלו בחיקה של ספייס אקס, גם מכיוון שהיא היחידה שמפתחת ברצינות יכולות כאלה, וגם בזכות מעמדו הרם של מאסק עצמו במימשל האמריקני.
אין לי ארץ אחרת, גם כי אדמתה בוערת
בעוד מאדים נחשב יעד מועדף למשימות חלל מאוישות, דווקא השכן שלנו מהצד השני, נוגה, דומה יותר לכדור הארץ מבחינת הגודל והכבידה שלו. עם זאת, החיים על פניו יהיו הרבה יותר מאתגרים בשל אטמוספרה צפופה מאוד: לחץ האוויר על פני השטח דומה לזה שבעומק 900 מטרים מתחת לפני הים אצלנו. לזה אפשר להוסיף טמפרטורות לוהטות, גזים רעילים, גשם חומצי ופעילות געשית. כעת מחקר חדש מעלה שגם הקרקע של נוגה פחות יציבה ממה שחשבנו עד כה.
חוקרים מארצות הברית ומשוויץ ניתחו מחדש נתונים שאספה החללית מגלן, שמיפתה את פני השטח של נוגה לפני כשלושה עשורים. המחקר שלהם התמקד בתצורות קרקע המכונות "קורונות" (Coronae) – מעין עמקים עגולים או אובליים שקוטרם יכול להגיע למאות קילומטרים.
בעבר חשבו כי אלה מכתשי פגיעה של אסטרואידים, אך מחקר מעמיק יותר העלה כי הקורונות הן תוצר של פעילות געשית. סלע מותך דוחף מלמטה את שכבת הקרום החיצונית, ויוצר צורה של בועה. כשהסלע מתקרר הוא שוקע, כמו עוגה ש"נופלת" אחרי שמוציאים אותה מהתנור, והבליטה הופכת לשקע בצורת מכתש.
הקרום של נגה יציב, ואינו מורכב מלוחות טקטוניים כמו זה של כדור הארץ, אבל החוקרים שיערו כי פעילות טקטונית בכל זאת קיימת מתחת לפני השטח, והיא שדוחפת את היווצרות הקורונות, באזורים שבהם “נביעות” של סלע מותך פוגשות את הקרום החיצוני. כדי להבין אם כך אכן נוצרו הקורונות על נוגה, ואיזו פעילות מתרחשת מתחת לפני השטח של כוכב הלכת, פיתחו החוקרים מודלים תיאורטיים שיכולים להסביר את התהליך.
לאחר מכן הם הצליבו את המודלים עם המיפוי הטופוגרפי של 75 קורונות מהממצאים של מגלן, ועם נתוני כבידה שמדדה החללית, ויכולים להצביע על המתרחש מתחת לקרקע. הם גילו כי ביותר משני שלישים של הקורונות, הכבידה חלשה יותר במרכז, מה שמעיד כנראה על חומר מותך שצפיפותו נמוכה יותר, כפי שצפו המודלים שלהם. במאמר המחקר החוקרים מפרטים את התהליכים הטקטוניים שהובילו להיווצרות הקורונות, ומציינים כי זו עוד נקודת דמיון בין נוגה לכדור הארץ: פעילות טקטונית בלתי פוסקת שממשיכה לעצב את פני כוכב הלכת.
היקום מחשב את קצו לאחור
מתי יגיע היקום שלנו לקצו? לאיש אין תשובה ברורה לשאלה הזו, אבל פיזיקאים שעוסקים במחקר תיאורטי מציעים מדי פעם השערות. במחקר שפורסם השבוע, עדכנו חוקרים מהולנד את ההשערה שלהם עצמם, וקבעו כי היקום יסיים את דרכו בעוד 10 בחזקת 78 (1 עם 78 אפסים) שנים “בלבד”, במקום 10 בחזקת 1,100 שנים.
הסיבה לסוף היקום, כפי שהחוקרים רואים אותה, היא תופעה בשם קרינת הוקינג, על שם הפיזיקאי האנגלי סטיבן הוקינג (Hawking) שהציע אותה ב-1975. חורים שחורים, כידוע, אינם פולטים שום חומר או קרינה בשל הכבידה העצומה שלהם. אבל הוקינג הציע מנגנון שבו הם מאבדים מסה בכל זאת. כשחלקיק של חומר ואנטי-חומר נפגשים, הם מתאיינים, כלומר מעלימים זה את זה והופכים לאנרגיה. בפיזיקה הקוונטית יכול להתרחש גם התהליך ההפוך: חלקיק ואנטי-חלקיק שצצים לפתע משום מקום. אם זה קורה בדיוק על אופק האירועים, כלומר גבול החור השחור, אחד החלקיקים נפלט החוצה והאחר נשאב פנימה. זה שנשאב לחוק השחור הוא בהגדרה בעל אנרגיה שלילית, כלומר גורם לחור השחור לאבד אנרגיה, או מסה, שהן כמובן שקולות פיזיקלית.
3 צפייה בגלריה
כוכב נייטרונים ש"מתאדה" באיטיות באמצעות קרינה דמוית קרינת הוקינג
(איור: Daniëlle Futselaar/artsource.nl)
היינו פאלקה (Falcke) ועמיתיו באוניברסיטת רדבאוד בהולנד, ביססו את החישוב הקודם שלהם על חורים שחורים. את החישוב החדש הם מבססים גם על קצב איבוד המסה המשוער של גופים נוספים בעלי מסה עצומה, בראשם כוכבי נייטרונים וננסים לבנים. “אז סוף היקום יגיע הרבה יותר מוקדם ממה שציפינו, אבל למזלנו זה עדיין הרבה מאוד זמן”, אמר פלקה בהודעה לעיתונות, בה הדגישה האוניברסיטה כי מדובר במחקר שנעשה עם קריצה. החוקרים אפילו חישבו כמה זמן ייקח לאדם להעלם במנגנון הזה, ומצאו שמדובר בכ-1090 שנה, קצת יותר מתוחלת החיים הממוצעת שלנו, שמושפעת מגורמים אחרים.
יש לציין כי אף שקרינת הוקינג נחשבת לרעיון תיאורטי מקובל למדי, אין בינתיים שום תצפית ישירה שמאמתת את קיומה, ודאי שלא זיהוי של אובדן מסה בחורים שחורים או בגופים אחרים במנגנון הזה. כדי לתת פרופורציות לחישוב, כדאי לזכור שגיל היקום כיום מוערך בכ-13.8 מיליארד שנים. כך שגם אם החישוב נכון, הוא צפוי להתקיים עוד זמן ארוך פי ששה בערך מגילו הנוכחי. עלינו זה כנראה לא ישפיע במיוחד: השמש שלנו צפויה לסיים את חייה כבר בעוד כחמישה מיליארד שנה כענק אדום שיבלע חלק גדול מכוכבי הלכת. אם נצליח לשרוד את זה, יהיו לנו עוד טריליונים על טריליונים של שנים להתכונן גם לאתגרים הבאים.
מחשבים בעשרות מיליוני דולרים
חברת מחשבי החלל הישראלית רמון ספייסת ספק מחשבים דיגיטליים לרשת לווייני התקשורת OneWeb של החברה האירופית Eutelsat,בעסקה גדולה שהיקפה לא פורסם. לחברה יש רשת לווייני תקשורת במסלול נמוך סביב כדור הארץ, שמספקים שירותי אינטרנט בדומה לרשת סטארלינק של ספייס אקס. כיום החברה מפעילה יותר מ-540 לוויינים כאלה, וזה מערך לווייני התקשורת הגדול ביותר חוץ מזה של החברה האמריקאית. “בשלב הראשון של העסקה נספק מערכות מחשוב ל-70 הלוויינים הבאים של המערך הזה”, אמר מנכ”ל רמון ספייס, אבי שבתאי, לאתר מכון דוידסון. “מדובר במערכות מחשוב שמאפשרות עיבוד דיגיטלי של המידע ושיפור הביצועים של הלוויין, ואפשר גם לשדרג אותן במהלך חיי הלוויין, מה שמשפר את המודל העסקי של החברה”.
רמון ספייס נמצאת בימים אלה בהליך המסירה של המחשבים הראשונים לחברה האירופית, והלוויינים הראשונים עם המחשב של רמון מיועדים לשיגור לקראת סוף השנה הבאה. בחברת “רמון” סירבו לומר היכן מתבצע הייצור של המחשבים. לפני כשנתיים חתמה החברה עלהסכם לשיתוף פעולהעם יצרנית המחשבים הטייוואנית הגדולה אינגרסיס (Ingrasys). “זה שחברה מישראל מספקת את המערכות האלה לחברה אירופית מהמובילות בעולם אומר משהו על החברה שלנו ועל המעמד שלה בשוק מחשבי החלל”, הדגיש שבתאי.
רמון ספייס, שמעסיקה כ-80 עובדים, מייצרת מחשבים ומערכות מחשוב לשוק החלל. “אנו מתמקדים כיום בשני שווקים: לווייני תקשורת, ולווייני חישה וצילום”, אמר שבתאי. “המחשבים שלנו מיועדים בעיקר לטכנולוגיות תקשורת, עיבוד מידע ולאחרונה גם יותר ויותר אחסון מידע – יש משימות חלל שצוברות נתונים רבים, ואי אפשר לשדר את כולם לכדור הארץ בזמן אמת, לכן יש לנו פתרונות של שמירת המידע בחלל”. החברה פועלת כיום בשני מוקדים בישראל, ביקנעם ובהוד השרון, ובנוסף יש לה מרכז בארצות הברית ומרכז באנגליה שנפתח בשנה שעברה. “אנו עובדים על עוד מספר פרויקטים, ורק השבוע חתמנו על פרויקט נוסף שיפורסם בקרוב”, הוסיף שבתאי.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
