על מדרונותיה של סוסיתא, המשקיפה אל מי הכינרת, נחשף פסיפס עתיק בן כ-1,600 שנה, שעליו נכתב "שלום על הזקנים". מדובר בעדות נדירה לקיומו של בית האבות הראשון בהיסטוריה המתועדת. הכתובת שובצה בתוך מדליון מעוטר במוטיבים צבעוניים, והיא חלק מאחד הפסיפסים המרשימים ביותר שנמצאו באתר עד כה. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת המדעי Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik.
"זו עדות חיה לכך שטיפול ודאגה לקשישים אינם רעיון מודרני בלבד, אלא היו חלק ממוסדות ותפיסות חברתיות כבר לפני כ-1,600 שנה", אמר ד"ר מיכאל איזנברג מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן והחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מנהל שותף לפרויקט החפירות באתר.
סוסיתא (היפוס) הייתה העיר הנוצרית המרכזית באזור הכינרת בתקופה הביזנטית, ושימשה כמושב בישוף שבו פעלו לפחות שבע כנסיות. העיר שוכנת על רכס מזרחי המשקיף אל האגם, ומאז שנת 2000 מתקיימות בגן הלאומי סוסיתא חפירות ארכאולוגיות שיטתיות, לצד פעולות שימור נרחבות.
באותה תקופה שימשה סוסיתא מרכז דתי, חברתי וכלכלי. רחובותיה הראשיים – הדקומנוס מקסימוס (מזרח–מערב) ורחוב הקרדו (צפון–דרום) – היו צירי התנועה המרכזיים בעיר. הפסיפס שנחשף נמצא סמוך לצומת הרחובות הללו, כ־100 מטר בלבד מהכיכר המרכזית, בתוך אחד מגושי המגורים שנבנו סביבם.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים - ד"ר איזנברג, ד"ר ארלטה קובלבסקה מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, ופרופ' גרגור שטאב מאוניברסיטת קלן – לברר האם הכתובת מצביעה על כך שהמבנה שבו שובץ הפסיפס שימש כמוסד ייעודי לקשישים. אם כן, מדובר בעדות הארכאולוגית הקדומה ביותר לבית אבות מתוארך שנחשף עד כה.
במהלך עונת החפירות 2023–2024 נחשף קטע הפסיפס בשלמותו, ועבר טיפול שימור ראשוני בידי משמרת המשלחת, יאנה קדם. צוות החוקרים בחן את הכתובת היוונית שהופיעה בתוך מדליון מעוטר, את מיקומה בפסיפס ואת ההקשר העירוני שלה. הכתובת נותחה מבחינה לשונית, סגנונית והקשרית, והושוותה למקורות היסטוריים מן התקופה הביזנטית, שבהם מתועדים מוסדות לקשישים.
כמו כן, נבחנו הדימויים האיקונוגרפיים שסבבו את הכתובת – בהם יאוריות מצריות, עצי ברוש, פירות וכלי פולחן – שהעצימו את ההנחה כי המבנה נשא משמעות רוחנית ושימש ייעוד חברתי מובהק. לדבריהם, מיקומו של הפסיפס בכניסה למבנה, כך שהכתובת ניצבה מול פני הנכנסים, מעיד על חשיבותו ועל מקומו המרכזי במרחב הציבורי.
4 צפייה בגלריה
אזור החפירות, שבו נמצאה הכתובת "שלום על הזקנים" בכניסה לאחד המבננים של העיר
(צילום: ד"ר מיכאל איזנברג)
ממצאי המחקר מצביעים על כך שהפסיפס מסוסיתא מהווה ככל הנראה את העדות הארכאולוגית הראשונה שניתן לתארך ישירות למוסד קבוע שנועד לשרת קשישים בתקופה הביזנטית. אף שמוסדות מסוג זה מוזכרים במקורות מן המאות החמישית והשישית לספירה, זו הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא פיזי מובהק הקשור ישירות לפעילות כזו.
לדברי החוקרים, עצם הפנייה הישירה לקבוצת גיל מסוימת – "שלום על הזקנים" – בצירוף מאפייני המבנה והקשרו העירוני, מלמדים על תשתית חברתית מאורגנת שנועדה להעניק שירות וכבוד לבני הגיל המבוגר. "מדובר במוסד קהילתי ורוחני שהשתלב במרקם החיים של העיר הנוצרית ושיקף את ערכיה החברתיים של התקופה. הכתובת מכוונת אל ציבור מסוים ומדברת עליו ישירות, וזהו ביטוי נדיר לחיי היום־יום של אנשים מבוגרים בעת העתיקה. זו עדות לאופן שבו דאגה הקהילה הנוצרית בארץ הקודש בתקופה הביזנטית לקשישים – אחריות שהייתה מוטלת עד אז על כתפי המשפחה בלבד", סיכמו החוקרים.
הפסיפס שנחשף בגן הלאומי סוסיתא מעניק תובנה ייחודית על חיי החברה והדת בתקופה הביזנטית, ובפרט על אופן הטיפול בקשישים בארץ ישראל. בעוד שרוב העדויות מן העת העתיקה מגיעות ממקורות כתובים, כאן מדובר בממצא מוחשי, מתוארך וברור, המלמד על קיומו של מוסד חברתי־קהילתי לקשישים. הגילוי מאיר באור חדש את מקומם של בני הגיל השלישי בחברה הנוצרית הביזנטית, ומעיד כי לצד כנסיות ומבני דת הוקמו גם מוסדות בעלי תפקיד יומיומי – לטיפול, דאגה וכבוד לזקנים.
