העיסוק סביב הפלת משטר אסד בסוריה בחודש שעבר והמצב המתהווה שם עד כה, נגע בעיקר לפן הביטחוני והגאו-פוליטי. השאלות המרכזיות שמעסיקות את ישראל, המזרח התיכון ואת העולם כולו, הן האם מנהיג הג'יהאדיסטים בסוריה אחמד חוסיין א-שרע, הידוע בכינויו אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הוא "זאב בעור של כבש", האם יחזור לדרך הג'יהאד שממנה צמח או שיבחר לקחת את המדינה צעד לעבר המערב?
כמו כן, כולם נושאים את עיניהם למתחים הבין-עדתיים במדינה, מה יעלה בגורלם של העלווים, האם טורקיה - שנחשבת למרוויחה הגדולה מההפיכה - תתקוף במחוזות הכורדיים במדינה ועד מתי ישהה צה"ל באזור החיץ בעמדות הצבא הסורי, שאותן תפס מיד עם הפלת המשטר. אבל יש עוד זווית חשובה שאינה זוכה להבלטה, ומציבה בפני ישראל הזדמנות לחיזוק היחסים עם מי שיוביל את השכנה מצפון. מומחים מובילים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מספקים תובנות מקצועיות כיצד יכולה ישראל "לקנות את עולמה" מול המשטר המתגבש בסוריה, שכבר עשרות שנים מתמודדת ללא הצלחה עם מחסור חמור במים.
8 צפייה בגלריה
ילדה סורית ממלאת בקבוק מים במחנה הפליטים הסורי שבעין איסא
(צילום: Chris McGrath, GettyImages)
8 צפייה בגלריה
מי תהום מאקוויפר החרמון המזרחי, שופעים מעומק של כ-1.5 ק"מ בקידוחי שמיר שבעמק החולה
(צילום: באדיבות פרופ' אילון אדר)
פרופ' אילון אדר, הידרוגאולוג של מי תהום במכון המים ע"ש צוקרברג באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, טוען כי ייתכן שהחלפת המשטר הסורי יוצרת הזדמנות לקדם שיתוף פעולה בנושאי מים, שהם מעניינם של שני הצדדים. "סוריה וישראל חולקות את מי התהום באקוויפר החרמון המזרחי, גוף המים שמזין את מעיינות הבניאס והדן, שמספקים למעלה מ-70% מהמים לנהר הירדן הצפוני, ואת המעיינות בעמק הברדה, מקור המים העקרי של אגן דמשק", מסביר פרופ' אדר.
הוא ציין כי מזה ארבעה עשורים מורגש מחסור מים חמור באגן דמשק (לרבות עיר הבירה), שהוא מהאגנים החקלאיים החשובים ביותר בסוריה. "הפחתה דרסטית בספיקת המעיינות עם שינויי האקלים באזורנו, הגבירה את ההפקה ממי התהום שחלקם הגדול ניזון אף הוא מגשמים ושלגים בגוש החרמון המזרחי. שאיבה לא מבוקרות של מי תהום מעבר להעשרה הטבעית, גרמה לירידה דרסטית של מפלס מי התהום ולהתייבשותם של בארות רבות תוך כדי פגיעה משמעותית בחקלאות (ייצור מזון), שהוביל למשבר כלכלי וחברתי ולנטישה של הכפריים לעיירות הסמוכות ולדמשק הבירה", אומר פרופ' אדר.
לדבריו, שיקום הכלכלה באגן דמשק יחייב את השלטונות לפתור את בעיית המים, תוך חיפוש של מקורות מים חלופיים. מקור המים הזמין ביותר עבורם הוא מאגר מי התהום בשולי אקוויפר החרמון, אקוויפר חוצה גבולות שנמצא בשוליים המזרחיים של ההר ומספק מים לסוריה (המעיינות בעמק הברדה שבאגן דמשק) ולישראל (מעיינות הדן והבניאס שבמקורות הירדן).
פרופ' אדר מציין שבמקרה זה, סוריה משתמשת במים במעלה הזרימה ואילו ישראל נסמכת על המים שבמורד הזרימה הטבעית. "מן הראוי שישראל וסוריה ישתפו פעולה, כיוון שלשתי המדינות זכויות טבעיות במאגר משותף זה, שמכיל משאב כלכלי חשוב והכרחי לקיומנו", אומר פרופ' אדר. הוא הוסיף כי לסורים יש אינטרס לשיתוף פעולה כדי למקסם את תפוקת המים וכי לישראל יש ידע מוכח בפיתוח וניהול משאבי מי התהום.
"לישראל יש כאן הזדמנות להושיט יד למשטר המתהווה בדמשק ולסייע לו בידע וביכולות סביב סוגיית המים הרגישה במדינה, באמצעות סקר מים משותף באקוויפר החרמון על מנת להעריך את פוטנציאל ההפקה של מי התהום מכל אחד מתאי האקוויפר באמצעות תיווך של גורם שלישי, מקצועי ומדעי, שיניע ויוביל מהלך מסוג זה בין שני הצדדים, שיצטרכו להיות מקצועיים ומדעיים גם הם (בדומה להסכם המים בין ישראל וירדן), אולם מוקדם לדעת האם מהלך שכזה יתקבל על ידי הצד הסורי", הוא אמר.
פרופ' ארנון קרניאלי, מנהל המעבדה לחישה מרחוק במכונים לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ביצע מחקר שעסק בירידה הדרסטית של כמות המים הזמינים לחקלאות בסוריה בעשורים האחרונים.
8 צפייה בגלריה
השלכות חסימת הזרימה בנחל הפרת, שבוצעו על ידי טורקיה, על מקורות המים של סוריה
(צילום: Anmar Khalil, AP)
לדבריו, מדובר באחת הסיבות המרכזיות שהובילו למרידה בנשיא אסד במסגרת "האביב הערבי" ב-2011, מה שהביא בחלוף 13 שנים לנפילת משטרו. המחקר שהוביל פרופ' קרניאלי מציע הסבר חלופי לנרטיב השכיח, שטוען כי בצורות ושינויי אקלים גרמו לחוסר היציבות הפוליטית במדינה מאז 2011.
פרופ' קרניאלי מצביע על מספר הוכחות בלתי תלויות שהושגו מצילומי לוויין (בין היתר תנובת השדות, מפלס מי התהום וזרימת המים), המוכיחות כי נרטיב זה אינו תואם את התנאים הסביבתיים האמיתיים. תמונות הלוויין מראות ירידה דרמטית בתפוקת גידולי הקיץ (בעיקר כותנה), המסתמכים על מי השקיה מנהר הפרת, בשנים לאחר פרוץ המרידה באסד ב-2011, בעוד שגידולי החורף (חיטה ושעורה) פחות הושפעו.
8 צפייה בגלריה
מפה שממחישה את ההשפעה של טורקיה על משבר המים בסוריה
(איור: באדיבות פרופ' ארנון קרניאלי)
"מוצא נהרות הפרת והחידקל ברמת אנטוליה בטורקיה. בהמשך דרכם, הנהרות חוצים את הגבול לסוריה ומשם ממשיכים לעיראק. מי הנהרות הם משאב המים העיקרי להשקיית השדות החקלאיים בצפון המדברי של סוריה", הסביר פרופ' קרניאלי. "ירידה בספיקת המים בנהר הפרת עם חציית הגבול טורקיה-סוריה נגרמה כתוצאה מחסימה משמעותית של הזרימה בנחל הפרת שבוצעו על ידי טורקיה. למרות ששתי המדינות חתמו על הסכם בי-לטראלי (דו-צדדי) שהגדיר את כמות המים שטורקיה תהיה מחויבת שיזרמו מנהר הפרת לסוריה, הירידה הדרסטית בכמות המים בסוריה נגרמה בגלל הפרת התחייבות, ופחות בגלל גורמים הקשורים לאקלים כמו מיעוט משקעים".
בעשורים האחרונים הממשלה הטורקית בנתה אסטרטגיית מאגרי מים שאפתנית, לרבות פרויקט בשם "דרום-מזרח אנטוליה", שנועד לחיזוק ענף החקלאות הטורקי. מדובר בפרויקט שנועד להשקות שטח המשתרע על פני 17 אלף קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל נאמד בכ-22 אלף קמ"ר).
פרופ' קרניאלי מסביר כי פרויקט זה נשען גם על מים שהטורקים גורעים מסוריה, באמצעות עשרה סכרים גדולים, מאגרי מים שנפחם פי 36 מנפח המים בכינרת ותעלות ארוכות וגדולות פי 100 מהמוביל הארצי של ישראל, מה שמתווסף לבארות פיראטיות רבות בשטח סוריה, שגורעות ממי התהום.
"עם תחילת המרידות בסוריה ב-2011, ניצלו הטורקים את הכאוס במדינה השכנה וצמצמו עוד יותר את זרימת המים מהפרת לסוריה - בכך סגרה טורקיה לסוריה את השיבר", אומר פרופ' קרניאלי, תוך שימת דגש על כך שהטורקים שכנעו בשעתו את הסורים שלא לפנות לקבל ערבויות בינלאומיות לכמות המים המינימלית שתובטח להם, ובכך הם למעשה היטלו בהם.
בפועל, החקלאות בטורקיה משגשגת בעוד שבסוריה היא נחשלת. פרופ' קרניאלי אומר שההזדמנות הקיימת כיום בפני ישראל אל מול המשטר המתהווה בסוריה, היא לסייע בידע בהתפלה של מים מליחים, כמו מי ים, זאת בנוסף לסיוע הטכנולוגי שישראל יכולה להציע למדינה השכנה, לאיתור מים באמצעות חישה מרחוק, שגם תאפשר לזהות את האזורים שעתידים לסבול ממחסור במים. "שיתוף ידע מסוג זה יעזור לחקלאות הסורית, ויסייע בהענקת שקט למשטר הסורי החדש המחפש דרכו", אומר פרופ' קרניאלי.
