בערבה הנידחת של צפון-מזרח מונגוליה, הרחק מהחצרות המפוארים ומהערים הסואנות של מזרח אסיה של ימי הביניים, מספר ממצאים ארכאולוגיים שנטמנו באדמה מספרים סיפור שונה של אימפריה - סיפור של הישרדות, הסתגלות ואורח חיים שהיה סמוי מהעין.
מחקר חדש, שנערך בהובלת הדוקטורנטית תקווה שטיינר מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובהנחיית פרופ' גדעון שלח-לביא ופרופ' רבקה רבינוביץ', חשף מרבץ זואו-ארכאולוגי עשיר במיוחד באתר 23 - מוצב שמירה לאורך מערכת החומות שאורכה כ-4,000 ק"מ, שסימנה את גבולות אימפריית ליאו (בשנים 1125-916 לספירה). המחקר הוא חלק מפרויקט בתמיכת קרן ERC בשם "החומה - אנשים ואקולוגיה בסין ובמונגוליה של ימי הביניים", בניהולו של פרופ' שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת Archaeological Research in Asia, מציגים דיוקן עוצמתי של חיים בשולי האימפריה: לא רק חיילים, אלא ייתכן שגם משפחותיהם ואנשי סגל תומך שגידלו מקנה, עסקו בציד ובדיג, והתמודדו עם תנאי אקלים קשים - הכול כמעט ללא זכר ברשומות ההיסטוריות.
מערכת החומות, שנבנתה על ידי שליטי שושלת ליאו של שבט ח'יתאן (Khitan), שהיו נוודים למחצה, לצורך שמירה על גבולותיה הצפוניים, נותרה בגדר מסתורין מבחינת תפקודה ושימושיה בשטחי מונגוליה וסין של ימינו. על אף היקפה העצום, היא והאנשים שחיו לאורכה כמעט שאינם נזכרים בטקסטים ההיסטוריים של אותה תקופה.
5 צפייה בגלריה


שרידי חץ שורק שהתגלו באתר 23 במונגוליה - חץ בעל ראש מחורר שמשמיע שריקה במהלך מעופו
(צילום: טל רוגובסקי, האוניברסיטה העברית בירושלים)
5 צפייה בגלריה


חישורי גלגלים שהתגלו באתר 23 במונגוליה
(צילום: טל רוגובסקי, האוניברסיטה העברית בירושלים)
עם זאת, הממצאים שנותחו על ידי הצוות של שטיינר מספקים הצצה אינטימית יותר אל הגנת השוליים של האימפריה. האתר, שתוארך לסביבות שנת 1050 לספירה, מכיל למעלה מ-7,000 עצמות בעלי חיים, רבות מהן שמורות באופן יוצא דופן. כבשים, עזים, סוסים, כלבים, צבאים ואפילו שפמנונים - כל עצם, סימן שריפה ושאריות בשר מגוללים סיפור הישרדות של ממש.
"מה שמצאנו לא היה רק מחסום צבאי שקיבל אספקה מהמרכז", אומרת שטיינר. "מדובר בקבוצה שהתנהלה באופן עצמאי - ייתכן חיילים, ייתכן אזרחים - שגידלו מקנה, יצרו כלים מעצם, צדו ודגו בסביבתם, אולי אף קיבלו אספקה מסוימת מהשלטון המרכזי, וקיבלו החלטות מקומיות לגבי אילו בעלי חיים לשחוט ומתי - הכול בתנאים קשים וסביבה מבודדת".
הניתוח מעיד על כלכלה עצמאית ברובה, עם עדויות לגידול כבשים ועזים, גידול סוסים, מעט ציד של צבאים וחיות ממשפחת הסמוריים, ודיג עונתי. המספר הגבוה של עצמות בעלי חיים צעירים מאוד - במיוחד טלאים וגורים - מרמז על כך שייתכן שהקהילה סבלה מאירוע אקלימי קשה כמו כפור מאוחר באביב, בדומה לתיאורים היסטוריים של משברים סביבתיים שהכבידו על אימפריית ליאו בשנותיה האחרונות.
5 צפייה בגלריה


ממצאי עצמות שהתגלו בחפירות שנערכו באתר 23 במונגוליה
(צילום: טל רוגובסקי, האוניברסיטה העברית בירושלים)
5 צפייה בגלריה


תצלום אוויר של מבנים מרובעים גדולים באתר 23 במונגוליה
(צילום: טל רוגובסקי, האוניברסיטה העברית בירושלים)
בניגוד לכרוניקות האימפריאליות, המתארות מסעות ציד מפוארים ומשלחות מחווה, העצמות באתר 23 חושפות את המשאים ומתנים השקטים של חיים ומוות באזורים הנידחים. נוכחות של עצמות בקר שמהן הופק מוח עצם, עצמות מעובדות ששימשו ככלים או תכשיטים, ואפילו חץ שורק נדיר מגולף מעצם (חץ בעל ראש מחורר שמשמיע שריקה במהלך מעופו) - כל אלה מעידים על אוכלוסייה יזמית וחסונה, שהתאימה את מדיניות האימפריה לתנאים המקומיים. "הטקסטים ההיסטוריים מתמקדים בקיסרים, לא במוצבים", מסבירה פרופ' רבינוביץ'. "אבל הארכאולוגיה מאפשרת לנו לשמוע את קולותיהם של אלה שחיו, עבדו ומתו הרחק מהארמון".
המחקר מהווה תרומה משמעותית לחקר הרב-תחומי של מרכז אסיה בימי הביניים, ומגשר על הפער שבין כתבים היסטוריים לתרבות חומרית. כמו כן, הוא מספק בסיס נתונים השוואתי חשוב להבנת חיי גבול באימפריות אחרות, החל מהלימס הרומי ועד לחומה הסינית הגדולה.