לפני כ-100 אלף שנה האדם הקדמון פעל לצד טורפים באזור האתר הפרהיסטורי נשר-רמלה, ושילב אסטרטגיות שונות להשגת מזון - באופן שנראה בררני. כך עולה ממחקר חדש, שאותו הובילו חוקרים מאוניברסיטת חיפה. "ממצאי המחקר שלנו מספקים הצצה מרתקת להתנהגותו ולמערכת היחסים של האדם הקדמון עם סביבתו", אמר פרופ' ראובן ישורון מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, אחד מעורכי המחקר.
האתר, שנמצא סמוך לרמלה, נחפר בשנים 2010–2011 על ידי פרופ' יוסי זיידנר מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה. החפירה חשפה שקע טבעי גדול עם שכבות ארכיאולוגיות בעובי של שמונה מטרים, המתוארכות לתקופה הפליאוליתית התיכונה.
3 צפייה בגלריה
עצם ירך של עז הבר, שהתגלתה בחפירה בנשר רמלה ועליה סימני נשיכה של טורף
(צילום: מאיר אורבך)
בשכבות התחתונות נמצאו עדויות למחנות ציד ששימשו לעיבוד חיות גדולות, כמו בקר הבר. בין הממצאים היו עצמות עם סימני חיתוך ושבירה רבים, סימני שריפה, כלי צור ששימשו לעיבוד בשר ועורות, ושרידי מדורות. לעומת זאת, בשכבות העליונות התגלו עצמות של מגוון רחב יותר של בעלי חיים, חלקן שלמות ולעתים אף במנח האנטומי המקורי שלהן, עם מעט מאוד עדויות להתערבות אנושית.
ממצא זה הציב בפני החוקרים שאלה מסקרנת: כיצד מתו בעלי החיים הללו, ואם הם לא היו ניצודים באופן שגרתי, מדוע נמצאו באתר?
במחקר החדש - שהתפרסם בכתב העת Quaternary Science Reviews - ביקשו הדוקטורנט מאיר אורבך ופרופ' ראובן ישורון יחד עם פרופ' יוסי זיידנר מהאוניברסיטה העברית, פרופ' גדעון הרטמן וחן זייגן מאוניברסיטת קונטיקט, ופרופ' פלורנט ריבלס מהמכון הקטלוני למחקר אקולוגיה קדומה ואבולוציה תרבותית, לבחון את זיהוי מיני בעלי החיים, את סוגי הנזקים שנגרמו לעצמות כתוצאה מתהליכים שונים, ואת הנזק הפיזי וההרכב הכימי של שיני אוכלי העשב כדי להבין את התזונה שלהם ואת מסלול תנועתם במרחב.
מתוצאות המחקר עולה כי נמצאו עצמות של מגוון רחב של בעלי חיים, בהם אוכלי עשב כמו הצבי הארץ-ישראלי, סוס הבר וחמור הבר האירופי הנכחד, לצד אייל אדום, אייל הכרמל והיחמור הפרסי - מקרב אוכלי העלים. בנוסף, נמצאו באתר מין נכחד של קרנף, בקר הבר (אבי הבקר המבוית המוכר כיום), עיזי בר, חזירי בר ואף יענים. עוד נמצא במחקר כי בעונות מסוימות המקום שימש מאגר מים זמני, שאליו הגיעו בעלי חיים מאזורים שונים – מהרי השומרון, ממזרח השפלה וממישור החוף.
ניתוח מיקרוסקופי של העצמות הראה כי רבות מהן נלעסו על ידי טורפים כמו צבועים ואריות, ומיעוטן בותרו על ידי אדם. חלק מהעצמות אף נמצאו שלמות לחלוטין.
"אין מדובר באתר מגורים של האדם הקדמון, אלא בריכוז בעלי חיים שמתו בנסיבות שונות לפי המשוער לאחר שהגיעו לשתות מבור המים, חלקם ניצודו על ידי האדם הקדמון וחלקם על ידי טורפים קדמונים כצבועים ואריות שארבו להם וככל הנראה חלקם נפלו או טבעו. הציידים האנושיים והטורפים ניצלו את הגעת בעלי החיים לציד מהמארב וייתכן שאף ניצלו נבלות בעלי חיים שמתו בנסיבות טבעיות", הסביר אורבך.
החוקרים סיכמו: "האתר הפרהיסטורי נשר רמלה פותח צוהר להבנת ההתנהגות של האדם הקדמון, הנוף הקדום של מישור החוף ועדרי בעלי החיים שהסתובבו בו. נראה שבסביבה היה מגוון בעלי חיים זמינים לציד, אך באתרים דומים מאותה התקופה שבהן נמצאה נוכחות אדם, ניצוד בעיקר פר הבר. האדם ניצל את הסביבה שלו בדרכים שונות, לעיתים צד באופן מקרי כמו שמוצג במחקר זה ולעיתים צד באופן סלקטיבי כפי שמראים אתרים אחרים מהתקופה, ואף השכבות התחתונות באתר נשר רמלה עצמו". המחקר נערך במימון הקרן הלאומית למדע.
ריאיון עם ד"ר יוסי זיידנר. ארכיון
(צילום: אבי חי )
האתר הפרהיסטורי נשר רמלה, שנמצא סמוך לרמלה, התגלה בעקבות חפירות הצלה בשנים 2010–2011. החפירות חשפו שקע טבעי גדול עם שכבות ארכיאולוגיות בעובי של שמונה מטרים, המתוארכות לתקופה הפלאוליתית התיכונה, בין 140 ל-100 אלף שנים לפני זמננו. באתר נמצאו כלי צור מסותתים ששימשו לטביחת בעלי חיים, עצמות מאובנות של פרסתנים שניצודו, וכן שרידי מדורות. בין הממצאים הבולטים התגלו חלקי לסת וגולגולת אנושיים בעלי צורה ייחודית, המצביעים על קיומו של טיפוס אדם קדום שלא היה מוכר למדע עד כה, המכונה "אדם נשר רמלה".
החוקרים מציעים כי טיפוס אדם זה, שחי באזור עד לפני כ-130 אלף שנה, חולק תכונות עם הניאנדרטלים, בעיקר בשיניים ובלסת, וגם עם בני אדם קדומים יותר כדוגמת ההומו ארקטוס, בעיקר בגולגולת. עם זאת, הוא שונה מאוד מהאדם המודרני – מבנה הגולגולת שלו אחר לחלוטין, אין לו סנטר והשיניים שלו גדולות מאוד. ממצאים אלו מספקים תובנות חדשות על האבולוציה של האדם באזורנו ומדגישים את החשיבות של אתר נשר רמלה להבנת התפתחות האדם הקדום.
