האדם הקדמון ידע שבאמצעות "עישון של הבשר", ניתן לשמר את הבשר ולהאריך את חיי המדף שלו - כך לפחות סבורים חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מחקר חדש מעלה נקודת מבט עדכנית על שאלה המעסיקה את חוקרי הפרהיסטוריה כבר שנים רבות: מה גרם לאדם הקדום להתחיל להשתמש באש? לטענת החוקרים, בני אדם קדומים, שניזונו בעיקר מציד של בעלי חיים גדולים, נדרשו לאש כדי לעשן ולייבש את הבשר שלא יירקב ובכך לשמור אותו לאורך זמן, וכן להרחיק ממנו טורפים ואוכלי נבלות.
תובנה זו משתלבת בתיאוריה מאחדת נרחבת, שגובשה אף היא על ידי אותם חוקרים, המסבירה תופעות רבות בפרהיסטוריה בהסתמך על התלות בקלוריות שמקורן בבעלי חיים גדולים לצד הירידה המתמדת בגודלן של החיות שניצודו לאורך התקופות הפרהיסטוריות. המחקר בוצע על ידי ד"ר מיקי בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ופורסם בכתב העת Frontiers in Nutrition.
פרופ' ברקאי מסביר: "ראשית השימוש באש היא נושא בוער בקרב חוקרי הפרהיסטוריה בעולם. קיימת הסכמה שלפני 400 אלף שנה כבר היה השימוש באש נפוץ לצרכים ביתיים, ככל הנראה בעיקר לצליית בשר, ואולי גם לתאורה ולחימום. אך לגבי מה שקרה במהלך מיליון השנים שלפני כן יש מחלוקת, ועד היום הועלו מגוון השערות בנוגע לסיבה בגללה החלו בני אדם קדומים להשתמש באש. במחקר זה ביקשנו לבחון נקודת מבט חדשה על הסוגייה".
ד"ר בן-דור הוסיף: "עבור האדם הקדום השימוש באש לא היה מובן מאליו, ובמרבית האתרים המתוארכים עד כ-400 אלף שנה לפני זמננו לא נמצאו עדויות לשימוש באש. עם זאת, במספר אתרים בהחלט ניכר כי נעשה שימוש באש, אך לא נמצאו עצמות שרופות ועדויות לצליית בשר. אנחנו מבינים שבני האדם באותה עת, רובם מהטיפוס הומו ארקטוס, לא השתמשו באש באופן קבוע, אלא רק לעתים, במקומות מסוימים, ולמטרות מיוחדות. התהליך שנדרש לכך - איסוף חומרי בעירה, הדלקת האש והשמירה עליה לאורך זמן - דרש מהם מאמץ רב, והם נזקקו למניע חזק, 'משתלם' מבחינה אנרגטית, כדי לעשות זאת. אנחנו העלינו סברה חדשה בנוגע למניע".
2 צפייה בגלריה
פרופ' רן בקראי מחזיק חוליה של פיל קדום באתר ארכאולוגי באיטליה
( צילום: פרופ' רן בקראי, אוניברסיטת תל אביב)
החוקרים סקרו את הספרות הקיימת על אודות כל האתרים הפרהיסטוריים המוכרים המתוארכים בין 1.8 מיליון ל-800,000 שנה לפני זמננו, שנמצאו בהם עדויות לשימוש באש. מדובר בתשעה אתרים בעולם, ביניהם גשר בנות יעקב ומחצבת עברון בישראל, שישה אתרים באפריקה, ואתר אחד בספרד. בנוסף הם הסתמכו על מחקרים אתנוגרפיים העוסקים בהתנהלותם של ציידים לקטים בני זמננו, תוך התאמה לתנאים ששררו בסביבה הקדומה.
