דקלה גבריאלי, אימא לחמישה ילדים מיקנעם עילית, היא מהנדסת מערכות מידע במקצועה, הפועלת כעצמאית שנים רבות. לצד עיסוקיה בתחום ההנדסה, היא הפכה בשנים האחרונות לאחת מהצלמות המרתקות והמבטיחות בתחום צילום חיות הבר והטבע, כשהיא מצליחה לשלב בין קריירה טכנולוגית לעולם אמנותי עוצר נשימה.
דקלה נולדה בירושלים וגדלה בסביבה רוויית בעלי חיים, כשהוריה ניהלו חנות חיות בעיר. גם בבית המשפחה חיו כלבים, חתולים, אוגרים, ארנבות, דגים, מגוון ציפורים ואף קוף שישן עמה במיטה. הילדות יוצאת הדופן הזו לא רק הקנתה לה ביטחון וידע מול בעלי חיים, אלא גם בנתה את זהותה כאישה ששואפת תמיד להיות קרובה לטבע הפראי.
18 צפייה בגלריה
פראים שותים בנגב – הופיעה בלוח השנה 2025/2026 של החברה להגנת הטבע
(צילום: דקלה גבריאלי)
דקלה גילתה את עולם הצילום לא מתוך אהבה למצלמה, אלא מתוך האהבה לבעלי החיים. מצלמת הפילם הראשונה שרכשה בלידת בתה הבכורה שימשה אותה רק במצב אוטומטי, והצילום היה עבורה כלי תיעוד בלבד. את יסודות הקומפוזיציה למדה מהתבוננות בתצלומי סבא-רבא של ילדיה, שהיה צלם מחונן. כך, כמעט באופן אינטואיטיבי, היא החלה להבין מה הופך תמונה ליצירה בעלת עוצמה.
המסע לשפיצברגן – נקודת המפנה
ביוני 2022 החליטה דקלה להגשים חלום ישן ולראות דובי קוטב בטבע. היא הצטרפה למסע צילום לשפיצברגן שבנורבגיה יחד עם אמה, "חמושה" אך ורק בטלפון נייד. בעוד שאר הצלמים הגיעו עם ציוד מקצועי ומזוודות מלאות בעדשות, היא נלחמה על כל פריים – והתוצאה הפתיעה רבים.
התמונות שצילמה עוררו עניין בזכות החיבור האנושי והעין הייחודית שלה. בזכות זיכוי מהחברה המארגנת, המשיכה למסע נוסף בקניה עם מדריך המסע ירין קליין, שהפך מאז למנטור ולחבר קרוב.
הפעם, רכשה מצלמת ביניים צנועה ונחשפה לעולם הצילום האמיתי. למרות הקשיים הטכניים בציוד החדש, היא נשבתה בריגוש – חוויה המשלבת סבלנות, דיוק, דריכות ולכידת הרגע הנכון. לאחר המסע רכשה מצלמה מקצועית ועדשה מתקדמת, והבינה שהדרך שלה ברורה.
פריצה קדימה
מאז עשתה דקלה מסע מטאורי. בתוך שנתיים בלבד רכשה ידע וכלים מתקדמים, עברה לציוד מקצועי והרחיבה את תחומי העניין לצילום יונקים, ציפורים, צילום תת-ימי ומקרו. היא יצאה למסעות רבים בארץ ובעולם, ולמדה את רזי הצילום דרך התנסות בשטח לצד צלמים מובילים כמו עמוס נחום, עמית אשל וירין קליין - שהיוו עבורה מקור השראה ולמידה . "לא למדתי צילום מעולם בצורה פורמלית ומסודרת, כל צילום היווה עבורי שיעור חדש, וכל טעות הפכה לאבן דרך שלמדתי ממנה", היא משתפת.
בנוסף, דקלה השלימה קורס סקיפרים כדי להגיע לאזורי טבע נידחים ולצלם מקרוב, וכיום היא משלבת מסעות ימיים מרגשים עם צילום אמנותי מלא רגש.
דבקות במטרה, גם בתנאים קשים
אל עמוס נחום נחשפה דקלה כבר בימי לימודיה בטכניון. אז נתקלה בעשייתו של אחד מגדולי צלמי הטבע התת-ימיים בעולם, אשר ארגן משלחת צילום נדירה לאנטארקטיקה. גבריאלי חלמה אז להצטרף, לאו דווקא כצלמת, אלא מתוך רצון להיות קרובה ליונקים הארקטיים.
חלום זה לא התאפשר מסיבות כלכליות, אולם ביוני 2024 היא הגשימה את חלומה והצטרפה אל נחום למסע תת-ימי בבאחה קליפורניה – והפעם בכובע של צלמת חיות בר תת-ימית. עבורה זו הייתה זכות עצומה וסגירת מעגל מרגשת, כאשר הדמות שהיוותה עבורה השראה רחוקה הפכה למנטור ולשותף למסע של ממש.
סיפורה של תמונה
באחד הימים הגיעה דקלה עם הצוות לאזור שבו מושבת אריות ים שכנה על אי זעיר. המטרה הייתה לצלם אותם מתחת לפני המים. כשהתנאים מבחינת זרמים, רוח וגלים אפשרו זאת, היא קפצה לצלילה חופשית.
עצם המפגש עם אריות הים במים, כשהם משחקים ומתקשרים, הייתה חוויה עוצמתית. בסיום היום, כששבה למלון ועברה על התמונות, חשה אכזבה עמוקה: כולן היו עמוסות בלכלוך מהקרקעית ובקצף גלים, חלקן חשוכות ומעורפלות. בליבה קיוותה שתינתן לה הזדמנות נוספת - שבה היא תדע טוב יותר היכן, מתי וכיצד לצלם.
18 צפייה בגלריה
תמונה מבאחה קליפורניה, צילום מתחת למים של להקת "מנטה שטן" - שנערכה בהשראת הצייר ההולנדי מ.ק. אשר. המשחק בין הצללים, הצורות והחזרתיות יוצר תחושה כמעט גרפית – חיבור מרתק בין עולם הטבע לבין שפה אמנותית מופשטת
(צילום: דקלה גבריאלי)
הרגע המיוחל הגיע ביום האחרון למסע. הפעם הבינה דקלה את משמעות התאורה, שבירת הגלים ותנועת הזרמים. הזרם החזק סחף אותה לכיוון הסלעים מהם קפצו אריות הים. לאחר דקות ספורות של צילום נגמרה לה תכולת הכרטיס – תוצאה של תשישות ימי המסע, כשלעיתים נרדמה מבלי לפרוק את החומר למחשב.
שתי אפשרויות עמדו מולה: לסמן לסקיפר שיאסוף אותה ולסיים את הסשן, או להילחם על כל פריים ולמחוק תמונות ישנות מתחת למים, בעוד הזרם סוחף אותה לעבר הסלעים. היא בחרה שלא לוותר. "שחיתי נגד הזרם והצלחתי להבין איך למחוק קבצים ולפנות מקום לתמונות חדשות. לבסוף, אחרי אינספור ניסיונות, הצלחתי ללכוד את הרגע שחיפשתי. היה זה רגע טהור של תקשורת חיה בין אריה ים לבני להקתו", אומרת גבריאלי.
סגירת מעגל דרך העדשה
הסיפור הזה מחזיר את דקלה לדצמבר 2020, אז נאלצה לעבור הליך רפואי יומיומי עקב מחלה. במסדרון האפור, רגע לפני הכניסה לחדר הטיפול, היו תלויות תמונות טבע מרגיעות ששידרו תקווה. התמונות הללו חיזקו אותה בכל יום מחדש ונתנו לה מוטיבציה נוספת להחלים ולחלום על האפשרות להגיע בעצמה למקומות כאלו.
18 צפייה בגלריה
פלמינגו בעמק יזרעאל – תמונה המוצגת בתערוכת הקבע בבית החולים השיקומי בשיבא
(צילום: דקלה גבריאלי)
ארבע שנים קדימה, ביולי 2024, נערך פרויקט לשיפוץ מרכז השיקום בשיבא בהובלת חברת פוטוטיפס, שבשל המלחמה אכלס ועדיין מאכלס עשרות חיילים ומשפחותיהם. הלובי הראשי שופץ וקושט בתערוכה קבועה של צילומי טבע נבחרים, ואחת מתמונותיה של דקלה נבחרה גם היא. "התחושה הציפה אותי בעוצמה וריגשה מאוד", היא מספרת. "לעמוד שם, לראות את התמונה שלי תלויה במסדרון ולדעת שאולי היא מעניקה חיוך או קרן תקווה למי שעובר שיקום – זו הייתה עבורי סגירת מעגל אמיתית".
לאחרונה חזרה דקלה לשפיצברגן – המקום שבו התחיל מסעה – אך כעת כצלמת חיות בר מנוסה וכסקיפרית בצוות ישראלי שביצע לראשונה הקפה מלאה של האי על מפרשית. שבעה סקיפרים ישראלים, כל אחד מרקע שונה, יצאו למסע היסטורי שהוביל אסף רייפלד. "זו הייתה לא רק חזרה פיזית לאי שבו נדלק הניצוץ הראשון, אלא גם הוכחה לדרך הארוכה שעשיתי - ממכשיר טלפון פשוט לציוד צילום מקצועי המסוגל להתמודד עם התנאים הקשים ביותר", אומרת גבריאלי.
שילוב של אדרנלין ושקט פנימי
עבור דקלה, צילום חיות בר הוא שילוב נדיר של אדרנלין גבוה לצד שקט פנימי ומדיטטיבי. היא מתארת את עצמה כמי שחיה על "200 קמ"ש" – ובכל זאת מוצאת בצילום את נקודת האיזון ואת השלווה.
היא מסתובבת המון בארץ, נוסעת לכל קצוות העולם - מאפריקה ועד אוסטרליה, מהקוטב הצפוני ועד הודו - כדי להנציח רגעים מיוחדים, כאלה שנמשכים שניות ספורות אך נחרטים בזיכרון לכל החיים. במסעותיה היא חווה שעות ארוכות של המתנה, נסיעות מפרכות ותנאים פיזיים לא פשוטים, אולם עבור אותה שנייה אחת שבה החיה מביטה אל תוך העדשה - כל המאמץ משתלם.
לצד עיסוקיה הריאליים, דקלה מצאה בצילום את הדלת שנפתחה אל תוך עולמה היצירתי. "מעולם לא ראיתי בעצמי אומנית – יכולות הציור שלי נותרו פשוטות וילדותיות", היא מודה בחיוך. אך דווקא דרך המצלמה נחשף בה צד שלא הכירה. העדשה אפשרה לה להתבונן אחרת – לזהות באור, בצבעים ובתנועת בעלי החיים קומפוזיציות בעלות אופי אמנותי. "כשבחרתי קומפוזיציות ולכדתי רגעים חמקמקים, הרגשתי שנולדה בי עין אמנותית שמאפשרת לספר את סיפורו של הטבע בצורה אישית וייחודית".
18 צפייה בגלריה
תמונה בסגנון אמנותי – משחקי אור, צורה ורגש, כשהטבע הופך למצע יצירתי. תמונה שזכתה ב"ציון לשבח" בשתי תחרויות צילום בינלאומיות
(צילום: דקלה גבריאלי)
דקלה משתפת את עבודותיה בתערוכות, בתקשורת ובמדיה החברתית, ומנסה לגעת בלב הקהל לא רק מבחינה ויזואלית אלא גם רגשית. עבודותיה הגיעו לשלבים הסופיים בתחרויות בינלאומיות, זכו לאהדת הקהל ולעיתים אף נבחרו בקטגוריות מיוחדות של "חביב הקהל". חלק מתמונותיה הופיעו בתערוכות קבוצתיות והוזכרו בכתבות במגזיני צילום, מה שחיזק את תחושת השליחות שלה.
שליחות דרך העדשה
דקלה רואה בצילום לא רק תחביב שהפך למקצוע שני, אלא גם שליחות. "המשימה שלי היא לקרב את הטבע והחי לליבם של אנשים – גם כאלה שאינם חובבי הז'אנר. ברצוני לעורר השראה, לחבר ולהגן", אומרת גבריאלי שחולמת להנגיש את יופיו של הטבע לילדים ולאנשים שאינם יכולים לצאת אליו בעצמם.
סיפורה של דקלה ממחיש כיצד אהבה לבעלי חיים, נחישות ותשוקה יכולים להפוך חלום ילדות למציאות, וכיצד ניתן לשנות באמצעות מצלמה לא רק את חייה האישיים – אלא גם את הדרך שבה כולנו מביטים בטבע ובמערכת היחסים שלנו עימו. "כל יום עם המצלמה הוא הזדמנות חדשה להתרגש, ללמוד ולגעת בלבבות של אחרים", מסכמת גבריאלי.
האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל. בין מטרותיה: עזרה בשימור המערכת האקולוגית בישראל, חינוך להכרה ושמירה על הטבע והסביבה והעלאת המודעות לנושאים סביבתיים בקרב צלמי הטבע וכלל האוכלוסיה.
האגודה הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה.
