בלי פריצות דרך מחקריות מסעירות ואפילו בלי דוקטורט, טום לרר (Lehrer) היה במשך שנים רבות אחד המתמטיקאים המפורסמים בארצות הברית. את תהילתו הוא קנה לא בעשייה מחקרית טהורה, אלא בשיריו שופעי הסאטירה וההומור. הוא הלך לעולמו בשיבה טובה ביום שבת , בגיל 97.
לרר נולד ב-1928 בניו יורק למשפחה יהודית. בגיל 18 הוא סיים בהצטיינות תואר ראשון במתמטיקה וכעבור שנה בלבד השלים גם את התואר השני. הוא המשיך ללימודי דוקטורט בהרווארד, אבל לא ברציפות: כמה פעמים הוא הפסיק את לימודיו כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלו ובהמשך לצורך עבודה מחקרית במעבדות לוס אלמוס למחקר גרעיני.
בשנת 1957 גויס לרר לצבא, שם עסק במחקר עבור הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית (NSA). בשנות ה-50 התפרסמו שני מאמרים מדעיים שלהם היה שותף, אך בכך הסתכמו פרסומיו המחקריים. הוא נשאר בצבא עד 1960, ומשם חזר להרווארד להמשך הדוקטורט.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
לחשוב מהר, לחשוב לאט
סיפורי אהבה רובוטיים
אוויר פסגות בכמוסות
אולם המחקר לא עלה יפה וב-1965 הוא נואש ממנו ופרש מלימודיו. הוא התקבל למשרת הוראה במחלקה למדעי המדינה במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) ולאחר מכן העביר קורס על "טבעה של המתמטיקה" לתלמידי מדעי הרוח וקורס על מחזות זמר באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, שם נשאר עד פרישתו בשנת 2001.
את הפרסום הגדול העניקו לו דווקא שיריו. הקריירה המוזיקלית שלו החלה בתחילת שנות ה-50 בנשפים של הרווארד ובהמשך גם במוסדות אקדמיים אחרים בבוסטון ובסביבה. ייחודו היה הכתיבה הסאטירית המושחזת שלו. הוא כתב שירים מצחיקים וגסים, שירים על מתמטיקה, ושירים שנועדו לעורר את המאזינים לחשוב.
(את הפרסום הגדול העניקו לו שיריו, ביניהם שירים על מתמטיקה ומדע, וגם שיר אהבה עם טוויסט)
כבר ב-1953 הקליט לרר את אלבומו הראשון, שכלל שירים כמו "לובצ’בסקי" (על גניבת קרדיטים במתמטיקה), שירי האהבה המקבריים "כשתהיי זקנה ואפורה" (When You are Old and Gray) ו"אני מחזיק את ידך בידי" (I Hold your Hand in Mine) ושירו הסאטירי "היה נכון" (Be Prepared) שעסק בתנועת הצופים.
ב-1959 ביצע לרר לראשונה את אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר: שיר היסודות. השיר, שמנגינתו התבססה על שירו של המייג’ור ג’נרל מהאופרה "שודדי הים מפנזאנס" של גילברט וסאליבן, מנה את כל היסודות הכימיים שהיו מוכרים אז. השיר הפך לקלאסיקה, לפחות בחוגי המדענים, ושודר גם בתקשורת הפופולרית, למשל בסדרת הטלוויזיה "המפץ הגדול", או בביצועו של השחקן דניאל רדקליף.
(אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר: שיר היסודות)
שיר היסודות נכלל באלבומו השני, יחד עם שירים כמו "להרעיל יונים בפארק" (Poisoning Pigeons in the Park) על תחביב נחמד ו"כולנו נלך ביחד בבוא השעה" (We will all Go Together When We Go), על סופה הלא ממש שמח של האנושות.
בסך הכול כתב לרר כ-50 שירים, רובם בשלושת אלבומיו שהוקלטו בשנים 1965-1953. אלבומו השלישי התמקד בסאטירה פוליטית שכתב עבור תוכנית הטלוויזיה "זה היה השבוע שהיה" (That was the week that was). הופיעו בו בין השאר השירים “מי הבא בתור” (Who’s Next) שעסק בסכנות עידן האטום, “וורנר פון בראון” (Wernher von Braun) על מדען הטילים הנאצי שעבר לארצות הברית והשתתף בתוכנית אפולו, "מתמטיקה חדשה" (New Math) על מערכת החינוך ו”זיהום” (Pollution) על זיהום הסביבה.
2 צפייה בגלריה
לרר כתב שירים סאטיריים, ביניהם השיר הזה על מדען הטילים הגרמני פון בראון
( תרגום: איתי נבו)
בתחילת שנות ה-70 פרש לרר מכתיבת שירים ומהופעות והתמקד בהוראה עד לפרישתו לגמלאות. למרות התקופה הקצרה יחסית של פעילותו האמנותית, הוא נחשב עד היום לאחד הסאטריקנים החשובים של אמצע המאה ה-20 בארצות הברית. עשרות שנים לאחר שנכתבו עדיין לא נס ליחם של שיריו ההומוריסטים, שאותם שר בחן ובדיוק מתמטי. "החשיבה הלוגית והדיוק, נדרשים באותה מידה הן כשמדובר במתמטיקה והן בכתיבת שירים", הסביר.
ד"ר גל חיימוביץ', מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
