מדענים טובים, ואפילו מצוינים, יש בשפע. חלקם הגיעו לעמדות ניהול בכירות בממסד האקדמי ומילאו את תפקידם בהצלחה ניכרת. הרבה יותר קשה למצוא מדענים מובילים שלא רק הגיעו למשרות הבכירות ביותר, אלא עשו זאת בגיל צעיר להפליא, והותירו חותם משמעותי גם על החינוך ועל מדיניות המדע.
נשיא המדינה הראשון ומייסד מכון ויצמן למדע חיים ויצמן ראה במדע לא רק כלי לקידום הידע וההבנה האנושיים, אלא גם מנוע לשיפור פני החברה. הוא אמר כי מעבר למדע לשמו, יש לראות במדע גם קרדום לחפור בו, במובן החיובי של הביטוי, שכן המדע הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית. נדמה כי רק בודדים מממשים בחיי המעש את דרכו של ויצמן. בין הבודדים הללו בולט במיוחד הפיזיקאי הישראלי ונשיא מכון ויצמן לשעבר פרופ' חיים הררי, שציין השבוע את יום הולדתו ה-85.
עבודת שורשים
סיפורו של חיים הררי נטוע עמוק בציונות ובאהבת ישראל. משפחתו, על כל ענפיה, חיה בארץ ישראל מאז המאה ה-19: הורי הוריו עלו ארצה בזה אחר זה בין 1820 ל-1897 והקימו כאן משפחות. אביו, עורך הדין יזהר הררי, היה חבר כנסת במשך כ-25 שנה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית ולבסוף המערך. אמו, דינה לבית נאמן, למדה מתמטיקה בז’נבה, עניין יוצא דופן לאישה בימים ההם. סביו וסבותיו משני הצדדים - שרה ואבא נאמן (ניימן), ויהודית וחיים הררי (בלומברג) - נמנו עם 66 המשפחות שייסדו את תל אביב בשנת 1909.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הקשר המוזר בין גמגום לתורשה
הצבע שיודע להזיע
לקרוא עיתון מקילומטרים
סבא רבא שלו, אהרן איזנברג, היה ב-1890 בין מייסדי המושבה רחובות. אחרי שנפטר מכרה בתו יהודית חלקת כרמים במושבה לחיים ויצמן כדי שיבנה עליו את אחוזתו, הניצבת עד היום בפאתי מכון ויצמן. סבא רבא נוסף, זרח אלתר מושלי, נמנה עם מייסדי נווה צדק והיה השען שהתקין את השעונים במגדל השעון ביפו. חלק ניכר מהדמויות הללו, וחברים נוספים במשפחה המורחבת, עסקו בחינוך ובהוראה.
הכול נשאר במשפחה: שלושה מנכדיו של אבא נאמן זכו בפרס ישראל. יובל נאמן זכה בפרס ישראל לפיזיקה ב-1969, חיים הררי זכה באותו פרס ב-1989, ורות בן-ישראל, אחותו של יובל נאמן, זכתה בפרס ישראל לחקר המשפט בשנת 2001.
פרופ' חיים הררי נולד בירושלים בנובמבר 1940 ונקרא על שם סבו מצד אביו, שהלך לעולמו חמישה ימים טרם לידתו. הוא גדל בצפון הישן של תל אביב. עוד בשחר ילדותו גילה הררי חיבה עזה למספרים ולתרגילים בחשבון, דבר שתרם בין השאר להחלטה להקפיץ אותו היישר לכיתה ב’.
7 צפייה בגלריה
סביו וסבותיו משני הצדדים נמנו עם 66 המשפחות שייסדו את תל אביב בשנת 1909. מימין לשמאל: חיים הררי, יהודית הררי, אבא נאמן ושרה לבית מושלי
(צילום: ויקימדיה, נחלת הכלל)
נראה שכבר בימי בית הספר היסודי החלה לקנן בו חדוות החינוך. הוא סיפר כי נהג לדמות בעיני רוחו מה היה עושה לו ניצב במקומו של המורה, ואף התקומם לא פעם לנוכח דרכי ההוראה שבהן נתקל מצד המורים בכיתתו.
בתיכון הוא למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, שם נמשכה חיבתו למתמטיקה. במהלך שיחה עם המורה שלו לפיזיקה מנחם אורן (חבויניק), שהיה אלוף ישראל בשחמט, הזהיר אותו המורה מפני הצד הלא מעשי של לימודי המתמטיקה באוניברסיטה. מסלול כזה, אמר, יוביל אותך להיות פרופסור, או גרוע מזה - מורה. לכן הציע לו ללכת ללמוד פיזיקה.
את דרכו האקדמית התחיל הררי כבר בגיל 17, כשסיים את חוק לימודיו בתיכון. צה”ל לא הסכים לגייס נער כה צעיר, ולכן נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. בניגוד להמלצת אורן הוא בחר במסלול ישיר לתואר שני משולב של לימודי פיזיקה ומתמטיקה.
פרח לב הזהב
התמזל מזלו של הררי לעשות את צעדיו הראשונים כמדען בתקופה שנחשבת כיום לתור הזהב של פיזיקת החלקיקים. הישגיו המדעיים בתחום, לצד היותו שגריר מוצלח של מדינת ישראל בחזית המדע העולמי והיכולת שלו לשלב היטב בין מדע עיוני וניסיוני, הובילו למינויו לפרופסור חבר במחלקה לפיזיקה גרעינית במכון ויצמן. הוא היה אז בן 26 בלבד, גיל שבו רבים רק מתחילים את דרכם לתארים הגבוהים.
עוד בהיותו דוקטורנט, במקביל לעבודתו המדעית, החל הררי לפעול בתחום החינוך המדעי והוראת המדע. עמוס דה-שליט, שהיה הרוח החיה מאחורי העשייה החינוכית במכון ויצמן, גייס את הררי הצעיר כדי שיסייע לו בהדרכת מורים לפיזיקה. וכך, המדען שכבר בילדותו התרעם על דרכי ההוראה בבית ספרו, קיבל הזדמנות להשפיע על החינוך מבפנים. ב-1969 מונה הררי לראשות המחלקה להוראת המדעים, שדה-שליט ייסד שנה אחת קודם.
בשנים אלה עסק הררי בדואליות של פיזיקת החלקיקים: הרעיון שאומר כי אפשר לתאר התנגשויות בין פרוטונים ונייטרונים בשתי דרכים שונות – כחילופי חלקיקים בין הצדדים המעורבים בהתנגשות, או כתוצאה של תהליכים פנימיים מורכבים. מאמר יסודי שלו יצר קשר הדוק בין רעיון הדואליות לבין השערת קיומם של קווארקים, החלקיקים שמרכיבים לכאורה את הפרוטונים והנייטרונים באמצעות “הכוח החזק”.
בשנים ההן היו הקווארקים חלקיקים תיאורטיים לגמרי, אחרי שבשנת 1964 חזו יובל נאמן, ג’ורג’ צווייג (Zweig) וזוכה פרס נובל מארי גל-מאן (Gell-Man) את קיומם. מאמריו של הררי בתחום הזה הובילו לימים לרעיונות שמהן נולדה תיאוריה פיזיקלית חשובה אחרת - תורת המיתרים, שבין מפתחיה היה גבריאל ונציאנו (Veneziano) אשר למד תחת צבי ליפקין, כפי שעשה הררי לפניו.
כשהגיע הררי לגיל הגיוס הוא נרשם לעתודה האקדמית והמשיך בלימודיו. משסיים את התואר השני שירת בתפקיד מדעי במערכת הביטחון. ב-1962, בגיל 21 בלבד, פרסם הררי מאמר מדעי ראשון, שכתב עם עמיתו יוסף דותן. ובהיותו איש מספרים מבטן ומלידה, היה זה אך טבעי שהמחקר יעסוק בהיבטים מופשטים ומתמטיים של פיזיקת החלקיקים.
הררי המשיך בלימודיו, ועבודת הדוקטורט שלו עסקה ביישומים של תורת החבורות לפיזיקת החלקיקים. מחקרו הוסיף רובד חדש לתיאור האינטראקציות בין חלקיקים תת-אטומיים במונחים של חבורות סימטריה. במילים אחרות, מדובר בתיאור של המתרחש במערכת החלקיקית כשעושים בה שינויים שמאפיינים את האינטראקציות הללו, כמו סיבוב, היפוך או הזזה. במהלך לימודי הדוקטורט נישא הררי לרעייתו הראשונה, אביבה. נולדו להם שלושה ילדים: אילת, שרון וגורי.
בעבודת הדוקטורט היו להררי שני מנחים. אחד מהם היה פיזיקאי החלקיקים צבי (הארי) ליפקין ממכון ויצמן, שהיה בין השאר אחד ההוגים של הפרס המדעי ההומוריסטי איג נובל. המנחה השני היה יובל נאמן, מבכירי פיזיקאי החלקיקים ולימים נשיא אוניברסיטת תל אביב, חבר הכנסת מטעם סיעת “התחייה” ושר המדע, האנרגיה והתשתיות - וגם בן-דודו של הררי.
מכיוון ששני המנחים שהו תקופות ממושכות בחו”ל, הררי עשה חלק ניכר מעבודת הדוקטורט שלו באופן עצמאי לגמרי. ב-1964, בגיל 24 בלבד, הוא הגיש את עבודת הדוקטורט ויצא לארצות הברית. בשהותו שם הוא זכה להיות אחד הפוסט-דוקטורנטים הראשונים במאיץ החלקיקים של אוניברסיטת סטנפורד (SLAC).
מנהל ומדען
בשנות ה-70 תפסה העבודה הניהולית מקום יותר ויותר מרכזי בעשייתו של הררי, לצד המדע עצמו. ב-1972 הוא מונה לדיקן מדרשת פיינברג, הגוף שאמון על הכשרת הסטודנטים במכון ויצמן. במהלך כהונתו בתפקיד זה פנה אליו דוקטורנט למדעי המחשב בשם רוני עטר והציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. עטר, יליד כורדיסטן שגדל במעברה, ועשה חיל בצבא ולימים באקדמיה ובתעשייה, הגה רעיון שנועד לצמצם את הפערים החברתיים והעדתיים בישראל. הוא הציע להקים פרויקט חונכות שיסייע לילדים ממשפחות מעוטות אמצעים וייתן להם את הכלים לממש את הפוטנציאל שלהם. החונכים המיועדים היו סטודנטים במכון, שקיבלו בתמורה מלגה משמעותית. רווח נקי לכולם.
הרעיון שבה את ליבו של הררי. לאחר מקצה שיפורים יצאה התוכנית לדרכה, ועד מהרה היא זכתה לתמיכת משרד החינוך, ובהדרגה גם לשיתוף פעולה של אוניברסיטאות אחרות בישראל. התוכנית הזאת מוכרת כיום בשם פר”ח: פרויקט חונכות, והיא פועלת בכל רחבי הארץ. מדי שנה משתתפים בה עשרות אלפי סטודנטים מכל המוסדות האקדמיים, וב-2008 אף זכתה בפרס ישראל. לדברי הררי, פר”ח הוא בעיניו ההישג הגדול ביותר שלו, בתחום החינוך ובכלל.
ובתוך כך, תגליות חדשות הגיעו מתחום פיזיקת החלקיקים. בנובמבר 1974 הכריזו במקביל ברטון ריכטר (Richter) וסמואל טינג (Ting) על גילויו של חלקיק חדש בשם J/psi. החלקיק הזה היה האישוש הראשון לקיומו של קווארק חדש שנקרא “קסום” (charm). הייתה זו גם התצפית הראשונה בקווארק כלשהו, גם אם באופן עקיף בלבד.
כך המסד התיאורטי שהניח הררי כמה שנים קודם לכן הפך למציאות חיה ונושמת, והוא היה למומחה עולמי בתחום. במסגרת זו הוא היה הראשון שהציג מודל של שישה קווארקים ושישה לפטוניםקובץ מסוג PDF. לפטונים, בניגוד לקווארקים, הם חלקיקים שאינם מרכיבים פרוטונים או נייטרונים. אלקטרונים משתייכים לקבוצה הזו, יחד עם חלקיקים אחרים. ב-1975 הציג הררי לראשונה סידור שהוא מעין “טבלה מחזורית” של פיזיקת החלקיקים. בערך באותו זמן הוא גם קבע את השם “דורות” לתיאור צמדים של קווארקים ולפטונים. המושג הזה התקבל ונמצא כיום בשימוש שגור, כמו גם השמות שהציע הררי לקווארקים שהיו אז עדיין בגדר השערה בלבד: “למעלה” ו”למטה”.
חוד החנית
ב-1979 מונה הררי לתפקיד ניהולי ראשון ברמה הארצית - יו”ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. הוועדה הזו אמונה על חלוקת המשאבים הכספיים שמשרד האוצר מקצה לאקדמיה בישראל, כך שמדובר בתפקיד עתיר כוח והשפעה – שיש להשתמש בהם בתבונה ובהגינות. מעבר לאתגר המובנה בעצם התפקיד, הררי נדרש להתמודד עם מציאות קשה של משק קורס. שכן אלה היו ימי המשבר הכלכלי הגדול בישראל; שבמהלכו התפתחה אינפלציה שנתית תלת-ספרתית והמטבע הוחלף מלירה לשקל, ואחר כך לשקל חדש.
למרות הקשיים האלה, הררי פעל כמיטב יכולתו. בתקופה כהונתו הוא הרחיב את פעילותה של הקרן הלאומית למדע, דחף להקמת בית ספר וטרינרי בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ובית ספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, וביסס את פעילות המכון למדעי הים באילת והמכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון. כמו כן הוא קידם הקמת מכללות להכשרת מורים וכמובן הרחיב את תוכנית פר”ח. בשנים האלה הוא גם רתם את רוני עטר כיועצו לענייני מחשוב, ויחד הם הניחו את הבסיס להקמת מרכז החישובים הבין-אוניברסיטאי (מחב”א), שפעיל עד היום. עטר והררי גם חנכו את רשת האינטרנט במכון ויצמן – הפעם הראשונה שרשת האינטרנט נכנסה לישראל.
כשפניתי להררי כדי לקבל את ברכתו לכתבה המוקדשת לו, הוא תמה מעט מדוע דווקא יום הולדת 85 מקנה לו את הזכות לכתבה שתגולל את קורות חייו. מתגובתו אפשר ללמוד עד כמה החיבה למספרים נוכחת בחייו: "85 הוא ‘חמש פעמים טוב’ (בגימטריה, טו”ב = 17), ו-84.5, שכבר מאחוריי, זו המחצית של 13 בריבוע, אבל קשה לקרוא להם מספרים עגולים. נחכה ל-90? 100? 120?" ומשה רשפון מוסיף: “85 זה גם “חיים טוב'”.
בפן המדעי, שנות ה-80 הוליכו את הררי לתור אחרי פיזיקה חדשה. אחרי שהמודל הסטנדרטי של החלקיקים קנה לו אחיזה יציבה בקהילה המדעית, הציע הררי רעיון מהפכני. ככל הידוע למדע, אין בנמצא חלקיקים יסודיים יותר מלפטונים וקווארקים, ואין שום ראיה לקיומם של חלקיקים כאלה. על כן משערים שאלה הם אבני היסוד של החומר. ועם זאת, גם אין ראיות להיעדרם של חלקיקים בסיסיים יותר.
מתוך נקודת המוצא הזאת, הגה הררי את הרעיון הבא: ייתכן שהחומר כולו, כולל הלפטונים והקווארקים, מורכב מרצפים שונים של שני חלקיקים, שהוא בחר לקרוא להם “תוהו” ו”בוהו”, או בקיצור T ו-V. יחד עם תלמידו נתן זיברג (Seiberg), כיום חבר סגל במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, המשיך הררי והרחיב את המודל, שנקרא “מודל ראשונים“. נכון להיום זוהי תיאוריה משוערת בלבד, אך מי כהררי יודע שלפעמים השערות פרועות אך מושכלות עשויות להפוך למציאות.
בשנים הבאות עסק הררי בפיזיקה של חלקיקי נייטרינו. יש שלושה כאלה, והם נטולי מטען וכמעט שאין להם מסה, אך הם ממלאים תפקידים מסקרנים באסטרונומיה ובקוסמולוגיה. “חיים לימד אותי איך חוקרים פיזיקה. הוא גם הדביק אותי באהבתו לסימטריות ובכך השפיע מאוד על עבודתי המדעית במשך עשרות שנים”, סיפר זיברג לאתר מכון דוידסון.
כן, אדוני הנשיא
ב-1988 נבחר הררי לתפקיד חייו: נשיא מכון ויצמן למדע. מאז הוא הקדיש את מלוא מרצו לניהול המכון ולפיתוחו, ולא פחות חשוב – לחינוך. תקופת כהונתו כנשיא המכון נחשבת מוצלחת מאוד, ולא בכדי הוא נבחר לשלוש קדנציות רצופות בתפקיד, עד לפרישתו באמצע הקדנציה השלישית. כשנכנס לתפקידו היה המכון מצוי בקשיים כלכליים ניכרים, ונשא על גבו גירעון של כמאה מיליון דולר. בסיום כהונתו ב-2001 כבר הציג המכון מאזן כספי חיובי.
את הצמיחה הזאת מייחס הררי להחלטה האסטרטגית שקיבל על הקמת הקרן הצמיתה של המכון. מדובר בקרן שמרכזת את מרבית ההכנסות של המכון מהקניין הרוחני שצבר בזכות מחקריו - בעיקר פטנטים על פיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך. מטרתה היא להבטיח רציפות תפקודית במקרה של משבר פתאומי. לקרן הזו נכנסו למשל הכנסות של מאות מיליוני שקלים מהתרופה לטרשת נפוצה קופקסון, שאחת מהמפתחות שלה, רות ארנון, הייתה סגניתו של הררי. לצד פיתוח המחקר היישומי בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומחשבים, דגל הררי בשימור מרכז הכובד של המכון כמוסד למחקר בסיסי בראש ובראשונה.
כהונתו עמדה גם בסימן התרחבות; בין היתר רכש המכון 500 דונם נוספים לשימוש עתידי. הררי הסביר כי בתור נשיא המוסד מוטל עליו לוודא שהמכון שומר על רמה גבוהה של תפקוד בהווה, לצד חשיבה מעשית על אתגרי העתיד. תחת שרביטו המכון גם פתח לציבור את שעריו של בית חיים ויצמן – שהוקם שנים קודם לכן על שטח הכרם של יהודית הררי – והפך אותו למוזיאון. כמו כן הורחבו פעילויות החוגים של היחידה לפעולות נוער וההרצאות לקהל הרחב. הררי נהג לומר ש”השעה ארבע, שבה מגיעים הילדים למכון, היא השעה היפה ביותר”.
הררי גם עמד בראש ועדת “מחר 98”, שמינה שר החינוך זבולון המר במטרה לקדם את החינוך למדע וטכנולוגיה אל המאה ה-21. כמו כן הוא יזם והוביל את הקמתו של בית הספר חמד”ע (חינוך מדעי) בתל אביב, שהפך בהמשך הדרך לאחד ממרכזיה של קרן שוורץ/רייסמן לחינוך מדעי. ב-1994 הוא אף הנחה את סדרת הטלוויזיה “חומר למחשבה“, ששודרה בטלוויזיה החינוכית ועסקה בנושאים שנמצאים בחזית המדע העכשווי.
7 צפייה בגלריה
הררי היה דמות מפתח בהקמתו של גן המדע ע"ש קלור, פרי יוזמתו של משה רשפון. הררי בחנוכת גן המדע ע"ש קלור, 1998
(צילום: ארכיון מכון ויצמן למדע)
הררי היה דמות מפתח בהקמתו של גן המדע ע”ש קלור, פרי יוזמתו של משה רשפון שניהל במשך שנים רבות את היחידה לפעולות נוער במכון ויצמן. “אלמלא חיים, הכול היה עלול להישאר רק בתיאוריה”, סיפר רשפון. “הוא היה מעורב לאורך כל הדרך, מאז היותנו סטודנטים ועד תקופת היותו נשיא המכון וגם לאחר מכן. ההתפתחות הגדולה ביותר שאפשרה את הקמת הגן, יותר מאשר בכל השנים הקודמות יחד, הייתה בתמיכתו, בעידודו ובמעורבותו הרצופה של חיים בשנות התשעים”.
בתווך שבין עבר, הווה ועתיד ניהל חיים הררי את המכון ביד רמה. מכון ויצמן היה מרגע הקמתו מכון מחקר מוביל ברמה העולמית, ובתקופתו של הררי המעמד הזה התקבע והציב אותו בשורה אחת עם מוסדות גדולים ועשירים ממנו. בשלהי כהונתו ייסד הררי את מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, שריכז תחת כנפיו את כל הפעילויות החינוכיות שקדמו לו, ובתוכן פר”ח וגן המדע.
שירים עד פ”ה
אחרי סיום כהונתו כנשיא הפך הררי את מכון דוידסון לישות משפטית נפרדת, שמרכזת תחת קורת גג אחת את החינוך המדעי הבלתי פורמלי של מכון ויצמן, בשעה שהחינוך הפורמלי נותר תחת סמכותה של המחלקה להוראת המדעים. בכך פתר הררי אנדרלמוסיה ארוכת שנים ששררה בין שלל היוזמות החינוכיות שצמחו בתוך הקמפוס הירוק בלב רחובות. הוא המשיך לעמוד בראש מועצת המנהלים של מכון דוידסון עד לפני כעשר שנים.
בשלב הבא נפנה הררי לאתגר ניהולי נוסף - הקמת מכון למחקר בסיסי באוסטריה. רעייתו השנייה, אלפי, היא ילידת אוסטריה, ובמהלך ביקוריהם התכופים אצל משפחתה פנו אליו אנשי אקדמיה אוסטרים בבקשה שיסייע להם בהקמת מכון מחקר חדש.
הררי ניאות לאתגר, אך עד מהרה התברר שהמבנה הנטוש שממשלת אוסטריה העמידה לרשותו היה בשנות הארבעים אתר ידוע שבו קלגסי המשטר הנאצי עינו פגועי נפש. הררי עמד על כך שהאתר יטוהר מכל זכר לפשעים המחרידים שנעשו בו, והקים אנדרטה לזכר הקורבנות.
בתוך כמה שנים בנה הררי את התשתית למכון, ISTA שמו, שהוקם במודל דומה לזה של מכון ויצמן - מוסד מחקר רב-תחומי במדעי הטבע, שבוחר את חברי הסגל שלו רק על סמך מידת הצטיינותם המדעית. בשנים הראשונות לפעילותו כיהן הררי כנשיא בפועל של המכון, עד למינויו של נשיא קבוע. תוך שנים אחדות הפך המכון החדש לגוף מחקרי מוביל באירופה.
במשך השנים זכה הררי בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל למדעים מדויקים (1989), פרס א.מ.ת על תרומתו לחינוך ופרס המל”ג על תרומתו בתחום ההשכלה הגבוהה (2021). לפני סיום כהונתו זכה לתואר “פרופסור המכון”, שהוענק רק פעמים ספורות בתולדות מכון ויצמן - למשל לאפרים קציר ולישראל דוסטרובסקי.
המעמד הרם שקנה לעצמו בעמל רב - במדע, בחינוך, בניהול ובמדיניות - אף העניק לו את הסמכות להשמיע את קולו בענייני ביטחון לאומי. בשנת 2005 הוא פרסם את הספר “מבט מעין הסערה”, שנועד לעורר את מדינות המערב להתייצב מול איומי הטרור העולמי.
במהלך שנותיו הרבות כחוקר העמיד הררי קבוצה איכותית של תלמידים שהפכו לחוקרים מובילים בזכות עצמם. ביניהם: תלמידו הראשון פרופ’ יאיר זרמי מהמכונים לחקר המדבר; פרופ’ אליעזר רבינוביץ, לשעבר נשיא מועצת CERN; פרופ’ נתן זיברג; ופרופ’ יוסי ניר ממכון ויצמן. בשיחה עם אתר מכון דוידסון סיכם רבינוביץ, “חיים היה מנחה מעולה. מצד אחד הוא השאיר לדוקטורנטים חופש פעולה מקסימלי, אך מצד שני הקפיד שיישארו במסלול עשייה. הדבר בא היטב לידי ביטוי באמירתו, ‘אני גאה בתלמידים שלי, ששנה לאחר שסיימו את הדוקטורט אני לא מצליח להבין את עבודתם’. היה חשוב לו שתלמידיו ימריאו על כנפיהם שלהם”.
כיום מחלק הררי את זמנו בין רחובות לווינה. הוא סב לארבעה נכדים וסבא-רבא לשני נינים. בימים אלה הוא נערך לכתיבת האוטוביוגרפיה שלו, ומרחוק הוא ממשיך להתבונן במפעלים המפוארים שהקים או שתרם לפיתוחם. בחלקת אלוהים הקטנה שלנו אנו מקווים שאתר מכון דוידסון מסב לו נחת, ונשלח לו מכאן איחולי בריאות ואריכות ימים.
תודה לד”ר משה רשפון, לפרופ’ נתן זיברג ולפרופ’ אליעזר רבינוביץ על הארותיהם לכתבה.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
