איך חוקרים ישראלים יכולים להתמודד בהצלחה עם הסחף האנטי-ישראלי באוניברסיטאות בארצות הברית? לפרופ' הדר דנציג-רוזנברג, סגנית דקנית לעניינים בינ"ל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, יש כמה המלצות. לאחרונה היא השתתפה בסימפוזיון שנערך בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד על מחקריה בנושא רשתות חברתיות כמרחבי צדק חלופיים עבור נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. למרות גילויי האנטישמיות בהרווארד שעלו לכותרות, לאחר הכנה מקדימה עברה דנציג-רוזנברג את האירוע בהצלחה יתרה – ומשם המשיכה למוסד נוסף שבו נערכו הפגנות אנטי-ישראליות סוערות: אוניברסיטת קולומביה.
"הגעתי להרווארד כשאני מוכנה לאפשרות שתתעוררנה פרובוקציות ושיהיו ניסיונות לסכל את האירוע, אבל לשמחתי זה לא קרה", סיפרה דנציג-רוזנברג, "מקרים כאלה קרו לקולגות שלי. למרות החשש, היה חשוב לי לנסוע ולא להירתע. התשובה הטובה ביותר לניסיונות ההדרה של האקדמיה הישראלית היא הצלחה. בתקופה כזאת חשוב יותר מתמיד לפעול ולהוביל מחקר איכותי, לטפח ולחזק את שיתופי הפעולה הבינלאומיים ולא לאפשר לגורמים פוליטיים לפגוע בתרומה האדירה של חוקרים ישראלים לקידום המדע".
5 צפייה בגלריה
פרופ' הדר דנציג-רוזנברג. "חשוב לא לאפשר לגורמים פוליטיים לפגוע בתרומה האדירה של חוקרים ישראלים"
(צילום: יואב שטיין)
מאז פרוץ המלחמה, המחאות נגד ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית הלכו והתעצמו. מפגינים פרו-פלסטינים במוסדות השונים, בדגש על אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת קולומביה בניו יורק, השמיעו את קולם נגד הלחימה ברצועת עזה, והיו כאלה שפעלו גם באלימות פיזית ונהגו בצורה מאיימת כלפי סטודנטים יהודים. בלב התקופה הסוערת הזו, ובצל החשש הגובר והחרם שהוטל על מספר חוקרים וחוקרות מישראל, זכתה פרופ' דנציג-רוזנברג להכרה ולהצלחה עולמית בזכות מחקרה פורץ הדרך, שאותו ערכה בשיתוף עם חוקרת התקשורת ד"ר ענת פלג והכלכלן הראשי של דלויט, רועי רוזנברג.
פייסבוק כהשלמה של מערכת המשפט
פרופ' דנציג-רוזנברג, שנולדה בתל אביב וגדלה בחולון, מתארחת לעיתים קרובות באוניברסיטאות מובילות בעולם, כולל בית הספר למשפטים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואוניברסיטת גתה בפרנקפורט. במהלך השנים זכתה בפרסי הצטיינות וגרפה שבחים בזכות מחקריה בתחום המשפט, בין השאר גם בעקבות מחקר חדשני שהיא מובילה עם חוקר מאוניברסיטת קולומביה, הבוחן כיצד להגדיר ולמדוד הצלחה של בתי משפט קהילתיים – בתי משפט טיפוליים שזונחים שימוש בענישה לטובת שיקום הוליסטי וארוך טווח של עבריינים חוזרים הסובלים מבעיות עומק כמו התמכרויות, טראומה לא מטופלת, עוני והדרה חברתית.
5 צפייה בגלריה
מחאת MeToo. "החוויה ברשת נתנה לנפגעות את מה שההליך הפורמלי לא העניק"
(צילום: Sundry Photography / Shutterstock)
דנציג-רוזנברג נחשבת כיום לחוקרת מובילה בתחום מנגנוני צדק ומודלים שמציעים אלטרנטיבות לצדק העונשי. היא בוחנת איך אפשר להפחית פשיעה שלא באמצעות ענישה, אלא דרך מימוש הפוטנציאל המאחה, המשקם והטיפולי שיש למשפט הפלילי. בשנים האחרונות היא חוקרת מרחבי צדק קהילתיים, שהתפתחו כחלופה להליך הפלילי הפורמלי, שנחווה על ידי רבים כמאכזב, לא יעיל ומשחזר טראומה.
בסדרת מחקרים שערכה על התפיסה של נפגעות תקיפה מינית את כוחן של הרשתות החברתיות לעשות צדק, עלה כי נפגעות תפסו את פייסבוק ככלי יעיל יותר ממערכת המשפט הפלילי במתן מענה לצרכיהן – לא רק מבחינה רגשית, אלא גם במובנים של ענישה והרתעה. המחקר התבסס על סקר שעליו השיבו כ-500 נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שהשתתפו בשיח בפייסבוק על פגיעה מינית וכן 20 ראיונות שנערכו עם נפגעות שבחרו לחשוף את סיפורן ברשת, כמחציתן הגישו גם תלונה במשטרה. ממצאי המחקר, שפורסמו בכתב העת Harvard Journal of Law & Gender, המדורג ראשון בעולם בענייני משפט ומגדר, עוררו הדים בעולם.
אחת התובנות המעניינות שעלו מהמחקר היא שפייסבוק אינה נתפסת בהכרח כתחליף למערכת המשפט, אלא במקרים רבים כהשלמה שלה. חלק מהמשתתפות בחרו לחשוף את סיפורן ברשת החברתית במקביל להליך הפלילי או לאחר שפנו אליו – וציינו שהחוויה ברשת נתנה להן את מה שההליך הפורמלי לא הצליח להעניק. במקרים אחרים, הפנייה לרשתות נתפסה כדרך לסייע למערכת המשפט לאסוף ראיות ולחזק את תיק החקירה, על ידי קריאה לנפגעים נוספים להתלונן.
5 צפייה בגלריה
פרופ' הדר דנציג-רוזנברג מציגה את המחקר שלה בכנס שנערך באוניברסיטת הרווארד
(צילום: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)
כמובן, לא הכול ורוד: חלק מהמשתתפות ציינו במחקר גם את החששות והמחירים האפשריים של חשיפה ושיימינג ברשת. היו מי שציינו פחד מתביעות דיבה, פגיעה במוניטין או תגובות עוינות. "המחקר לא מתיימר לקבוע שמערכת אחת עדיפה על האחרת", מבהירה פרופ' דנציג-רוזנברג, "אלא לשקף את החולשות והחוזקות היחסיות של כל אחת בעיני הנפגעות".
החששות התפוגגו
בשל העניין הרב שעורר, בין השאר בדמות תגובות ממספר חוקרות מאוניברסיטאות מובילות כמו קליפורניה בברקלי, הרווארד ונורת'ווסטרן, הוזמנה פרופ' דנציג-רוזנברג בחודש שעבר לאוניברסיטת הרווארד לאירוע שבמוקד שלו הוצג המחקר ולאחר מכן נערך דיון במשמעות ממצאיו. ההגעה לאוניברסיטת הרווארד בתקופה כה טעונה ומתוחה עוררה חששות שמא מפגינים ינסו לסכל את האירוע, כפי שקרה באוניברסיטאות עילית רבות בארה"ב מאז 7 באוקטובר 2023. בפועל, החששות התפוגגו – האירוע נערך בהשתתפות ערה של סטודנטים וחברי קהילת בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, מבלי שנעשה ולו ניסיון אחד להפגין או למחות נגד החוקרת הישראלית.
דנציג-רוזנברג נסעה לאחרונה לכנס נוסף באוניברסיטת קולומביה בניו יורק – עוד אוניברסיטת עילית שבה הפגנות אנטי-ישראליות אלימות איימו על החופש האקדמי של חוקרים ישראלים. היא מדגישה את החשיבות של ההכנה המקדימה בהגעה לאירועים מהסוג הזה – להכיר את התופעה, לגבש אסטרטגיית פעולה ולא לוותר על הזדמנויות.
5 צפייה בגלריה
פרופ' הדר דנציג-רוזנברג לצד פרופ' קתרין אברמס מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (מימין) ופרופ' דבורה טרקהיימר מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, שכתבו מאמרי תגובה למחקר
(צילום: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)
5 צפייה בגלריה
פרופ' דנציג-רוזנברג עם החוקרות מהאוניברסיטאות קליפורניה בברקלי, הרווארד ונורת'ווסטרן, ועורכות כתבי העת שבהם פורסם מחקרה
(צילום: דוברות אוניברסיטת בר-אילן)
"חשוב להבחין בין ביקורת עניינית על מדיניות, שיכולה להיות לגיטימית, לבין דה-לגיטימציה של מחקר ישראלי או דמוניזציה והדרה של חוקרים ישראלים רק בשל מוצאם או הקשר שלהם לישראל", מסבירה דנציג-רוזנברג. "אם חוויתם אפליה פסולה, חשוב לנסות לתעד ובמקביל להגיב בצורה מחושבת. לפעמים התעלמות מונעת הסלמה, אך במקרים אחרים נדרשת תגובה פומבית או פנייה לגורמים מוסמכים. יש כיום ארגונים בינלאומיים וישראליים המתמחים בטיפול במקרים כאלה, גם במוסדות האקדמיים עצמם, שבחלקם הוקמו צוותים ייעודיים לטיפול בנושא".
היא מסכמת ואומרת כי "חשוב לשתף קולגות ועמיתים, כולל כאלה בחו"ל שחולקים ערכים דומים ויוכלו לסייע בהתמודדות ולייצר תמיכה. בסופו של דבר, הנחישות להמשיך להוביל מחקר איכותי היא הכלי החזק ביותר שיש לחוקרים ישראלים – ההון האנושי הישראלי יוצר מדע איכותי שאיתו אף אחד לא יכול להתווכח. המדע הישראלי הוא נכס לאומי שיש לטפח אותו ולשמור עליו מכל משמר. זה הניצחון שלנו".
