לראשונה מופו אזורים בטוחים, שניתן להשתמש בהם באופן מעשי לאחסון פחמן מתחת לקרקע. על פי ההערכות, שימוש בכל האזורים הללו יפחית את ההתחממות הגלובלית ב-0.7 מעלות צלזיוס בלבד. התוצאה נמוכה כמעט פי עשרה מהערכות קודמות של כ-6 מעלות צלזיוס, אשר התחשבו בפוטנציאל העולמי הכולל לאחסון גאולוגי, כולל באזורים מסוכנים, שבהם אחסון פחמן עלול לגרום לרעידות אדמה ולזהם את אספקת מי השתייה.
החוקרים, שערכו את המיפוי, סבורים שאחסון גאולוגי של פחמן דו-חמצני באדמה - במקום שיגיע לאטמוספרה ויגרום להתחממות נוסף של כדור הארץ - הוא משאב נדיר ומוגבל, ומזהירים כי מדינות חייבות להשתמש בו באופן ממוקד ביותר.
אגירת פחמן עמוק מתחת לאדמה הוצגה כפתרון כמעט בלתי מוגבל למשבר האקלים. אלא שמהמחקר החדש שפורסם בכתב העת Nature, בהובלת חוקרי המכון הבינלאומי לניתוח מערכות יישומיות, עולה תמונה שונה לגמרי. צוות החוקרים הבינלאומי העריך כי ניתן לאחסן בבטחה 1,460,000,000,000 טונות של פחמן דו-חמצני בתצורות גאולוגיות – כמות קטנה כמעט פי עשרה מההערכות הקיימות עד כה, שלא התחשבו בסיכונים לאנשים ולסביבה.
אגירת פחמן נתפסת באופן נרחב כחיונית להשגת יעדי אקלים. ד"ר מתיו גיידן, חוקר בכיר בתוכנית האנרגיה, האקלים והסביבה של המכון הבינלאומי לניתוח מערכות יישומיות ובמרכז לקיימות עולמית באוניברסיטת מרילנד, אמר כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בזהירות ואחריות.
"יש להתייחס לאגירת פחמן כמשאב מתכלה, בין-דורי, הדורש ניהול אחראי. יש לקבל החלטות קשות לגבי אילו מדינות, אילו מגזרים ואפילו אילו דורות מסוגלים לנצל אותו. חיוני שמדינות יציינו בתוכניות הפעולה האקלימיות שלהן כיצד הן מתכננות להשתמש באגירת פחמן על מנת להשיג יחד יעדי אקלים ארוכי טווח תוך מזעור הפגיעה בבריאות האדם, במגוון הביולוגי ובפיתוח בר-קיימא", אמר ד"ר גיידן.
החוקרים ניתחו תחילה את סך האגירה הגאולוגית העולמית על ידי מיפוי אגני משקע - תצורות סלע תת-קרקעיות שבהן הצטברו שכבות של חול, בוץ וחומרים אחרים במשך מיליוני שנים. אגנים אלה הם מיקומים מרכזיים הן למרבצי דלקים מאובנים והן לאחסון פחמן פוטנציאלי.
5 צפייה בגלריה
מסוף לקליטת פחמן דו-חמצני נוזלי בנורבגיה, בעוד שדנמרק השכנה פורצת דרך בפרויקט שבו יאוחסן פחמן דו-חמצני שיגיע ממדינות אחרות באירופה, בעומק הים הצפוני
(צילום: AFP)
הצוות העריך את התאמתם לאחסון פחמן על ידי התחשבות בסיכונים כגון דליפת פחמן דו-חמצני חזרה לאטמוספרה, האפשרות לעורר רעידות אדמה במהלך תהליך האחסון, זיהום אספקת מי תהום וקרבה למרכזי אוכלוסייה או אזורים מוגנים. החוקרים פסלו אתרים שהיו קרובים מדי לפני השטח, עמוק מדי מתחת לאדמה, או בעומק אוקיינוס – בשל הסיכון והמחיר שטמונים בכך. בכך הצטמצמה קיבולת האחסון העולמית באופן דרמטי מההערכות שעמדו על כ-14 אלף ג'יגה-טון.
הצוות בחן גם מה המשמעות של מגבלות אחסון אלו על יכולתו של כדור הארץ להתקרר לאחר חריגה מיעדי הטמפרטורה, ומצא שאם סך קיבולת האחסון הגאולוגית הזמינה תשמש אך ורק להסרת פחמן דו-חמצני ולא ייווצרו פליטות נוספות מפעילויות אחרות בנקודה זו, היפוך התחממות מקסימלי של 0.7 מעלות צלזיוס יהיה אפשרי לפני שאתרי האחסון הבטוחים הזמינים ייגמרו.
5 צפייה בגלריה
מפעל לייצור צמנט (חומר מליטה המשמש בתעשיית הבנייה כמלט, בטון וטיח) בגרמניה, אחד מהמקורות העיקריים של פליטת פחמן דו-חמצני
(צילום: Martin Meissner/AP)
"מחקר זה אמור לשנות את כללי המשחק בתחום אחסון הפחמן. לא ניתן עוד לראות בו פתרון בלתי מוגבל להשבת האקלים שלנו לרמה בטוחה. במקום זאת, יש להתייחס לשטח אחסון גאולוגי כאל משאב נדיר שיש לנהל אותו באחריות כדי לאפשר עתיד אקלימי בטוח לאנושות", הסביר ד"ר יורי רוגלי, חוקר בכיר במכון הבינלאומי לניתוח מערכות יישומיות.
מדינות המייצרות דלקים מאובנים, כמו ארצות הברית, רוסיה, סין, ברזיל ואוסטרליה, מחזיקות בפוטנציאל האחסון הבטוח הגבוה ביותר, שכן מכרות נטושים הם סוג האחסון הגאולוגי היעיל ביותר. המדינות עם הסיכונים הנמוכים ביותר כוללות את ערב הסעודית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וקזחסטן, בעוד שמדינות הרואות ירידה גדולה בפוטנציאל שטחי האחסון עקב סיכונים גבוהים כוללות את הודו, נורבגיה, קנדה ומדינות באיחוד האירופי. כ-70% מכלל האחסון מתבצע ביבשה, כאשר 30% הנותרים נמצאים באתרים ימיים.
5 צפייה בגלריה
איור שממחיש כיצד ניתן להטמין ולאחסן פחמן באדמה, ולעשות בו שימוש חוזר
(איור: Science Photo Library/Reuters)
"אחסון פחמן גאולוגי קיים כבר קרוב ל-30 שנה, אך השיטה הזו לא הותאמה עדיין לרמות הנדרשות כדי להפחית את ההתחממות. זיהוי אתרי אחסון הוא תהליך מייגע שצריך לאפיין תכונות גאולוגיות מקומיות מאוד כדי להבין כמה אחסון אפשרי בפועל. בשונה ממחקרי עבר, המחקר שלנו שואל ועונה על השאלה: כמה מהאחסון באמת בטוח ומציאותי לשימוש?" אמר גיידן.
"מדינות שתרמו באופן היסטורי הכי הרבה לפליטות, מחזיקות גם בשטח האחסון המעשי ביותר הזמין, ועליהן להפגין מנהיגות בשימוש במשאב זה באחריות. ההחלטות שיתקבלו היום יקבעו האם האחסון ינוצל בחוכמה או יתבזבז", הוסיף ד"ר סידהרת' ג'ושי, חוקר בקבוצת המחקר המשולבת להערכה ושינויי אקלים במכון הבינלאומי לניתוח מערכות יישומיות. "קובעי המדיניות יצטרכו להחליט כיצד לאזן בין הדרישות המנוגדות של שימוש מתמשך בדלקים מאובנים לבין הצורך להסיר פחמן מהאטמוספרה כדי להגן על הדורות הבאים".
