בעולם האכזרי של נמלים טפיליות, השתלטות על מושבת מארחת היא עניין של חיים ומוות. עד כה, ההבנה המקובלת הייתה שמלכה פולשת חייבת להילחם פיזית ולהרוג את המלכה של הקן המארח כדי להשתלט עליו. עם זאת, ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Current Biology עולה תמונה שונה לגמרי, עם סוג של אסטרטגיה מרושעת שטרם נראתה בקרב מיני בעלי חיים.
הנמלה הפולשת לקן מפעילה מעין מניפולציה כימית על פועלות המושבה המארחת כדי שהן יהרגו את מלכת הקן המקורית. הרג של נמלים אינו דבר חסר תקדים - זה קורה בדרך כלל כאשר מושבה מייצרת מספר מלכות או כאשר מלכה יחידה מגיעה לסוף תקופת הפוריות שלה. אבל תרחיש מסוים זה, שבו מלכה חיצונית הופכת פועלות למתנקשות שליחות שלה, מעולם לא תואר בפירוט קודם לכן.
3 צפייה בגלריה
הנמלה הפולשת ממין לזיוס מזרחי (משמאל) משיגה גישה ראשונה למלכת הקן המארח ממין לזיוס צהוב
(צילום: Keizo Takasuka/Kyushu University)
הנמלה הפולשת משתלבת בקן על ידי העמדת פנים שהיא חברה במושבה, ואז מרססת את מלכת הקן בנוזל שגורם לפועלות לתקוף אותה. לאחר מכן, המלכה הטפילית גוזלת את כס המלוכה, וגורמת לפועלות לראות בה כמלכה החדשה.
"התגלית הראשונית נעשתה על ידי עמיתי טאקו שימאדה, שנמנה על צוות המחקר. שימאדה התלהב מנמלים עוד מילדותו ומנהל בלוג פופולרי בשם 'AntRoom'. הוא צפה בפלישה למושבה ודיווח על כך בשנת 2021", הסביר ד"ר קייזו טאקאסוקה מהפקולטה למדעים באוניברסיטת קיושו, שנמנה גם הוא על צוות המחקר. "גיליתי את הפוסט בחלוף שלוש שנים, וחשבתי שמדובר בתגלית חשובה מאוד שראויה להתפרסם כמקור אקדמי".
3 צפייה בגלריה
מלכת הקן המארח ממין לזיוס צהוב (Lasius flavus) לאחר שהפועלות הרגו אותה
(צילום: Keizo Takasuka/Kyushu University)
סרטון המציג את הנמלים - הטפיליות והמארחות - והתנהגותן החריגה
(צילום: Keizo Takasuka/Kyushu University)
המניפולציה הכימית תועדה בשני מינים קרובים רחוקים של נמלים טפיליות (המכונות בדרך כלל "נמלים בעלות ריח רע" ביפנית) ובמארחים שלהן: לזיוס מזרחי (Lasius orientalis) שפולשת לקינים של לזיוס צהוב(Lasius flavus), ולזיוס כהה (Lasius umbratus) שפלשה למושבות של לזיוס יפני (Lasius japonicus).
במקרה של הלזיוס המזרחי, הנמלה הטפילה ריססה את מלכת הקן המארחת שוב ושוב, כ-15 פעמים במשך 20 שעות. פעולה זו הובילה את הפועלות המארחות לתקוף את מלכתן, ובסופו של דבר גם להרוג אותה בחלוף ארבעה ימים.
לעומת זאת, הנמלה הטפילית ממין לזיוס כהה השתמשה רק בשני ריסוסים ממוקדים. זה היה מספיק כדי לעורר התקפה מיידית וקטלנית מצד הפועלות המארחות, שהמשיכו לבתר את מלכתן. בשני המקרים, הפועלות המארחות קיבלו את המלכה הטפילית, שהחלה במהרה להטיל את ביציה כדי שהמושבה היתומה תטפל בה.
חשוב לציין כי ממש כמו בריחה מזירת פשע, המלכה הטפילית נסוגה מיד (אך באופן זמני). היא עוש הזאת מתוך ידיעה שריח החומצה הפורמית מסוכן מאוד, כי אם פועלות מארחות יבחינו בכך שמקור הריח בנמלה הפולשת, הן יתקפו אותה מיד.
3 צפייה בגלריה
מלכת הנמלים הטפיליות ממין לזיוס מזרחי (משמאל) חודרת לקן של הנמלה ממין לזיוס צהוב ומתקרבת למלכת הקן (מימין) כדי לרסס אותה בחומצה פורמית
(צילום: Keizo Takasuka/Kyushu University)
החוקרים סבורים שהנוזל שריססו הנמלים הטפיליות היה חומצה פורמית, תרכובת הגנתית ידועה המשמשת מיני נמלים רבים להרתעת טורפים או כאות אזהרה לחברים אחרים לקן. בהקשר זה, נראה שהוא שימש כאות חברתי מטעה. "בשני המקרים, המין המארח והמין הטפיל שייכים לאותו סוג, כך שלשניהם יש חומצה פורמית והם מזהים אותה כאות סכנה", הסביר ד"ר טאקאסוקה. "אנו מאמינים שכאשר המלכה כוסתה בכמות גדולה של כימיקל זה, הפועלות ראו בה כגורם המאיים על המושבה, מה שהוביל להתנהגותן ההגנתית התוקפנית".
כדי להצליח לבצע את המניפולציה הזו, הנמלה הטפילית חייבת תחילה לעקוף את שומרי המושבה. החוקרים חזרו על שלב זה בניסויים שלהם באמצעות התהליך רכישה מוקדמת של ריח מארח. "חדירה ישירה תיכשל משום שהפועלות היו מזהות מיד את הנמלה הפולשת ותוקפות אותה", אמר ד"ר טאקאסוקה. "על כן, לפני כניסתה לקן, רוכשת הנמלה הטפילית בחשאי את הריח הספציפי של המושבה המארחת (מפועלות שנעות מחוץ לקן). היא עושה את זה לאחר לילה אחד בלבד. בכך היא מקבלת סוג של הסוואה כימית חיונית למעבר קו ההגנה הראשוני".
אגב, למרות ששני מיני הנמלים הטפיליות אינם קרובי משפחה, הם חולקים את אותו הסוג שידוע שיש לו שני מקורות נפרדים של טפילות חברתית. ד"ר טאקאסוקה מסביר שהתנהגויות אלה הן דוגמה לאבולוציה מתכנסת, שבה תכונות דומות מתפתחות באופן עצמאי בין מינים שאינם קשורים.
