האם דמוקרטיה ליברלית היא צורת המשטר המתאימה לקידום קיימות? מצד אחד, הדמוקרטיה הליברלית מספקת כלים חיוניים לקידום קיימות ובהם שקיפות, בקרה ציבורית, עיתונות חופשית, מערכת משפט עצמאית והשתתפות ציבורית רחבה. מצד שני, אותם מאפיינים עלולים להקשות על קידום מדיניות עקבית ואפקטיבית בשל אינטרסים קצרי טווח של פוליטיקאים, פיצול סמכויות, קונפליקטים בין גופים וסרבול בתהליכי קבלת ההחלטות.
מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהוצג לראשונה במושב ייעודי במסגרת הוועידה הסביבתית באוניברסיטת תל אביב, מצביע על הסכנות ליציבות הדמוקרטיה הישראלית מהתנהלות שאינה מקיימת, בהן חוסר ביטחון תזונתי, הגירת אקלים, מחלות מדבקות ואסונות טבע, ופגיעה בלתי מידתית באוכלוסיות מוחלשות. המחקר גם ממחיש כיצד מסכנים משברים מתחום הקיימות, כמו משבר האקלים, את הדמוקרטיה הליברלית.
ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה וממחברי המחקר, הסביר כי כחוקר פוליטי עניין אותו לדעת האם דמוקרטיה ליברלית, כמו זו שאנחנו רוצים לחיות בה, היא המשטר הטוב ביותר לקידום נושאים סביבתיים? "לדמוקרטיה ליברלית יש את היתרונות הברורים, כמו היכולת להשפיע על מקבלי החלטות", הוא הסביר. "אבל בדמוקרטיה ליברלית יש גם סרבול. האינטרסים של פוליטיקאים. הם מסתכלים תמיד על הבחירות הבאות. ואילו תכנון מדיניות סביבתית סביבתית דורשת ראייה של עשרות שנים קדימה. ויש גם נושא של שמירה על זכויות. לפעמים, אם רוצים לפעול נגד מפעלים מזהמים - אי אפשר. יש את זכות הקניין וחופש העיסוק. במובן הזה, אם מדינה תרצה לקדם מדיניות סביבתית - אי אפשר לעשות זאת מהיום למחר. בישראל, לדוגמה, זה לוקח שנים. אם בכלל".
פרק נרחב במחקר מוקדש לניתוח החסמים הייחודיים בישראל. בין השאר הוא מצביע על פיצול רגולטורי קיצוני והיעדר גוף מתכלל לניהול התחום הסביבתי, חוסר יציבות פוליטית שמקשה על תכנון אסטרטגי ארוך טווח, משאבים מוגבלים לשלטון המקומי, מגבלות בהשתתפות הציבורית והיעדר ייצוג הולם של קבוצות מוחלשות בתהליכי קבלת ההחלטות.
מנכ"ל עמותת "צלול" מור גלבוע מבהיר כי המחקר, בצל הפגיעה בסמכויות בג"ץ ומהלכים לשיתוק מנגנוני ביקורת ציבוריים, מבהיר אמת פשוטה ועמוקה: "בלי דמוקרטיה - אין סביבה. המאבק הסביבתי הוא לעולם גם מאבק אזרחי". לאחרונה הארגונים הסביבתיים בישראל פועלים מול השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שמעכבת תקציבים שאמורים להגיע אליהם מקרן הניקיון.
"ההצלחות המשמעותיות ביותר בנושאי סביבה בישראל - סגירת מכל האמוניה במפרץ חיפה, ביטול החקלאות הימית המזהמת במפרץ אילת, התוכנית לסגירת בתי הזיקוק בחיפה ועוד הישגים רבים אחרים - הם תוצאה ישירה של תרבות דמוקרטית תוססת ומעורבות אזרחית פעילה, שהצליחו לבלום כוחות כלכליים דורסניים למען סביבה בריאה, רווחת הכלל ועתיד הדורות הבאים", אמר גלבוע. "הישגים אלו התרחשו בזכות מעורבות ציבורית, שקיפות, עיתונות חופשית, מערכת משפט עצמאית ולחץ אזרחי על מקבלי החלטות. אלה הם יסודות הדמוקרטיה – ואלה הם גם התנאים הבסיסיים לביסוס קיימות וחוסן אל מול השפעותיו הקשות של משבר האקלים על אזורנו".
ארז סומר, ראש פרוייקט האקלים במכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר שנכון להיום השיח הפוליטי-סביבתי בישראל אינו דומה לזה שבארצות הברית. "אין את הקיטוב שיש שם", הוא הרגיע. "זה משליך בצורה חיובית, כך שגם ממשלת 'ימין על מלא' מה שנקרא, עדיין מנהלת דיונים על חוק אקלים, על מס פחמן וצעדים נוספים לשמירה על הסביבה. השרה להגנת הסביבה מנסה להראות שהיא פועלת. מהבחינה הזו מצבנו יותר טוב מבארה"ב וגם חלק ממדינות המערב. מה שאנחנו מזהים במחקר הוא שלאו דווקא נושא הסביבה יקר כל כך לממשלה. פשוט במדינה כמו ישראל עם כל כך הרבה אתגרים, זה לא מספיק מעניין כדי להפוך למוקד מחלוקת. יש חשש שאם יהיו צעדים שממש ישפיעו על האזרחים, הנושא עלול להיכנס לחלוקה הדיכוטומית שקיימת במדינות אחרות. אז לא ממש ברור אם אנחנו במצב טוב או לא מהבחינה הזו".
ובעוד שסומר הרגיע, ד"ר שפירא דווקא רואה את ניצני הקיטוב המדעי והסביבתי: "לצערנו עבודה מול השלטון המרכזי ובפרט מול הדרג הפוליטי זה לא ערוץ פעולה מבטיח. בקרב הפוליטיקאים שהיום נמצאים בשלטון יש רמה מסויימת של חוסר עניין בנושא, וזה לא נמצא במקום גבוה בראש סדר העדיפויות. אנחנו גם מזהים את ראשיתה של מגמה פופליסטית מסויימת כמו זו שרואים בארה"ב, שכרוכה בנטיות מסוימות חוסר אמון במדע. בארה"ב אנחנו אנחנו רואים את זה הרבה יותר. אבל גם בישראל. יש שאומרים שלא בטוח שיש התחממות גלובלית, ולא בטוח שלאדם יש השפעה עליה. לא אומר שזה מאפיין את המערכת כולה אבל יש התחלה".
חוסר העניין של הפוליטיקאים, הופך את הפקידים למובילים בתחום. "בגלל שאף אחד בממשלה לא ממש מושקע בנושא, מי שמוביל זה הרבה פעמים פקידים", אומר סומר. "ויש הרבה פקידים עם רצון טוב אבל יש את משרד האוצר. והם לא אנשים רעים, אבל הסוגיה הזו לא מספיק חשובה להם. מהניסיון שלנו בוועדות כנסת ובנושאים שמערבים פוליטיקאים ואנשי ציבור, פקידי האוצר הם גורם הרבה יותר חזק מאשר גורמים בממשלה. אני לא מקנא בפקיד שצריך להחליט האם להסיט כספים לנושאי סביבה או מילואימניקים. הבחירות הן מאוד קשות במציאות הישראלית".
"בשנים האחרונות אנחנו רואים מתקפה משולבת על הדמוקרטיה הישראלית תוך ניסיון החיסול של מערכת המשפט העצמאית", אומרת סמנכ"לית "אדם טבע ודין", עו"ד תמי גנות. "באופן לא מפתיע, מדובר בממשלה הגרועה ביותר לסביבה מזה שנים - כי לא ניתן להפריד בין זכות הציבור לסביבה בריאה לבין דמוקרטיה ליברלית שמאפשרת את מימושה. לא לחינם התייחס בית המשפט העליון בהרחבה לעמדת אדם טבע ודין בפסק הדין בעתירה בעניין עילת הסבירות".
עו"ד גנות הוסיפה כי "במקביל למהלכים אנטי סביבתיים וגרירת רגליים בנושא היערכות למשבר האקלים, הממשלה מנסה לסכל את פעילות החברה האזרחית בין אם על ידי החלשת מערכת המשפט, הכרזת מלחמה על עמותות ועל זכות העמידה, או הסטת תקציבים. אל מול המתקפות הממשלתיות נגד הסביבה ונגד הדמוקרטיה, חשוב לציין את שומר הסף השקט - הדרג המקצועי והמשפטי במשרדי הממשלה עושה עבודתו לעילא בתנאים בלתי אפשריים, הכוללים מינויים מתחלפים ולעתים בעייתיים, ובריחת אנשי מקצוע איכותיים מחלק מהמשרדים. מעל לכל נחזור ונדגיש - נושא הסביבה והאקלים אינו נושא פוליטי, ובמשך שנים ארוכות אפשר לראות בו שיתופי פעולה ייחודיים ורחבים מכל הקשת הפוליטית - ימין ושמאל, דתיים וחילוניים. אך הוא בהחלט נושא הכרוך בטבורו בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית".
ד"ר שפירא סיכם כי "דמוקרטיה ליברלית חזקה ומתפקדת היא המשטר שיכול להניע ביעילות תהליכים סביבתיים וחברתיים. ובה בעת, התעלמות משיקולי קיימות והזנחה של מדיניות סביבתית עלולות להציב בפני מדינות דמוקרטיות אתגרים שיסכנו את קיומה. התמקדות באפיקי הפעולה שהוזכרו במחקר, כמו חיזוק ועבודה מול השלטון המקומי או מסגור מחדש של סוגיית הקיימות באופן שיאפשר יצירת קואליציות חוצות-מגזרים, יכולה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ולתמוך בהאצת קידום תחום הקיימות בישראל בעת ובעונה אחת".
