מזרח הים התיכון מתחמם בקצב משמעותית יותר מהממוצע העולמי, ומפלס הים עלה ב-15 ס"מ בשלושת העשורים האחרונים. בנוסף מינים מקומיים נמצאים בסכנה ומינים פולשים משגשגים. כמו כן, לכ-80% מצבי הים במפרץ אילת מצאו פסולת פלסטיק במערכת העיכול וזיהום הפלסטיק ממשיך לאיים על הים והחופים. כך עולה מדוח הניטור הלאומי של הים התיכון, המתפרסם הבוקר (יום ג'). הדוח חושף תמונת מצב מדאיגה של המערכת האקולוגית בים התיכון כתוצאה משינויי האקלים.
(גיא רענן ומייקי בר-אדון, חקר ימים ואגמים לישראל)
הדוח, שהוכן על ידי המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה והתשתיות והמכון לחקר ימים ואגמים, מציג למעשה תמונה מדאיגה על מצב מזרח הים התיכון. קריאת חמשת הפרקים של הדוח - הכוללים ניטור השפעות שינויי האקלים, מגוון ביולוגי, איכות מי החופים, פסולת ימית וחופית ופסולת במפרץ אילת- היא כמו תסריט של סרט אפוקליפטי. רק שזה קורה עכשיו ואצלנו.
בניגוד לתחזיות ארגון האקלים העולמי, הצופה התחממות של כ- 0.055 מעלות בשנה, מהדוח עולה כי מזרח הים התיכון מתחמם בקצב כמעט כפול של -0.12 מעלות צלזיוס לשנה. בהתאמה, ממשיכה מגמת העלייה האיטית במליחות מי הים שדווחה בדוחות הקודמים.
בין השנים 1992 עד 2023 נמדדה עליית מפלס מזרח הים התיכון של כ-15 ס"מ, המהווה קצב ממוצע של כ-4.7 מ"מ בשנה. זהו קצב הנחשב מהיר לעומת הקצב העולמי העומד על 3.4 מ"מ בשנה, אשר פורסם על ידי ה-IPCC. עליית מפלס מי הים תשפיע על כל קו החוף של מדינת ישראל. ככל שהמפלס עולה, כך עולה הסכנה להצפות בזמן סערות. מגמת החמצת מי הים נמשכת בשל עליית חלקו של הפחמן הדו חמצני באוויר, החודר למערכת הימית.
פרק המגוון הביולוגי מתמקד בניטור פרמטרים ביולוגיים, דוגמת עושר ומגוון מינים ומצב החי הימי. שינויים רבים התרחשו בחי והצומח של חופי ומימי ישראל, בין אם ישירות בשל השפעת האדם (זיהום, דיג יתר, מינים פולשים) ובין אם בשל התחממות, החמצת והמלחת הים .
בדומה לממצאים משנת 2022, בשנת 2023 אחוז המינים הפולשים בין החי השוכן על המצע החולי נותר יציב אך גבוה, כאשר המינים הפולשים מהווים למעלה ממחצית השלל העולה ברשת הדיגום של החוקרים. בניגוד לכך, נמצאה ירידה בשכיחות דגי "שפמית ארסית" ("דג נסראללה"), ככל הנראה הודות לצמצום דיג המכמורת הפוגע במינים המתחרים עם דג זה.
ברכסי הכורכר הרדודים נרשמה עליה בתצפיות של שני מינים פולשים בעייתיים – דגי "זהרון הדור", מין פולש בעל קוצים עם ארס, וקיפודי הים מהמין "נזירית ארוכת קוצים" (בשנים האחרונות נעלמה מאילת בשל מחלה). בנוסף, מאז שנת 2019 קיימת תופעה של פריחה של אצה אדומית פולשת בכל חופי הארץ. מדובר באצה רעילה שלא נאכלת על ידי הדגים וחסרי החוליות ולכן גדלה ללא בקרה.
סערות הקיץ מנתקות את האצה מהסלעים ומתקבלת היערמות שלה על החופים, מה שיוצר מטרד בעיקר בחופי הקריות. אצה זו נמצאה בצפיפות גבוהה גם בניטור 2023. כמו כן, בשנת 2023 בלטו בהיעדרותם שני מינים מקומיים של דגים שהיו בעבר נפוצים ברשתות - מולית אדומה (שם עממי: ברבוניה אדומה) ושישן משורטט (שם עממי: מרמיר). ממצא זה מדאיג ויש לראות אם הוא חוזר על עצמו.
החשש הגדול הוא שמינים מקומיים נעלמים בשל התחממות הים או/ו תחרות עם מינים פולשים המתחרים איתם על מזון או שדוחקים אותם מאיזור המחיה שלהם.
החוקרים ניטרו מזהמים במי הים, בקרקעית, בשפכי נחלים וברקמות בעלי חיים ימיים בים ובמעגנות לאורך חופי ישראל. יש כמה חדשות רעות. עלייה מחודשת חלה בריכוזי הכספית בדגי המאכל במפרץ (65% מהשלל), שנגרם ככל הנראה משחרור מי תהום שזוהמו באתר תעשיות אלקטרוכימיות שננטש לפני שנים. העליה ב-2023 בריכוז הכספית, לאחר ירידה מתונה מ- 2019, נובעת ככל הנראה מעלייה בכמות הגשמים בשנת 2023, מה שהביא לכניסה של כספית נוספת לים דרך מי התהום. בנוסף, בשנת 2023 נמצא זיהום חריג במתכת ארסן במרינה תל אביב ממקור שאינו ידוע.
חלק מנחלי החוף ממשיכים להכיל ריכוזים חריגים ובעיתיים של מתכות וחומרי דשן. חלקו של הזיהום נובע משיירים "היסטורים", דוגמת הכספית בשפך נחל הנעמן, אך מרבית הזיהום נובע מהזרמה של עודפי קולחין באיכות ירודה ממכוני טיהור שפכים ומהזרמות בלתי חוקיות של ביוב לחלק מנחלי החוף. כיום, נחלי החוף מוגדרים במצב זיהום בינוני.
הזרמת ביוב גולמי לים מרצועת עזה המשיכה גם בשנת 2023. הזרמה זו מתבטאת בניטור בצילומי לוויין של פיגמנט הכלורופיל. הפיגמנט מאפיין פריחה של מיקרואצות הצורכות את חומרי ההזנה בביוב (בעיקר זרחות המהוות את אחד מהגורמים המגבילים בים התיכון). כתם הכלורופיל משתרך מאזור רצועת עזה עד לחופיה הדרומיים של ישראל ואף אל מתקן ההתפלה באשקלון. מניסיון השנים ניתן לראות כי הזרמת הביוב מעזה גדלה בזמן מתיחות ביטחונית.
בכל הנוגע לפסולת חופית וימית, הרי שהחוקרים גילו אחוזי פסולת פלסטיק גבוהים. מדובר בממצא שחוזר על עצמו מדי שנה. פלסטיק מהווה את המרכיב העיקרי בפסולת החופית, כשבחופים הדרומיים הוא מהווה כ-60% ובמרכז והצפון אף עומד על כ-90%. הפריט השני בשכיחותו הוא בדלי סיגריות, ואחריו כוסות חד פעמיות. בחופי הדרום שיעור ניכר מהפסולת הוא מתכת שמקורה בשאריות תחמושת ובציוד דיג.
פסולת פלסטיק שיוצרה בישראל היוותה בין 50% ל-90% בחופי המרכז והצפון. ככל שנעים דרומה עולה אחוז הפסולת ממדינות שכנות, שמקורה בעיקר בזרמים המגיעים מדרום מערב. ריכוז המיקרופלסטיק הצף בתחנות הרדודות היה גבוה מריכוזים שנמדדו במערב הים התיכון (1.2 פריטים למ"ר בישראל לעומת כ-0.7 באיטליה). ריכוזי המיקרופלסטיק הגבוהים ביותר שנמדדו בשנת 2023 היו באשדוד ומול נחל הירקון. מקור הזיהום באשדוד הוא כנראה ממדינות שכנות, אך הממצא מול הירקון מעיד על נחלי החוף בישראל כמקור לא פחות בעייתי.
בפרק העוסק בפסולת במפרץ אילת עולה כי בעוד חופי המפרץ נקיים, ריכוז הפסולת בקרקעית המפרץ גבוה בסדרי גודל מריכוזה במימי הים התיכון. בעוד בים התיכון הסקר נעשה על ידי גרירת רשת על הקרקעית ואיסוף הפריטים, באילת מבוצע סקר וידאו כדי לא לפגוע בשונית האלמוגים, כלומר הפסולת שנספרת היא זו שנראית לעין (ושאינה קבורה). גם במצב זה עדיין כמות הפסולת בקרקעית באילת גדולה משמעותית ממקבילתה בים התיכון. בשנת 2022 נצפתה באילת התחלה של מגמת ירידה (שיפור) בפסולת בקרקעית בצפון המפרץ. מגמה זו התהפכה ב2023.
בניגוד לפסולת בים התיכון המורכבת בעיקר מאריזות ושקיות פלסטיק, באילת מרבית הפסולת היא פסולת שייט ודיג – חבלים, מבניי מתכת וסינקרים מבטון. באזור הגבול עם מצרים נמצא ריכוז גבוה של כוסות פלסטיק חד פעמיות.
אחד הממצאים ששוברים את הלב הוא הפסולת שאיתרו החוקרים בצבי ים. ב-79% מהצבים שנבדקו בין 2020 ל-2023 נמצאה פסולת פלסטיק במערכת העיכול. זאת, כאשר מספר חלקיקי הפלסטיק במערכות עיכול נע בין מאות לאלפי חלקיקים לצב.
ממצאי הניטור, אומרים חוקרי המכון לחקר ימים ואגמים בישראל, מראים כי אמנם הים התיכון וים סוף הם גופי מים גדולים המשותפים למספר רב של מדינות, אך עיקר ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית בשטח הימי של ישראל נובעת מפעילות שמקורה בישראל. להפחתת הלחץ והפעילות האנושית ברמה המקומית יש פוטנציאל גדול מאוד לשיפור ושינוי משמעותי של מצב המערכת הימית כך שתצלח את אתגרי שינויי האקלים שבפתח.
