בשבת האחרונה הודיעה המשטרה על בולען שנפער בכביש 90, ושהכביש נסגר לתנועה ממצפה שלם לעין גדי. במדינה הנמצאת במלחמה כבר קרוב לשנתיים, קשה להבחין באירועים שאינם נוגעים ישירות בביטחון הלאומי. אך דווקא המקרה הזה, על קריסת תשתית באזור ים המלח, חושפת אמת עמוקה יותר: לא מדובר באירוע שולי, אלא במידע מודיעיני מהימן, שאותו מספק לנו הטבע, כתמרור אזהרה, סימפטום להתפוררות איטית ומתמשכת של אחד האזורים החשובים והפגיעים ביותר בישראל - אזור ים המלח.
4 צפייה בגלריה
חסימה בכביש 90 באזור עין גדי בעקבות בולען שנפער
חסימה בכביש 90 באזור עין גדי בעקבות בולען שנפער
חסימה בכביש 90 באזור עין גדי בעקבות בולען שנפער
(צילום: דוברות המשטרה)
ההתעלמות ממצוקת ים המלח, אינה רק עדות להזנחת שוליים גאוגרפיים, היא סימן לחוסר הבנה מובהק של המרחב הייחודי הזה ולתהליך שיטתי של כרסום ביכולת המערכתית לראות את התמונה המלאה. ההתפרקות לא מתחילה בבת אחת, אלא דרך קריסות מקומיות, שמסמנות את הריקבון שביסוד. מה שקורה בים המלח הוא לא רק אסון מקומי, אלא בבואה של כשל לאומי עמוק יותר - שעתיד להשפיע על כולנו.
מדינת ישראל ויתרה הלכה למעשה על ים המלח וסביבתו. שטח של כ-1,000 קמ"ר, כ-5% משטחה הכולל. האזור הולך ונעשה בלתי ראוי למחיה, כתוצאה של עשורים של ניצול יתר במשאבי הטבע. בראש ובראשונה, מדובר בשאיבה מסיבית ממקורות ההזנה של ים המלח, ובראשם נהר הירדן, לצד פעילות תעשייתית אינטנסיבית של אידוי מים לשם הפקת מינרלים.
תהליכים אלה גורמים לחשיפת שכבות קרקע, לחדירת מי תהום מתוקים, להמסה של שכבות מלח תת-קרקעיות ולבסוף, לקריסת הקרקע ולהיווצרות בולענים. ההתייבשות המואצת של הימה, מביאה עמה גם התחתרות ערוצים, פגיעה קשה בתשתיות, והריסה של מערכות טבעיות רגישות. לכך מתווספים אירועי אקלים קיצון, כדוגמת השיטפון החריג שהתרחש באפריל האחרון בשמורת עין גדי.
4 צפייה בגלריה
בולען גדול סמוך לים המלח
בולען גדול סמוך לים המלח
בולען גדול סמוך לים המלח
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
תהליך ההתמוטטות הזה אינו בלתי נמנע. ניתן להאט ואף לבלום אותו, אם תינקט מדיניות אחראית וכוללת לשיקום האגם ולהגנה על סביבתו.
והמדינה, במקום להכריז באופן מיידי כי מדינת ישראל חרטה על דגלה להציל את פלא הטבע העולמי הזה הנמצא באחריותה, לגבש חלופות, להקצות משאבים הולמים, ולפתח שיתופי פעולה עם ירדן במטרה להציל את ים המלח הגווע, בוחרת לטפח נרטיב של הכחשה. הבולענים מוצגים כ"פלא טבע" וכ"אטרקציה תיירותית", מעין מחזה גיאולוגי משונה שכביכול התרחש מאליו.
והנרטיב הזה מרדים את האחראית, המדינה, הוא מונע תקציבים ומשתק כל מהלך לשיקום ים המלח. מדינת ישראל בחרה להפקיד את ניסוח טיוטת חוק הזיכיון החדש למפעלי ים המלח, בידי משרד האוצר (הזיכיון ייכנס לתוקפו בשנת 2030), החלטה המעידה על תפיסת עולם כלכלית בלבד, תפיסה צרה, המתעלמת מהשפעות סביבתיות, חברתיות, ביטחוניות, אסטרטגיות ואזוריות רחבות.
4 צפייה בגלריה
בולען שנפער באזור ים המלח
בולען שנפער באזור ים המלח
בולען שנפער באזור ים המלח
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
ההכרעות בנוגע לים המלח יתקבלו ממשרד מרוחק, בירוקרטי, שפועל מנותק מהמרחב עצמו, מהשטח, מהציבור הישראלי ומהמורכבות האנושית-אקולוגית של האזור. גישה זו משקפת תפיסה צרה, שלפיה ים המלח וסביבתו הם בעיקר סוגיה כלכלית.
גם קריסתו של כביש 90, עורק התחבורה היחיד לאורך ים המלח, אינה גורמת לרעש ציבורי. ואולי אין זה מפתיע: אתרי התיירות המרכזיים ממוקמים באגן הדרומי של ים המלח, מרחב מלאכותי של בריכות אידוי תעשייתיות. התיירים במלונות ובחופים המטופחים מנותקים לחלוטין מהמציאות בצפון הימה. אלה המגיעים דרך כביש 90 עשויים להתעכב לרגע מול הנוף הקורס, נסיגת החוף, בולענים פעורים, חורבן סביבתי, אך לבסוף הם טובלים בבריכת אידוי המתוחזקת עבורם על ידי מפעלי ים המלח.
זוהי ישראל של 2025: מה שרחוק מהעין, רחוק מהלב.
ההתייבשות איננה גזירת גורל. ישנם פתרונות. שיקום אגן ההיקוות, הפסקת לקיחת המים ממקורות הירדן, תיאום ושיתופי פעולה אזוריים עם ממלכת ירדן, שינוי חוק הזיכיון כך שיכלול גם שיקולים סביבתיים וציבוריים, והעברת משאבים להשקעה בתשתיות ותיירות בת קיימא, כל אלה אפשריים. זה רק עניין של החלטה ציונית אמיצה.
4 צפייה בגלריה
בולען שנפער באזור ים המלח
בולען שנפער באזור ים המלח
בולען שנפער באזור ים המלח
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
הבולען שנפער בסוף השבוע בכביש 90 הוא לא תקלה. הוא התראה, אולי אחרונה, איתות ברור לכך שמשהו עמוק קורס, תרתי משמע. אם לא נתעורר עכשיו, נמצא את עצמנו מתבוננים לא רק בקו חוף נעלם אלא גם באובדן של מרחב שלם במדינת ישראל.
אנחנו קוראים למדינת ישראל להציל את ים המלח: לגבש מדיניות ארוכת טווח לשיקום שלו והגנה על סביבתו, שתכלול: הפסקה מדורגת של ההיתרים לשאיבה בלתי מבוקרת, הקצאת אחוז קבוע מרווחי החברות הפועלות באזור לקרן שיקום ים המלח, פיתוח אלטרנטיבות כלכליות שאינן פוגעות במאזן האקולוגי, והגדרה מחייבת של יעדים לשימור, ניטור ופיקוח סביבתי.
בנוסף, נדרש חיזוק התכנון המרחבי כך שיאפשר פיתוח תיירותי וסביבתי אחראי, תוך צמצום הסיכון לתשתיות ולחיי אדם באזורים מועדים לפורענות.
"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו", אמר דוד בן גוריון. "בים המלח ייבחן העם בישראל ומדינתו", אומרים אנו, החפצים כאן בחיים טובים, מיטיבים ובטוחים, לדורות הבאים.
ד"ר עודד קינן - אקולוג, פעיל סביבתי ותושב עין תמר, שבדרום ים המלח.
עודד רהב - מייסד ומנכ"ל ארגון שומרי ים המלח Dead Sea Guardians