עצם לסת של פרה התגלתה בשנת 1924 ליד הכניסה הדרומית של סטונהנג', מונומנט פרהיסטורי השוכן במישור סולסברי שבמחוז וילטשייר באנגליה, כ-8 ק"מ צפונית לעיר סולסברי.
ניתוח איזוטופי של אחת משיני הפרה, סייע לתארך אותה למועד שבו הוקם מעגל האבנים שמהווה את אחד מהאתרים הפרהיסטוריים המפורסמים בעולם, בין השנים 2995 ו-2900 לפנה"ס. כמו כן, ניתוח השן במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science, הוביל את מחבריו להניח כי מקורה הסביר בוויילס, שגובלת באנגליה ממזרח.
זו הפעם הראשונה שחוקרים מגלים ראיות המקשרות שרידי בקר מסטונהנג' לוויילס, מה שמוסיף משקל נוסף לתיאוריות לפיהן עדרי בקר שימשו להובלת הסלעים העצומים ברחבי המדינה.
יש להוסיף לכך את ממצאי מחקר עבר שפורסם בכתב העת Antiquity, שממנו עולה כי מקור האבנים הכחולות של סטונהנג' בוויילס. "זוהי ראיה מרתקת נוספת לקשר של סטונהנג' עם דרום-מערב ויילס, משם הגיעו האבנים הכחולות. הממצאים קושרים את השימוש בבקר לצורך שינוע האבנים הגדולות", אמר פרופ' מייקל פרקר פירסון מהמכון לארכאולוגיה של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שנמנה על צוות המחקר החדש.
המדענים חתכו את השן הטוחנת השלישית של הפרה לתשעה חלקים אופקיים. לאחר מכן הם מדדו איזוטופים של פחמן, חמצן, סטרונציום ועופרת, שכל אחד מהם סיפק רמזים על תזונת הפרה, סביבתה ותנועתה.
5 צפייה בגלריה
דוגמה לאבן כחולה שהובלה לסטונהנג' על ידי עדרי בקר
(צילום: Adam Stanford, מתוך כתב העת Antiquity)
איזוטופי החמצן גילו שהשן לכדה כשישה חודשי צמיחה, מהחורף לקיץ, בעוד איזוטופי הפחמן הראו שתזונת בעל החיים השתנתה עם עונות השנה: מספוא יער בחורף ומרעה פתוח בקיץ. בנוסף, איזוטופי הסטרונציום הצביעו על כך שמקורות המזון העונתיים הגיעו מאזורים גאולוגיים שונים, דבר המצביע על כך שהפרה נעה עונתית או שמספוא החורף יובא.
האיזוטופים של העופרת חשפו שינויים חדים בהרכבם במהלך סוף החורף ועד האביב, דבר המצביע על מקור עופרת עתיק יותר מהעופרת בשאר השן. ההרכב מצביע על כך שמקור הפרה באזור עם סלעים מעידן הפלאוזואיקון (מלפני כ-538.8 מיליוני שנים ועד לפני כ-251.9 מיליוני שנים), בדומה לסלעים סביב גבעות פרסלי במחוז פמברוקשייר שבדרום-מערב ויילס – מקור האבנים הכחולות של סטונהנג' לפני שהועברו למישור סולסברי.
"מחקר זה חשף פרטים חסרי תקדים על שישה חודשים בחייה של הפרה הספציפית, ומספק את העדות הראשונה לתנועת בקר מוויילס, וכן מתעד שינויים תזונתיים ואירועים שהתרחשו לפני כ-5,000 שנה. פרוסה משן של פרה אחת מגוללת סיפור יוצא דופן, וככל שצצים כלים מדעיים חדשים, יש לקוות כי ייחשף מידע נוסף מהמסע הארוך שלה", אמרה פרופ' ג'יין אוונס, ממכון הסקר הגאולוגי הבריטי, שלקחה חלק במחקר החדש.
ריצ'רד מדג'וויק, פרופסור למדעי הארכאולוגיה באוניברסיטת קארדיף, שנמנה על צוות המחקר החדש, אמר: "מחקר זה סיפק תובנות חדשות לגבי הביוגרפיה של פרה אניגמטית זו, ששרידיה הוטמנו במקום כה חשוב בכניסה לסטונהנג'. הוא מספק פרטים חדשים שאין שני להם על מקורותיה הרחוקים של הפרה ועל המסע המפרך שעברה. לעתים קרובות נרטיבים גדולים שולטים במחקר באתרים ארכאולוגיים מרכזיים, אך גישה ביוגרפית מפורטת זו על בעל חיים בודד מספקת פן חדש לגמרי לסיפורו של סטונהנג'".
