בסביבות שנת 1968 נערך סקר אווירומגנטי ברזולוציה גבוהה מעל אזור אפאר באתיופיה, אזור שנמצא כיום באריתריאה. מדובר בסקר שנועד למדוד את השדה המגנטי של כדור הארץ כדי למפות מבנים גאולוגיים תת-קרקעיים. בסקר הזה, נחקר אחד האזורים הכי לא מסבירי פנים מבחינה אקלימית על פני כדור הארץ.
מאז ועד היום, לא נעשה שימוש בנתונים שנאספו. אך כעת צוות מחקר בינלאומי ערך דיגיטציה לנתונים הללו, ושילב אותם עם נתונים מגנטיים נוספים מהעבר, שנאספו מאזור ים סוף ומפרץ עדן הסמוכים.
6 צפייה בגלריה
הנתונים הישנים מאזור אפאר עברו דיגיטציה ושולבו עם נתונים מגנטיים נוספים מאזור ים סוף ומפרץ עדן
(איור: Keele University)
על ידי שילוב מערכי הנתונים הישנים הללו ושימוש בטכנולוגיה מודרנית לניתוחם, חשפו החוקרים תובנות חדשות לגבי מבנה הקרום המגנטי באזור. הממצאים, שפורסמו בכתב העת Journal of African Earth Sciences, שופכים אור על האופן שבו יבשת אפריקה זזה, נמתחת ומתפצלת - תהליך המכונה "בקיעה".
מההתאמה דמוית הפאזל של חלק מקצוות יבשת אפריקה ניתן לראות שהם היו מחוברים בעבר, אך הדרך המדויקת שבה הם התפצלו אינה ודאית. המקום הטוב ביותר לבחון את השלבים המוקדמים של הבקיעה היבשתית הוא בקע מזרח אפריקה (חלק מהשבר הסורי-אפריקני), הממוקם ליד ים סוף ומפרץ עדן.
חוקרים מאמינים שניתן לראות את השלבים המוקדמים ביותר של התהליך באזור הזה. על כן, מזה שנים שהסברה הרווחת היא שהתהליך מתרחש, או כבר התרחש, סביב אזור שקע אפאר הנמוך באתיופיה. אזור זה נחשב לצומת משולש, כלומר גבול שבו שלושה לוחות טקטוניים נפגשים.
על פי תיאוריית טקטוניקת הלוחות, התצורה הנוכחית של היבשות הייתה שונה מאוד לאורך ציר הזמן הגאולוגי. כמו כן, לפני מיליוני או אולי מיליארדי שנים, מסות קרום יבשתיות עשויות גרניט, היו גדולות בהרבה (לוחות). הן התפרקו והתרחקו זו מזו, כך שנוצר קרום אוקייני חדש, כמו גם האוקיינוסים המוכרים כיום, בתהליך הנקרא "התפשטות קרקעית הים".
6 צפייה בגלריה
הבקע הסורי-אפריקני - הבקע היבשתי הארוך ביותר בעולם - כפי שהוא נראה מנקודת תצפית באתיופיה
(צילום: Erich Karnberger/Shutterstock)
התהליך הגאולוגי הזה מתרחש ברכסים מרכז אוקייניים, בהם נוצר קרום אוקייני חדש. מקטעי הקרום החדשים נוצרים מהתגבשות מאגמה, ובהדרגה הם מתרחקים מן הרכס - בזמן שנוצרים שני מקטעי לוחות טקטוניים צעירים המתרחקים זה מזה. דוגמה לכך ניתן לראות ברכס המרכז-אטלנטי, שחלקיו הגלויים מצויים לאורכה של איסלנד.
במהלך תהליך זה, נוצרים סלעים בזלתיים חדשים וצפופים יותר במבנים ליניאריים הנמצאים בעיקר מתחת לפני הים או קרוב אליהם. ככל שסלעים מגנטיים בזלתיים אלה מתקררים, הם מתעדים את חתימת השדה המגנטי של כדור הארץ באותו זמן וקו רוחב. עם זאת, לאורך תקופות גאולוגיות קצרות יחסית השדה הגאומגנטי מתהפך, ונוצרים קווי שדה מגנטיים חיוביים ושליליים לסירוגין המתועדים בסלע, אותם ניתן לקרוא כמו ברקוד של סופרמרקט.
אם המודל המשוער של בקיעה בצמתים משולשים נכון, מצופה שתיווצר תבנית משולשת של קווי המתאר המגנטיים הללו היוצאת ממרכז שקע אפאר. עם זאת, מחברי המחקר גילו כי מערכת הקווים המגנטית (קווי התפשטות קרקעית הים) עוברים ממזרח במפרץ עדן, מערבה לרוחב ומטה לתוך שקע אפאר. לאחר מכן, הקווים פונים ונמשכים בכיוון ים סוף, ומראים מעט מאוד, אם בכלל, אינדיקציה למגמה שציפו לראות בבקע המזרח אפריקני, וניתן לזהותה רק בשבר האחרון.
במקום זאת, מחברי המחקר סבורים כי החתימה המגנטית המתבטאת בעוצמה באזור זה נראית כביטוי של בקיעה יבשתית שהתרחשה כאשר אפריקה וחצי האי ערב התפרקו לראשונה לאחר שבר יחיד בעקבות בקיעת מפרץ עדן וים סוף. "ממצאים אלה נותנים פרספקטיבה ייחודית על האופן שבו כדור הארץ משתנה ללא הרף ממש מתחת לרגלינו", אמר פיטר סטיילס, פרופסור אמריטוס לגאופיזיקה יישומית וסביבתית באוניברסיטת קיל, שנמנה על צוות המחקר. "זוהי גם דוגמה מצוינת ליתרונות של התבוננות בכל הנתונים הזמינים, אפילו ההיסטוריים שבהם, בעת בדיקת מודלים ותיאוריות חדשים. מודלים באים והולכים, אך נתונים שנמדדו היטב נשארים לנצח".
