"אמרתי לו 'לך לישון, מתוק שלי'", מספרת שירה ענבר דנין (42), מנהלת מחלקת הסוואנה בספארי ברמת גן, שליוותה את הקרנף הקשיש עטרי בדרכו האחרונה. "ליטפתי אותו. היו לי דמעות ודיברתי איתו. היה מרגש להיות שם לצידו, לעזור לו להפסיק לסבול".
בשבוע שעבר עבר עטרי המתת חסד. עטרי הוא קרנף רחב שפה (לבן) שהגיע לגיל 46 שנים, שנחשב מבוגר מאוד. כשנולד, במשקל 30 קילו, ידיעה על המאורע המרגש פורסמה ב"ידיעות אחרונות". אז נכתב כי שמו הוא "הטארי", שפירושו בסוואהילית "סכנה". אבל עם השנים האישיות שלו הלכה והתגבשה, והמטפלים שלו הבינו שמדובר בקרנף עדין ורגיש.
"עטרי היה קרנף ממש מיוחד", אומרת ענבר דנין, שבעשור הראשון שלה בספארי עבדה בפינת החי וטיפלה בפילים ובג'ירפות. "כשעברתי לסוואנה הכרתי את כל הקרנפים, וגם את עטרי. הוא היה עדין מאוד, גם מול הנקבות כשהיה הזכר השליט, וגם איתנו המטפלים היה לו חיבור מיוחד".
עטרי איבד אט-אט את מעמדו כזכר השליט, אבל הוא הספיק להעמיד צאצאים, בהם את הקרנף רמי שנולד לקרנפה ריהאנה. למרות ירידתו מכס המלכות, הוא נותר קרנף עדין ואצילי. בשנים האחרונות חלה הידרדרות בשמיעה ובראייה שלו. "ביליתי את שלוש השנים האחרונות הרבה בשטח, קוראת לעטרי. הייתי נוסעת בשטח באוטו, קוראת לו והוא היה בא אחריי", מספרת מנהלת המחלקה, "בהתחלה הוא היה בא בקלות כדי לקבל טיפולים, ועם הזמן זה הלך ונהיה קשה יותר. השמיעה שלו דעכה וגם הראייה. הוא נראה מבולבל"
העור העדין שלו הלך ונהיה דק יותר, ועורבים החלו פוצעים אותו. המטפלים בספארי היו מטפלים בפציעות, אבל דבר לא ממש עזר. "הוא היה אוכל בשקט, נותן לנו לעזור לו. התחושה הייתה כאילו הוא מבין", מספרת ענבר דנין. "קרנפים הם חיות חזקות ויכולים להתמודד עם הרבה. גם כשכואב הם יכולים עדיין ללכת ולאכול. כבר כמה שנים שהוא סוחב פציעה ישנה וצולע. לאחרונה הוא נמנע מלזוז. היה לו כואב כל כך לדרוך על הרגל, שהיה משתמש בראש כקביים".
"היו לא מעט עובדים שבכו. כואב לנו. זה חבר במשפחה שהולך. אבל עם כל הכאב הייתה הבנה שזה הדבר הנכון לעשות. היה קשה לראות אותו סובל. עשינו כל מה שיכולנו, אבל בשלב מסוים אין עוד איך לעזור. הכנתי לו מיטת חול, כתבתי עליה 'עטרי' וציירתי לב. הוא בילה את השבוע האחרון בשינה על ערמת החול הזו"
בבוקר מגיעים עובדי הספארי עם טרקטור כדי להאכיל את חיות הסוואנה. "ראינו שהוא קצת מבולבל ולא בא לטרקטור", היא מעידה. "רוב חייו הוא מחכה לנו על הכביש או מגיע, והיו רגעים שהוא לא הגיע. פשוט עמד במקום אחר או חשש מהקרנפות, התרחק מהן".
בגני חיות קרנפים יכולים להגיע גם לגיל 50 – אבל הצליעה של עטרי, הפצעים שלו והראייה הלקויה גרמו לו לחיים מלאי סבל. כ-20 אנשי צוות הסוואנה מילאו טופס "הערכת איכות חיים", שנעשה עבור חיות מבוגרות. כל אחד מהם ישב ומילא את הטופס לבד. זה היה תהליך שנמשך כשבועיים. לאחר מכן, חברי ועדת האתיקה בספארי הגיעו למסקנה הקשה שיש להמית את הקרנף כדי לשים קץ לסבלו.
"כל מי שרצה להיפרד מעטרי נפרד ממנו בימים שלפני כן, אם זה בעזרה בטיפולים או בביקור. כל הצוות היה מחובר אליו מאוד", משתפת ענבר דנין. "היו לא מעט עובדים שאחרי מילוי הטופס באו אליי ובכו. כי כואב לנו. זה חבר במשפחה שהולך. אבל עם כל הכאב הייתה הבנה שזה הדבר הנכון לעשות. היה קשה לראות אותו סובל. עשינו כל מה שיכולנו, אבל בשלב מסוים אין עוד איך לעזור. הכנסנו אותו לאזור מבודד, כי הוא פחות הסתדר עם הקרנפות. רצינו שיהיה רגוע. הכנתי לו מיטת חול, כתבתי עליה 'עטרי' וציירתי לב. הוא בילה את השבוע האחרון בשינה על ערמת החול הזו. לקראת הסוף, הקרנפות קרנבלה וקיפנזי ישנו ליד הגדר שלו. הן ממשיכות בחייהן והוא פשוט לא שם. אני חושבת שאולי לצוות זה קשה יותר".
אתגרים יומיומיים
הספארי ברמת גן נחנך לפני 51 שנה. מדובר בגן חיות ותיק שחלק מדייריו הם כבר קשישים. כאלה למשל מומו, צב אלדברה ענק בן כ-90, או בהטי, פילה אפריקנית בת 65. לפני כמה שנים נאלצו להמית את הפיל מותק בן ה-62. לאחרונה הפילה המבוגרת ביותר ורדה מתה בגיל 66.
העיסוק באתגרים שמביאה איתה הזקנה של בעלי החיים הוא יומיומי. בעלי חיים, בדיוק כמונו, מזדקנים – ולרוב זה קורה להם מהר יותר. ממש כמו אצלנו בני האדם, גם אצלם הזקנה מביאה איתה צורך בשינויים ובהתאמות למצב החדש.
7 צפייה בגלריה
הפרידה של בו ובבט, הדובות הסוריות. בו מתה מגידול סרטני שגדל לגרורות
(צילום: דוברות ספארי רמת גן)
מנטה ובבט, הדובות החומות הסוריות, כבר בנות 28 ו-30 – גילים מופלגים לדובים, שאורך חייהם הממוצע בטבע הוא כ-20 שנים. שלי אלדד, מנהלת מחלקת הטורפים בספארי, מסבירה שהגיל המתקדם מצריך התאמה תזונתית, והשתיים מקבלות תוספי תזונה לצד מזון עתיר סיבים כדי להקל על העיכול.
"כשראינו שתנועתן מתחילה להיות איטית ומוגבלת, המטפלים במחלקה סידרו להן גישה קלה למתחם הלינה הבודד. נראה שהן זקוקות ליותר שקט", היא מסבירה. "אנחנו מרפדים את אזור הלינה בשקי יוטה וקש, כדי שיהיה רך ונעים למפרקים השחוקים והכואבים שלהן. באופן כללי בגיל הזה לא ממהרים לשום מקום, הכול נעשה באיזי. גם כשאנחנו קוראים להן להגיע לאימון רפואי, אנחנו מחכים להן בסבלנות שיגיעו".
הדובה בו, שנולדה בספארי, חלתה בסרטן. בגיל 26 היא עברה ניתוח לפני כשלוש שנים, אבל הסרטן חזר. "היו לה גרורות אבל המשכנו לסעוד אותה. היא המשיכה לקבל טיפול מסור עד שלא יכלה לזוז או לאכול. ליוונו אותה עד הרגע האחרון", מספרת אלדד.
לתת לקופים להיפרד
גם במחלקת הקופים יש מספר בעלי חיים קשישים. כמו למשל בטינה, גיבונה לבנת יד בת כמעט 47, מהמבוגרות בעולם, או אברום הלמור בן ה-28. "אנחנו עוקבים מקרוב אחרי רמת התיאבון והאופן שבו אוכלים בעלי החיים", אומר יהונתן סמוכה, מנהל מחלקת הקופים. "יש מי שמפאת גילו חסרות לו שיניים או שקשה לו ללעוס, והוא אוכל לאט ופחות. אולם ירידה בתיאבון ושינוי באופן האכילה יכולים להעיד גם על מחלה או על שינוי במצב החברתי, ולכן חשוב לבצע מעקב יומיומי גם על האינטראקציות בחצר ועל ההתנהגות באופן כללי. אצל קופים מתן תרופות ותוספי תזונה יכול להיות בעיה בפני עצמה. בדיוק כמו ילדים, הם מריחים וטועמים לפני כן, ואם הטעם או הריח לא לטעמם, הם יסרבו לקחת את התרופה".
"עם השנים הבינו שהפרידה היא חלק חשוב עבור השימפנזים והרווחה הנפשית שלהם. כולם התקבצו סביבה, ניסו לנער אותה והיו שקטים מאוד, דבר לא טבעי שכן מדובר בחיה מאוד ווקלית. הם נגעו בה בעדינות וניסו להזיז אותה. בסופו של דבר הילדים שלה נותרו לידה, אביב ואלה, וגם הנכדה אביגיל. לאחר מכן הם עזבו אותה בהבנה. זה היה קורע לב"
צפייה בדרך שבה הקופים מתמודדים עם אובדן יכולה ללמד אותנו לא מעט. לפני כשנתיים השימפנזית המבוגרת ביותר, אוגוסטה בת ה-53, קיבלה שבץ. באותו יום אוגוסטה לא הגיעה לארוחת הבוקר. המטפלים הבחינו שהשימפנזים האחרים התקבצו סביבה ולא עוזבים איתה: "הבנו שמשהו קרה, ואז ראינו שהחצי הימני של הגוף שלה משותק. בדיקות הראו שמדובר בשבץ, והבנו שמשם אין דרך חזרה".
הפרידה מהקופה אוגוסטה
(צילום: יהונתן סמוכה)
אוגוסטה הייתה אהובה מאוד על הלהקה, דמות דומיננטית שליוותה את כולם, גם את המטפלים. למרבה הצער, המצב הגופני שלה לא הותיר הרבה ברירות והוחלט שהיא תעבור המתת חסד. "ערב לפני כן ישבתי ודיברתי איתה ובכיתי את נשמתי", נזכר סמוכה. "ראינו שחברי הקבוצה דאגו לה מאוד. החלטנו לתת להם להיפרד ממנה, מה שבעבר לא היה מקובל. עם השנים הבינו שהפרידה הזו היא חלק חשוב עבור השימפנזים והרווחה הנפשית שלהם. כולם התקבצו סביבה, ניסו לנער אותה והיו שקטים מאוד, דבר לא טבעי שכן מדובר בחיה מאוד ווקלית. הם נגעו בה בעדינות וניסו להזיז אותה. בסופו של דבר הילדים שלה נותרו לידה, אביב ואלה, וגם הנכדה אביגיל. לאחר מכן הם עזבו אותה בהבנה. זו הייתה סיטואציה קורעת לב".
הוא מסביר כי "אצל שימפנזים מכבדים מאוד את הפרטים הבוגרים, ולא נותנים לאחרים להציק להם או לפגוע בהם. אוגוסטה הייתה מהדור הראשון של השימפנזים שהגיעו לספארי, וחלק משמעותי בקבוצה. היא הייתה אמא וסבתא לתפארת וכולם רחשו לה כבוד. גם אצל גורילות רואים שיש כבוד למבוגרים. לעומת זאת, אצל הבבונים ברגע שהזכרים נחלשים מעט, הצעירים כבר מנסים לקחת להם את הנקבות".
פרופ' דודו אשחר, מנהל בית החולים לחיות בר, שהוא גם המרפאה של חיות הספארי, מסביר כי חברי ועדת האתיקה הם וטרינרים ומטפלים בכירים שתפקידם להנחות ולוודא את כלל הטיפול, הרווחה וההחלטות הרפואיות הנוגעות לבעלי החיים בספארי. "אנחנו שמים דגש על מתן טיפול סיעודי לבעלי החיים שתחת אחריותנו במידת האפשר", הוא אומר. "לצערנו, בחלק מהמקרים אנחנו מגיעים לשלב הקשה ביותר – המתת חסד. בדיוק כמו עם חיית המחמד הביתית, גם כאן אף אחד לא רוצה להגיע לרגע שבו הוא יצטרך להחליט או להמליץ על סיום חייו של בעל חיים אהוב, שבו טיפל לאורך שנים. מנגד, קשה לא פחות לראות את בעל החיים הזה כשהוא סובל והרגעים היפים שלו הולכים ומתמעטים".
