בימים האחרונים, האדמה בסנטוריני - קבוצה קטנה ומעגלית של איים יווניים בים האגאי, רעדה שוב ושוב. סדרה של כ-2,000 רעידות אדמה פקדו את היעד התיירותי הפופולרי בשבוע האחרון. התושבים התבקשו להתרחק מהחופים, בגלל החשש ממפולות, ולהימנע מהתקהלויות בחללים סגורים. חלק מהמלונות רוקנו את הבריכות בעקבות רעידות האדמה החלשות, כשגם בתי ספר בסנטוריני ובאיי סמוכים סגרו את שעריהם. הרשויות הדגישו שרעידות האדמה הן תוצאה של פעילות טקטונית, ולא געשית. יוון נמצאת בגבול שבין הלוח האפריקני ללוח האירו-אסייתי, והחיכוך בין שני הלוחות הטקטוניים הללו גורם למספר גבוה של רעידות אדמה באזור, לעומת מדינות אחרות באירופה.
רעידות האדמה בסנטוריני
(צילום: רויטרס)
רעידות האדמה שערערו את ביטחונם של תושבי האזור, אירעו באזור שבין הר הגעש התת-ימי של סנטוריני (שהתפרץ לאחרונה בשנת 1950) לאי אמורגוס. למעשה הנוף של סנטוריני, עם הצוקים התלולים היורדים אל הים, נוצר עקב קריסת הר געש אדיר במהלך ההתפרצות הגעשית המפורסמת שפקדה את האזור, דרומית-מזרחית ליוון.
בסביבות שנת 1600 לפנה"ס אירעה אחת ההתפרצויות הגעשיות החזקות ביותר בהיסטוריה של אלפי השנים האחרונות, שהחריבה כמעט לחלוטין את סנטוריני. התפרצות זו הייתה כה עוצמתית עד שהשפעותיה הורגשו באזורים נרחבים של הים התיכון, החל מכרתים ועד מצרים ואזור הלבנט. רבים מהחוקרים סבורים כי האירוע תרם לקריסתה של התרבות המינואית ששלטה באותם ימים בים האגאי, ואף השפיע על המיתוסים שהתפתחו מאוחר יותר, כולל תיאורו של אפלטון על אטלנטיס.
ההתפרצות הגעשית הזו החלה ככל הנראה בפעילות סיסמית מקדימה, רעידות אדמה חוזרות ונשנות שהתריעו על הסכנה המתקרבת. תושבי האי, שהיו חלק מהתרבות המינואית המשגשגת, חוו על פי ההערכות את אותן רעידות והבינו כי הר הגעש הפעיל בלב האי עומד להתפרץ. אין עדויות ישירות להימלטות המונית, אך העובדה שברוב האתרים הארכאולוגיים שנחפרו באי כמעט שלא נמצאו שלדים, מעידה כי רבים מתושביו הצליחו לנוס על נפשם מבעוד מועד.
כאשר הגיע השלב המרכזי של ההתפרצות, היא התרחשה בסדרה של פיצוצים עזים, שפיזרו כמויות אדירות של אפר וולקני, לבה וגזים רעילים. התפרצות זו הייתה עוצמתית במיוחד, בדומה לזו של הר וזוב שהחריב את פומפיי ושכנתה הרקולנאום בשנת 79 לספירה.
מעבר לנזק הישיר שנגרם לאי עצמו, אחת ההשלכות הקשות ביותר של ההתפרצות הייתה גלי הצונאמי הענקיים שנוצרו כתוצאה מהתמוטטות קלדרת הר הגעש לתוך הים. מחקרים מראים כי גלי הצונאמי שנוצרו בעקבות ההתפרצות הגיעו לגובה של עשרות מטרים ופגעו בעיקר בכרתים, שם שכנה העיר קנוסוס - המרכז הפוליטי, המסחרי והתרבותי של התרבות המינואית.
חוקרים משערים כי גלי הענק שטפו ערים מינואיות, גרמו להרס של נמלים חיוניים, השמידו צי ימי שלם והובילו להיחלשות כלכלית וצבאית משמעותית. גלי הצונאמי לא פגעו רק בכרתים. עדויות מצריות מצביעות על כך שהשפעות הסופה הימית שנגרמה מההתפרצות הגיעו עד לדלתת הנילוס, שם תועדו שינויים אקלימיים שהשפיעו על חקלאות מצרים. גם באזור הלבנט נמצאו שכבות אפר וולקני מהתפרצות זו, מה שמעיד כי ההשפעות שלה חרגו בהרבה מעבר לים האגאי.
ההתפרצות הגעשית והצונאמי שנגרם בעקבותיה לא חיסלו מיידית את התרבות המינואית, אך הם הסבו לה נזק רב. על פי ממצאים ארכאולוגיים, לאחר ההתפרצות הייתה תקופה של התאוששות מסוימת, אך היחלשותה של כרתים הפכה אותה לחדירה יותר מפני פולשים מתרבויות אחרות. בסביבות שנת 1450 לפנה"ס, המיקנים - תרבות יוונית מוקדמת שהתפתחה ביוון העתיקה - כבשו את כרתים ותפסו את השליטה על שרידי הממלכה המינואית.
אחד המיתוסים המפורסמים ביותר הקשורים לאסון בסנטוריני הוא זה של אטלנטיס - היבשת האבודה שתוארה על ידי אפלטון בדיאלוג שלו "טימאיוס", שהקדים את הדיאלוג של קריטיאס, המדבר גם הוא על אטלנטיס. על פי אפלטון, אטלנטיס הייתה ציוויליזציה מתקדמת אשר נעלמה בבת אחת בעקבות אסון טבעי. רבים מהחוקרים משערים כי הסיפור של אטלנטיס עשוי להיות מבוסס, לפחות בחלקו, על הזיכרון הקולקטיבי של ההתפרצות בסנטוריני וההשלכות שהיו לה על התרבות המינואית.
6 צפייה בגלריה
תיירים הולכים ברחובות הצרים של פירה שבסנטוריני, בזמן שצוותי חירום נפרסו בעקבות עלייה בפעילות הסיסמית
(צילום: Petros Giannakouris, AP)
העיר אקרוטירי בסנטוריני, שנחרבה בהתפרצות, הייתה עיר מתקדמת עם מערכת ביוב, מבנים מפוארים ואמנות מפותחת - מאפיינים המזכירים את התיאורים של אפלטון על אטלנטיס. העובדה שהעיר נעלמה כמעט לחלוטין לאחר האסון, בשילוב עם ההשפעות הרחבות של ההתפרצות, תורמת להשערה כי כאן טמון מקורו של המיתוס. גם היום, הקלדרה העצומה של סנטוריני מזכירה לנו את כוחו האדיר של הטבע - וכיצד, לעיתים, אפילו הציוויליזציות המתקדמות ביותר אינן חסינות מפניו.
בנוסף לאירוע המכונן לפני כ-3,600 שנים, חוותה קבוצת האיים מספר רעידות אדמה משמעותיות. בתקופה ההלניסטית והרומית (המאה ה-3 לפנה"ס-המאה ה-3 לספירה), התרחשו מספר רעידות אדמה שגרמו להרס חלקי של מבנים בסנטוריני, שחלקם שוקמו ונבנו מחדש.
האדמה חזרה לרעוד בשנת 1650, בעקבות התפרצות געשית קטנה יותר, ששינתה את צורת האי ויצרה את האי הקטן קולומבו, שהוא חרוט געשי תת-ימי סמוך לסנטוריני. עם זאת, אחת מרעידות האדמה ההרסניות ביותר בהיסטוריה המודרנית של סנטוריני התרחשה ב-9 ביולי 1956. רעידה זו, בעוצמה של כ-7.7 בסולם ריכטר, גרמה לנזק כבד בערים המרכזיות של סנטוריני, במיוחד בפירה ואויה. חלקים גדולים מהיישובים העתיקים נחרבו, ואלפי תושבים איבדו את בתיהם. בעקבות רעידה זו, האי איבד חלק משמעותי מאוכלוסייתו, ורבים היגרו ממנו.
"כמו טלטול של ספינת מחקר"
כעת, עם סדרת הרעידות שהחזקה שבהן נאמדה בכ-5.3 בסולם ריכטר, נראה כי אף אחד לא נשאר אדיש למצב. עם זאת, פרופ' בוורלי גודמן-צ'רנוב, גאו-ארכיאולוגית מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, ששוהה בימים הללו בסנטוריני, מבהירה כי המקומיים לא נמצאים בפאניקה וכי מצב חירום לא הוכרז על ידי הרשויות.
"למרות שהתרחשו רעידות רבות בפרק זמן קצר יחסית, רובן היו חלשות בעוצמתן (סביב 3 בסולם ריכטר). מדי פעם, היו רעידות חזקות יותר בעוצמה של 5-4 בסולם ריכטר, אבל הן לא הסבו נזק משמעותי, מלבד התמוטטות של קרקע באזורי צוקים", אומרת פרופ' גודמן-צ'רנוב, שעיקר ההתמחות שלה הוא בחקר אירועי צונאמי ואסונות טבע. "את בתי הספר סגרו ליומיים, אבל מכיוון שהרעידות המשיכו, אז הוחלט לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי המבנים עומדים בתקן הנדרש. המקומיים ניצלו את העובדה הזו ובחרו לצאת למעין 'חופשה', כדי לבקר קרובי משפחה שמתגוררים ביוון", מוסיפה פרופ' ג'ודמן-צ'רנוב, תוך שימת דגש על כך שלא מדובר במצב חירום, אלא בכמות חריגה של רעידות אדמה שמקורן בגורם טקטוני.
6 צפייה בגלריה
תיירים הולכים ברחובות הצרים של פירה שבסנטוריני, בזמן שצוותי חירום נפרסו בעקבות עלייה בפעילות הסיסמית
(צילום: Petros Giannakouris, AP)
"גם כך מדובר על תקופה שקטה מבחינת תיירות, כך שמי שנותר על האי הם מספר מקומיים, עובדים זרים ועיתונאים שמסקרים את המתרחש. יש אפילו כמה חתולים שניצלו את השקט היחסי ברחובות והרגישו חופשיים להסתובב בהם אל מול החנויות הריקות. מבחינת תחושה, זה כמו טלטול של ספינת מחקר, מכיוון שעוצמת הרעידות ברובה איננה משמעותית", מסבירה פרופ' גודמן-צ'רנוב.
בישראל, שמרוחקת כ-900 ק"מ ממוקד הרעש, החלו בדיונים בימים האחרונים, תוך עיסוק בשאלה האם עלול להיווצר מצב בו גלי צונאמי ישטפו את חופי הארץ. יחד עם זאת, בשל המרחק הרב, חשוב להדגיש כי זמן ההיערכות וההתרעה לגלי צונאמי בישראל במקרה זה עומד על כשעתיים לפחות, מה שמספק פרק זמן ארוך מספיק לפינוי רצועות החוף הרלוונטיות בשעת הצורך.
גם פרופ' גודמן-צ'רנוב סבורה שאין כל סיבה להיכנס ללחץ, וזאת בהתבסס על אירועי העבר. "רעידת האדמה שפקדה את סנטוריני בשנת 1956, הייתה עוצמתית בהרבה מהרעידות הנוכחיות. בזמנו, זה הוביל לגלי צונאמי של יותר מ-20 מטרים בסנטוריני ובכרתים, אבל לגלים של 10 ס"מ בלבד בישראל, על פי מדידות שנערכו בחופי יפו. העובדה כי יש דיונים ובדיקת היערכות היא לא דווקא מלחיצה או מהווה סימן רע, שכן בכל רעידת אדמה בים התיכון קיים הצורך להיות עם היד על הדופק. מתי כן צריך לדאוג? ברעידת עוצמתית של לפחות 6-5.5 בסולם ריכטר בשבר הסורי-אפריקני, שעלולה לגרום לגלים גבוהים ולנזק רב יותר - כרגע, אנחנו ממש לא שם".
