זוהר על מאדים
כוכב הלכת שלנו, נוסף על שלל יתרונותיו, מספק לתושביו מדי פעם גם מופע אורות מרהיב, הידוע בכינוי “זוהר הקוטב”. המופע הזה נוצר כשחלקיקים טעונים מהחלל פוגעים באטמוספרה ומייננים אטומי גז שנמצאים בה, כלומר מעיפים את האלקטרונים שלהם, מה שגורם להם בסופו של דבר לפלוט אור. האמת היא שהתופעה אינה ייחודית לנו, ויכולה להתרחש בכל גוף פלנטרי בעל אטמוספרה. היא גם תועדה לא מעט פעמים מחלליות בכוכבי לכת אחרים במערכת השמש שלנו.
5 צפייה בגלריה
תצפית באיכות מאכזבת יחסית. צילום הזוהר בשמי מאדים (משמאל) בהשוואה לשמיים נטולי זוהר
(צילום מתוך מאמר המחקר)
אבל היא לא תועדה מפני השטח של שום כוכב לכת אחר, ולא תועדה במאדים באורכי גל נראים לעין. שתי ההסתייגויות האלה נפלו לאחרונה בזכות רכב המאדים האמריקני Perseverance, שהצליח לתעד בפעם הראשונה את הזוהר באורך גל נראה לעין, מפני השטח של כוכב הלכת השכן.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
טיפול בתינוק בעריכה גנית מותאמת אישית
תאי גזע לריפוי עיוורון
ואם כבר לשתות אז שיהיה בתנועה
למרות החשיבות המדעית של ההישג, התצפית עצמה, שבוצעה לפני יותר משנה וכעת פורסמה במאמר מדעי, מרשימה הרבה פחות מאלה שרואים על כדור הארץ. "התופעה תיראה לאסטרונאוט על מאדים כזוהר ירוק עמום או חלש", הסביר אחד החוקרים, רוג’ר וינס (Wiens) מאוניברסיטת פרדיו בארצות הברית. יש כמה סיבות לכך שהתופעה על מאדים חלשה יותר, והראשונה נעוצה בכך שבניגוד לכדור הארץ, למאדים אין שדה מגנטי גלובלי. אצלנו השדה המגנטי גורם לריכוז של חלקיקי הקרינה מהחלל סמוך לקטבים, ובמאדים הם מפוזרים בכל השמיים בריכוז נמוך יותר. לכך אפשר להוסיף את העובדה שהאטמוספרה של מאדים הרבה יותר דלילה, וגם מורכבת כמעט רק מפחמן דו חמצני. הזוהר הירוק מתקבל מפגיעה באטומי החמצן בפחמן הדו-חמצני. אצלנו הצבעוניות של זוהר הקוטב מתקבלת מפגיעת החלקיקים הטעונים גם באטומי חנקן ויסודות נוספים. גם איכות הצילום של התופעה מאכזבת, והסיבה היא שהמצלמות של Perseverance אינן מיועדות לצילום בחושך או באור חלש.
התצפית הייחודית פותחת לנו עוד צוהר להבנה טובה יותר של מאדים וסביבתו, וייתכן שגם לתצפיות מוצלחות יותר בעתיד. בעוד Perseverance פועל באזור קו המשווה של כוכב הלכת, וינס סבור כי יהיה מעניין לנסות לצפות בזוהר הרקיע באזורים דרומיים יותר. "זה האזור המגנטי ביותר במאדים, וייתכן שהזוהר שם ייראה חזק במיוחד".
צולם ביום חול
אחת התופעות המסקרנות ביותר על מאדים היא פסים כהים שמופיעים ונעלמים לסירוגין לאורך מדרונות תלולים בכוכב הלכת. התופעה התגלתה כבר בתצפיות של נחתות ויקינג האמריקאיות לפני כמעט 50 שנה, ומאז תועדה שוב על מאדים – בתצפיות מרחוק. אורכם של הפסים יכול להגיע למאות מטרים. לעיתים הם נשארים כמה שנים, לעיתים רק כמה שבועות או חודשים, ולעיתים מופעיים באופן מחזורי באותו מקום.
באופן טבעי, האסוציאציה הראשונה של בני ארץ לתופעה כזו היא זרימת מים עונתית, כמו שקורה אצלנו בעונה הגשומה או בעת הפשרת קרחונים. על מאדים הלחץ האטמוספרי נמוך מדי בשביל לקיים מים נוזליים, אבל חוקרים שיערו שאולי מדובר בקרח תת-קרקעי שמפשיר בעונה החמה, ומגיע לפני השטח כמים מלוחים מאוד, מה שמעכב את ההתאדות שלהם.
במשך השנים התפרסמו מחקרים רבים על התופעה, חלקם הציגו ראיות משכנעות שמדובר במים זורמים, אחרים שפכו חול על הממצאים, וטענו שזרימות אבק יכולות להסביר את שינויי הצבע התקופתיים. במחקר חדש חוקרים מארצות הברית ומשווייץ נעזרו בבינה מלאכותית לניתוח התופעה, וגם הם הגיעו למסקנה היבשה שלא מדובר בזרימת מים.
החוקרים אימנו בינה מלאכותית לסווג פסים עונתיים כאלה בצילומי לוויין של מאדים. לאחר שהתוכנה הגיעה לרמת זיהוי טובה, החוקרים נתנו לה לסרוק לא פחות מ-86 אלף צילומי לוויין של מאדים. היא זיהתה בצילומים כחצי מיליון פסים עונתיים כאלה, באזורים רבים של כוכב הלכת. “כשהיה לנו מיפוי גלובלי של התופעה, יכלנו להצליב את המידע עם נתונים אחרים כמו טמפרטורה, מהירות רוח, לחות, מפולות סלעים וגורמים נוספים”, אמר ולנטין ביקל (Bickel) מאוניברסיטת ברן בשווייץ. “זה איפשר לנו לחפש מִתְאמים במאות אלפי מקרים, ולנסות להבין את התנאים שבהם מתרחשות התופעות האלה”.
הניתוח הגיאו-סטטיסטי העלה כי הפסים העונתיים אינם נוטים להופיע יותר בתנאים שמרמזים על מקור מימי לתופעה, כמו זוויות שיפוע מסוימות, טמפרטורה גבוהה יחסית או עלייה בלחות. לעומת זאת התופעה נפוצה הרבה יותר במקומות שמאופיינים ברוחות חזקות ובסופות אבק. החוקרים הגיעו למסקנה כי הפסים נוצרים כשכמות גדולה של אבק מתדרדרת בבת אחת במורד מדרון.
המסקנות כמובן מאכזבות למי שקיוו למצוא מים זמינים על מאדים, מה שיקל מאוד על שיגור משלחות מאוישות לשם. עם זאת, מחקרים אחרים העלו סימנים חזקים לקיום מים קפואים ואף נוזליים מתחת לפני השטח במקומות רבים במאדים.
מה עם הסטארשיפ?
חברת ספייס אקס עדיין לא קיבלה אישור ממינהל התעופה האזרחית של ארצות הברית, FAA, לשגר את חללית סטארשיפ לטיסת הניסוי התשיעית. בשבוע שעבר הצהיר המייסד והמנכ”ל של החברה, אילון מאסק (Musk) על כוונה לקיים את טיסת הניסוי כבר השבוע, אבל בינתיים החברה טרם קיבלה אישור לכך שתיקנה את התקלות שגרמו לפיצוץ החללית בטיסת הניסוי השמינית, לפני כחודשיים. לפי ההתרעה המעודכנת שפורסמה למפעילי כלי שיט וטיס, הניסוי מתוכנן כעת לצאת לפועל לא לפני יום שלישי, 27 במאי.
שברי ספינת החלל במרץ
(צילום: X @GeneDoctorB / רויטרס)
שתי טיסות הניסוי האחרונות, בינואר ובמרץ השנה, הסתיימו בצורה דומה: טיל השיגור, סופר הבי, חזר לקרקע והשלים נחיתה מוצלחת על מגדל השיגור, שם הוא נתפס בזרועות המיועדות לכך והונח על הקרקע. לעומת זאת החללית עצמה, או ה”שיפ”, התפוצצה דקות אחדות לאחר מכן, גם בניסוי השביעי וגם בניסוי השמיני. בשניהם ניסתה החברה גירסה חדשה של ה”שיפ”, אחרי עמידה ברוב היעדים בניסויים הקודמים.
בטיסת הניסוי התשיעית צפויה החברה לנסות שוב את המתווה שהצליח בטיסות מוקדמות יותר: טיסה במסלול בליסטי, בלי הקפת כדור הארץ, שיביא את החללית חזרה לאטמוספרה מעל האוקיינוס ההודי. שם היא תבצע כניסה מבוקרת לאטמוספרה ותמרון נחיתה מעל פני הים, שאמור להדמות נחיתה אנכית רכה ביבשה. ייתכן שהמשימה תכלול ניסויים נוספים שהחברה תכננה, בראשם הפעלת מנועי החללית בחלל, העברת דלק בין מכלים כחזרה לקראת תדלוק חלליות, או הצבת לווייני דמה בחלל. הניסוי אמור לכלול התפתחות מעניינת נוספת, ובפעם הראשונה לעשות שימוש חוזר בטיל סופר הבי: טיל השיגור שיביא את החללית לחלל הוא הטיל ששימש בטיסת הניסוי השביעית, וכאמור נקלט בהצלחה במגדל השיגור.
מפגעים מהסוג השלישי
סוכנות החלל של הודו, ISRO, נכשלה בניסיון להציב בחלל לוויין מכ”מ גדול לתצפית על כדור הארץ. הלוויין, ESO-09, שוגר ביום ראשון בבוקר על גבי טיל PSLV-C61 הודי מאתר השיגור סאטיש-דאוואן בדרום מזרח המדינה. שני השלבים הראשונים של הטיל, מתוך ארבעה, פעלו כמתוכנן. גם המנוע של השלב השלישי הופעל באופן תקין, אבל אז אירעה תקלה בפעילותו של השלב הזה, והלוויין אבד.
5 צפייה בגלריה
התחיל טוב, השתבש בהמשך. שיגור הטיל PSLV-C61 עם הלוויין ESO-09 מהודו השבוע
( צילום: ISRO)
הלוויין ESO-09 נועד להיות התשיעי בסדרת לווייני המעקב ההודים, והיה אמור להיכנס למסלול בגובה 535 קילומטר. אף שרשמית הוא הוצג כלוויין רב תכליתי ולא כלוויין צבאי, העיתון India Today כתב לפני השיגור כי “היכולת שלו לספק מידע מודיעיני אמין סביב השעון חשובה במיוחד נוכח דאגות הביטחון של הודו לאורך גבולותיה עם פקיסטן וסין”.
טיל PSLV ההודי נחשב אמין בדרך-כלל, וזו רק הפעם הרביעית שהוא לא משלים את משימתו מתוך 63 שיגורים בשלושה עשורים. הפעם הוא שוגר בתצורת XL, עם ששה טילים מאיצים, וזו הפעם הראשונה שהמשימה נכשלה בגלל כשל בשלב השלישי. הסיבה לכשל טרם פורסמה.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
