ביום שקט במאי 2022, בלי שום התרעה מוקדמת, הכו רוחות מזרחיות עזות בטיילת בטבריה, ובשילוב עם מפלס מים גבוה מהרגיל לעונה הן הביאו לגלים שהתרוממו לגבהים חריגים והציפו אותה. התוצאה הייתה נזקים שהסתכמו בעשרות מיליוני שקלים. כדי שהדבר לא יחזור על עצמו, מדענים במעבדה לחקר הכינרת עובדים מאז על פתרון שיכול להתריע על האירוע הבא וכך יאפשר להיערך אליו מראש: מערכת החיזוי החדשה של הכינרת. איך היא עובדת, ואיך היא עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו מגיבים לאירועי קיצון ולמשברים אקלימיים ואפילו להציל מתרחצים שנסחפו ללב האגם?
טבריה, מאי 2022
(צילום: עידו ארז, אסף חן)
הכינרת היא מקור המים המתוקים הגדול ביותר בישראל, שעדיין משמש מקור חשוב לאספקת מי שתייה, מוקד משיכה ליותר מ-3 מיליוני נופשים מדי שנה ופנינת טבע שהיא חלק מהתרבות של כולנו. אלא שהשנים האחרונות הביאו איתן רוחות חדשות – תרתי משמע. שינוי האקלים מביא אל הכינרת אתגרים שהולכים ומתגברים: רוחות חריגות, גלים גבוהים, שנות בצורת, פריחת אצות וסכנות נוספות לבריאות הציבור. כל אלו דורשים היערכות מוקדמת, ובדיוק לשם כך פותחה מערכת חיזוי אופרטיבית חדשנית במעבדה לחקר הכנרת שהוצגה בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה.
מערכת חיזוי שעשויה להציל חיים
מערכת החיזוי האופרטיבית – שנועדה לשימוש יומיומי ולהפעלה באירועים אמיתיים – פותחה במעבדה לחקר הכינרת כדי לספק התרעות מוקדמות על תופעות מסכנות חיים באגם. היא מבוססת על שילוב בין מודל תלת-ממדי של הכינרת, מודל לחיזוי כיוון וגובה הגלים ותחזיות מטאורולוגיות, במטרה לתת תחזיות קצרות טווח של 3 עד 5 ימים לגבי משטר הגלים והזרמים. ״המערכת מסוגלת להתריע על צפי לגלים גבוהים בכינרת – כולל באילו חופים ומתי, וגם על זרמים חריגים בעוצמתם", מסביר ד"ר גדעון גל, מנהל המכון לחקר הכינרת של המכון לחקר ימים ואגמים, שעבד על מערכת החיזוי יחד עם ד"ר יעל אמיתי וד"ר אופיר טל.
גל מדגים מצב מסוכן שחוזר על עצמו כמעט כל קיץ: "מישהו עולה על מזרן בחוף המערבי של הכינרת, נגיד ביום חם באמצע יולי בשעה 12, ליד חוף חוקוק. אין רוח, הכול סבבה, הוא שוכב לו ומשתזף. שעה אחר כך נכנסת הבריזה היומית מכיוון מערב, ופתאום הבחור על המזרן מוצא את עצמו במרחק של 3 קילומטר מהחוף. הוא לא יכול לצאת חזרה. החברים שלו לא יודעים איפה הוא. איך מוצאים אותו?"
במקרים כאלה, מסביר גל, "המערכת תדע גם לסייע לשירותי החירום לאתר אנשים או גופים שנעלמו בגלל רוחות או גלים, גם אם מישהו חלילה נפל מסירה וטבע. זה יסייע לכוחות ההצלה לצמצם את מרחב החיפוש". המערכת עושה זאת על ידי חישוב כיוון הזרמים והרוחות בזמן האירוע, מה שמאפשר להעריך לאן נסחף האדם.
פריחות רעילות
אבל הסיפור לא נגמר בגלים. "יש פה אלמנט נוסף, שהוא אלמנט אקולוגי וביולוגי בכינרת: התפתחות של מיני אצות וחיידקים, שחלקם יודעים לייצר רעלנים", מוסיף גל. "בריכוזים גבוהים, הרעלנים האלה מסוכנים לבעלי חיים ובני אדם. בכינרת עדיין לא הגענו למצב כזה, אבל זה יכול לקרות".
מאז אמצע שנות ה-90 החלו להופיע ריכוזים משמעותיים של ציאנובקטריה בכינרת. ציאנובקטריה הם חיידקים שיודעים לבצע פוטוסינתזה. על כן ההתייחסות אליהם בכל הקשור לניהול אגמים ומשאבי מים היא בדומה לאצות, והם אף מכונים "אצות כחוליות". שינוי האקלים גורם לעליית הטמפרטורה – גם של האוויר וגם של מי האגם – ומייצר תנאים נוחים לשגשוג הציאנובקטריה. אחד האתגרים הגדולים בהתמודדות עם פריחות הציאנובקטריה הוא חוסר הוודאות: "יש לנו מופע חורפי-אביבי של מינים מסוימים של ציאנובקטריה, ומופע קיצי של מינים אחרים. בשני המופעים ישנם מינים היודעים לייצר רעלנים ששונים זה מזה. אנחנו מחפשים את ההסבר – למה הפריחות האלו קורות לנו? למה לפעמים כן ולפעמים לא? ולמה לפעמים אין רעלנים ולפעמים יש בריכוזים גבוהים יחסית?" אומר גל.
אף על פי שבישראל טרם נרשמו פגיעות קשות עקב רעלנים שמקורם באצות ובחיידקים, גל מדגיש את הסכנה שבחשיפה לא מודעת. "אנשים נכנסים למים ולא יודעים שהם שוחים במים עם ריכוז גבוה של רעלן, שנכנס לדרכי הנשימה, נכנס לפה, נכנס לעיניים - יש פה בעיה". מעבר לסיכון בשחייה במים שמזוהמים ברעלן, קיים גם חשש מחדירה של רעלנים למערכות המים הביתיות והחקלאיות, כיוון שהכינרת עודנה משמשת מקור למי שתייה לתושבי הצפון ומקור מים לחקלאות: "המים האלה נשאבים למערכות היניקה שמשמשות לשאיבת מי שתייה או השקיה מהכינרת. יש פה פוטנציאל לבעיה מבחינת בריאות הציבור", הוא מסביר.
לכן, גל מדגיש את התרומה האפשרית של מערכת החיזוי גם בתחום הזה. כיום המערכת נמצאת עדיין בשלבי פיתוח, אך כבר מספקת תחזיות ראשוניות לניסויים ולהיערכות. "המערכת שלנו, כשתהיה לגמרי בנויה, תדע לתת מענה בכל הרבדים שקשורים לבריאות הציבור – החל מרמת איכות המים לשתייה או השקיה ועד לשחייה והתמודדות עם גלים וזרמים".
כשמדע מציל חיים
למרות הסיכון, בישראל אין עדיין נוהל ברור להתמודדות עם פריחות רעילות בכינרת. "בגרמניה וגם בארצות הברית, יש פרוטוקולים מאוד ברורים לסגירת חוף לרחצה", אומר גל. ״במקומות שונים בעולם, הרשות המקומית או המשרד האחראי על ניהול החופים או משרד הבריאות מוציאים הודעה שהחופים סגורים עד להודעה חדשה בגלל ריכוז גבוה של כחוליות או של רעלנים. אין שימוש במים לא לשתייה, לא לשחייה, לא לרחצה, לכלום. אצלנו הפרוטוקול הזה לא קיים, ואני חושב שיש מקום לקיים אותו. ניסינו קצת לקדם את הנושא בשנים האחרונות. זה לא הגיע למימוש, לצערי".
גל מוסיף שהמערכת תוכל "לספק את המידע ואת הכלים האנליטיים, ולעשות בדיקות מהירות כדי לראות אם יש ריכוזים גבוהים או נמוכים של רעלנים. אבל בסוף, הרשויות הן אלה שצריכות לקחת את הכלים האלה ולייצר את הפרוטוקולים ותהליכי קבלת ההחלטות".
"הציבור תמיד שומע 'מדע, מדע, מדע', והרבה פעמים המדע הזה לא באמת נוגע לנו או לא באמת מתחבר אלינו", מסכם גל. "אבל פה יש תהליך מדעי ארוך מאוד, של הרבה מאוד עבודה, שכולל אקולוגיה, ביולוגיה, פיזיקה בגופי מים – ובסוף המדע הזה מזוקק למערכת אחת, שתציל את אותו בחור שעלה על המזרן בצהריים של אמצע הקיץ כי הוא לא ידע שיש רוחות מערביות שנכנסות לאגם בכל קיץ בשעה אחת-שתיים בצהריים. זה תרגום של המדע הבסיסי, דרך מדע יישומי, למערכת מצילת חיים – שנותן התראות ויכול לסייע בתהליך קבלת ההחלטות. בעיניי זה סופר מעניין ומשקף איך בסופו של דבר המדע פוגש אותנו – הציבור, מקבלי ההחלטות ושירותי ההצלה". וכשמערכת חיזוי אחת מצליחה לחבר בין שנים של מחקר במעבדה לבין רגע קריטי אחד בלב הכינרת, אז אפשר להתחיל להאמין שמדע באמת מציל חיים.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
