2,763 תלונות על מפגעי ריח ועשן, כתוצאה משריפת פסולת, התקבלו בחודש אוקטובר במוקד אזרחים למען אוויר נקי. 1,034 מהתלונות (כ-37.5%) התקבלו מתושבי עיר אחת - מכבים מודיעין רעות. תושבי העיר סובלים קשות משריפות פסולת בשטחי הרשות הפלסטינית, ולמרות הבעיה והמפגעים הקשים - הרשויות בישראל אינן מצליחות למגר את התופעה.
במודיעין יש תושבים שחושבים כבר לעזוב את העיר, כתוצאה מהעשן והריחות הרעים - הגורמים בין היתר לקשיי נשימה, צריבות בעיניים, כאבי ראש, בחילות ועוד.
בן מזרחי (40) ממודיעין סיפר: "אני גר בכרמים, שהיא השכונה המזרחית בעיר, שצמודה לכביש 443. יש לנו נוף מדהים במרפסת עם שקיעות מדהימות. אבל מדי ערב, בשעה 19:00, אנחנו צריכים לסגור את החלונות. אני אוהב ספורט, ריצות והליכות. ויתרתי לחלוטין על פעילות גופנית בשעות הערב. ויתרתי על יציאה בערב עם הילדים או רכיבה על אופניים. אנחנו פשוט כלואים בבית מדי יום כבר חודשיים".
מזרחי הוסיף כי העשן והריחות משריפת הפסולת ברשות הפלסטינית נכנסים לבתים: "יש מצבים שבהם גם כשסוגרים את החלונות - הריח כל כך חזק ומחניק, שאפילו אי אפשר להיות בבית בלי להפעיל מאוורר או להיכנס לחדר פנימי". לדבריו לזיהום יש השפעה פיזית: "אנחנו סובלים מכאבי ראש, מחנק בגרון ועיניים צורבות. אני לא מומחה לחומרים מסוכנים, אבל אני בטוח שהזיהום גורם לפגיעה בטווח הארוך לפגיעה בבריאות של כולנו. עצוב שלאף אחד אין פתרון". לדבריו, בשבועיים הראשונים לזיהום עוד האמין שהמצב ייפתר. "מאז זה החמיר. החיים בלתי נסבלים".
"המצב מטריד מאוד", הוסיפה מיטל אזורה (43), שעברה לגור במודיעין לפני שנה עם משפחתה. "עברנו מגבעתיים כדי לשפר את איכות החיים. וזה לא היה בגלל החינוך, אלא מעבר לאזור טבעי יותר עם אוויר נקי וליד הרים וטבע. אחרי חודש התחלנו להריח ריח בלתי נסבל של שריפות. זה ריח שחודר חלונות ונכנס לבית. לא הכרתי את זה. מסתבר שזו תופעה מוכרת של שנים. אבל אחרי 7 באוקטובר זה החריף".
אזורה הוסיפה: "בארבעת החודשים האחרונים, בשעה קבועה בכל ערב, אנחנו רואים מהמרפסת עשן שחור שמיתמר. פעם מפה ופעם משם. אנחנו ישר סוגרים חלונות, אבל הריח עדיין נכנס. אם אנחנו ברכב - הריח עדיין נכנס. לפעמים זה ריח שריפה ולעיתים ריח כימי חזק שנשאר עד הבוקר. אנחנו שוקלים לעזוב את העיר. כי ברור לי שאנחנו נושמים סרטן. פשוט ככה".
גם אזורה העידה כי הם חווים תסמינים פיזיים, בהם כאבי ראש, צריבה בעיניים ובעור. "פשוט מרגישים קשיי נשימה בגרון. ובחילות. וזו לא רק אני. גם הילדים מתלוננים על המצב", היא אמרה.
טליה זיו, אם לשתי בנות בגילאי 13 ו-17, הגיעה לעיר בשנת 2005, ומזה שנים סובלת מהתופעה. "התחלתי לעבוד בתוך העיר ועברנו לדירה בקומה גבוהה. נחרדתי מכמות העשן שמגיע לאור כתוצאה מהשריפות. זה נורא לראות את זה מלמעלה. בשנתיים האחרונות זה התגבר, ובחודשים האחרונים עוד יותר", היא סיפרה. "זה ממש ממש פגע באיכות החיים שלנו. יש לנו כלב ואני לא מוציאה אותו בערבים. זה לא ריח - זה זיהום אוויר. אנחנו סוגרים את החלונות ונשארים בבית. יש לי מחלות נשימה בשנים האחרונות, למרשות שאני לא מעשנת ואין לי מחלות רקע. זה מדיר שינה מעינינו. כשיש שני ילדים בתיכון ובחטיבת ביניים לא ממהרים לעזוב כי זה מסובך. אבל יש לי מחשבות על עזיבה. אנחנו חשים שהמדינה הפקירה אותנו. זו הפקרה מתמשכת וזה מכעיס".
בשל המפגעים הקשים פנה לאחרונה ראש העיר מודיעין מכבים רעות, חיים ביבס, לשר הביטחון ישראל כ"ץ על מנת שיפעל באופן מיידי נגד שריפות הפסולת באזור נעלין, אזור המצוי תחת אחריות צה"ל. ביבס התריע בפני השר על התגברות ניכרת של תופעת השריפות בשבועות האחרונים, וקרא לשר להורות לצה"ל לפעול בנחרצות לכיבוי מיידי של מוקדי האש, עצירת ההצתות ופעולה רציפה לאכיפה ומניעה.
אין עשן בלי אש – פרק 2
עוד נכתב בפנייה: "נראה כי המינהל האזרחי והגורמים הצבאיים מתקשים, מסיבה שאינה ברורה, למלא את אחריותם לטיפול במפגעים הנמצאים בשטח שבשליטת צה"ל". כחלק מהצעת הפתרון שהציע ביבס, נכתב: "אנו, הרשויות המקומיות הנפגעות, דורשים לקבל את הסמכויות והאמצעים הדרושים להצבת כלי עבודה ולטיפול ישיר במוקדי הבעירה ובמקורות הפסולת הרעילה". בעיריית מודיעין מכבים רעות ציינו כי העירייה תוסיף לפעול בכל דרך, כדי להעניק לתושבים העיר והאזור, את הזכות הבסיסית ביותר: לנשום אוויר נקי.
במקביל, עוד ערים הסמוכות ליישובים פלסטיניים סובלות ממפגעים קשים. מנתוני מוקד אזרחים למען אוויר נקי עולה כי לאחד מודיעין, נמצאת שוהם במקום השני במספר התלונות. תושבי שוהם התלוננו 228 פעמים במוקד ולאחר מכן נמצאת חריש עם 182 תלונות. לאחר מכן נמצאות ראש העיר, מועצה אזורית דרום השרון, כוכב יאיר-צור יגאל ומועצה אזורית מטה בנימין. כלומר, כל היישובים המובילים את הרשימה נמצאים לא רחוק ממוקדי שריפות בשטחי הרשות הפלסטינית.
