יש הרבה נושאים שבהם ישראל מהווה מעצמה. אבל בין הייטק לפיתוחים ביולוגיים, יש נושא אחד שבו ישראל מצטיינת, ולא בהכרח לטובה - מספר חתולי הרחוב.
כפי שחושף דוח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בישראל יש בין חצי מיליון למיליון וחצי חתולים משוטטים - ובמשרד החקלאות מודים: אין תוכנית אסטרטגית לטיפול בתופעה.
לצד אוהבי החתולים שמאכילים אותם במרחב הציבורי ופעילי זכויות בעלי חיים שדואגים מפגיעה מפגיעה בהם, יש מי שמוטרדים מההתמודדות עם ריבוי חתולים במרחב הציבורי. זאת, מחשש שריבוי חתולים משוטטים עלול להוביל למפגע תברואתי. לפי הדוח שהוכן לבקשתה של חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן (יש עתיד), נראה שהמדינה אינה ערוכה להתמודד עם הנושא.
האחריות על ההתמודדות עם חתולים במרחב הציבורי היא של הרשויות המקומיות - אבל הן אינן מחויבות לעסוק בנושא. התקציב לכך הוא רק טיפה בים - 4.5 מיליון שקל, כשלפי ההערכות יש צורך בכ-67.5 מיליון שקל כדי לעקר רבע מיליון חתולים ולטפל בבעיה באופן משמעותי.
הלכידה והעיקור יכולים להיות יעילים בצמצום אוכלוסיית החתולים רק אם מגיעים לשיעורי עיקור וסירוס של כ-70 אחוז ומתמידים בשיטה. במחקר שערכו בראשון-לציון הראו ששיעורי עיקור גבוהים הובילו לירידה מתונה של כשבעה אחוזים באוכלוסיית החתולים המשוטטים בשנה.
תוחלת החיים הממוצעת של חתול משוטט היא פחות מחמש שנים (לעומת עשר שנים ומעלה בחתולים ביתיים). בזמן הזה החתולים סובלים משהות ארוכה ברחוב, ויכולים להעביר מחלות לבני אדם ולגרום למטרדי רעש ולנזקים תברואתיים.
מנגד, החתולים המשוטטים עוסקים בציד, שיכול לתרום לצמצום אוכלוסיות מזיקים. חתולי הרחוב, או “חתולי קהילה” כפי שמכנים אותם ארגוני צער בעלי חיים, יכולים להיות גורם חיובי בחיי היומיום השכונתיים ולא רק מקור לסכסוכי שכנים.
במשרד החקלאות טוענים כי ההתמודדות עם ריבוי החתולים במרחב הציבורי, צריכה להתבצע ברמה הארצית, עם אחוזי לכידה ועיקור ושחרור גבוהים לאורך כמה שנים, כשעד כה הנושא טופל באמצעות קולות קוראים ברשויות המקומיות. נראה כי השקעה תקציבית נרחבת בהרבה מהתקציב הקיים ולמשך זמן ממושך - היא תרחיש לא מציאותי.
מהמחקר עולה כי מבצעי העיקור ברשויות המקומיות היו מצומצמים, ולעיתים היה קושי לגייס את כוח האדם לבצע את הלכידות והעיקור והסירוס.
כאן גם עולה סוגיית הרופאים הווטרינריים: באופן כללי, יש קושי לגייס וטרינרים רשותיים בגלל תנאי שכר נמוכים. למרות שמשרד הפנים הנחה לשכור וטרינרים רשותיים רק בהיקף שליש משרה ומעלה, בפועל ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות מסר כי עשרות רשויות מעסיקות אותם בהיקף משרה נמוך מ-33 אחוז. בכל הנוגע ללוכדי חתולים, הרי שאין שום הכשרה מסודרת.
מאכילי חתולים. ארכיון
(עריכה: נטע בן יעקב, צילום: ירון שרון)
העובדה שאין בכלל אסטרטגיה לטיפול בחתולים המשוטטים היא תעודת עניות למשרד החקלאות. כבר בשנת 2021 פנו במשרד לציבור בשאלה איך להתמודד עם התופעה, כולל ראיונות עומק עם מומחים בתחום, מאכילי חתולים, רשויות ועוד.
"המדינה לא יכולה להמשיך לעצום עיניים", אומרת ח"כ סאקס פרידמן, "פיצוץ האוכלוסין של החתולים ברחובות, בשילוב היעדר מדיניות סדורה לטיפול בבעיה, גורם לסבל, גם לחתולים עצמם וגם לתושבים. במקום לאלתר פתרונות נקודתיים, הגיע הזמן למדיניות לאומית כוללת שתטפל בבעיה מהשורש: עיקור, טיפול, הסדרה, חינוך והקצאת משאבים לטווח ארוך. זו לא שאלה של להיות בעד או נגד חתולים. זו שאלה של ניהול נכון, מוסרי ואפקטיבי של מציאות שאנו כבר חיים בה ולא תיעלם מעצמה".
הדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מציף סוגיות חשובות הקשורות לרווחת בעלי החיים, ולשירותי הרפואה הווטרינריים בישראל. כך או כך, במשרד החקלאות חייבים לגבש אסטרטגיה בכל הנוגע לטיפול בחתולים משוטטים - וללכת איתה.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.07.25
