במשך חמישה ימים שוטטה משפחת ועקנין מקריית אתא בייאוש בחיפוש אחר אוסקר, תוכי הג'אקו האובד. רגע לפני שהתייאשו הגיע הטלפון המפתיע מהמשטרה: רס"ב ישראל כהן זיהה את התוכי המותש ממש לפני שנטרף על ידי חתול רחוב - ויצא למבצע בלשי לאיתור בעליו.
עבור ספיר ועקנין (15), אוסקר הוא הרבה יותר מחיית מחמד. תוכי הג'אקו האפור, שאותו היא מגדלת למעלה משלוש שנים, מאז שהיה גוזל בן שבועיים, הוא עבורה חבר נפש ומי שעזר לה לצלוח תקופות מאתגרות. "הוא סומך רק עליי ונותן בי אמון", היא מספרת, "אני מרגישה שהוא השומר שלי".
לפני מספר שבועות, בצהרי יום השבת, אוסקר עף דרך חור קטן ברשת היונים בחצר בית המשפחה, ונעלם. "התחלנו ישר בחיפושים אחריו", משחזר איציק, אביה של ספיר, "חיכינו לזריחה מדי בוקר בחמש וחצי וסרקנו את האזור, יום אחרי יום". כשנקפו הימים, הייאוש החל לחלחל. ספיר לקחה קשה מאוד את חסרונו של אוסקר. "היא הייתה הולכת לבית הספר ומסתכלת לשמיים, יורדת מהאוטובוס כמה תחנות לפני הבית והולכת קילומטרים ברגל רק כדי לחפש אותו", מספר איציק בכאב.
אחרי חמישה ימים, ללא מזון ומים, הסיכויים למצוא תוכי ביתי שאינו יודע לשרוד בטבע נראו קלושים. אלא שאז התרחש המפנה. אוסקר נחת בחצר המרכז ללימודי משטרה (מלמ"ש) של משטרת ישראל, סמוך לשפרעם, כשהוא תשוש ומבוהל. הוא בילה זמן מה על עץ גבוה בתחנה, וכשכוחו תש הוא צנח אל הדשא. השוטר רס"ב ישראל כהן, שעובד באגף לתמיכה לוגיסטית, הבחין במקרה בבעל הכנף האפור ובסכנת חיים מיידית שארבה לו: חתול רחוב משוטט תיצפת לעברו והתכונן לציד מוצלח.
כהן, חובב מושבע של בעלי חיים שמגדל בעצמו תוכים, הבריח מיד את החתול ואסף למשרדו את התוכי החלש. "זה היה נס כפול: גם שלא התייבש או מת מרעב, וגם שלא ניצוד", מתאר כהן. הוא לא ביזבז אז רגע, בדק את הטבעת האדומה על רגלו של אוסקר, ראה שהיא נושאת את הכיתוב "אביעד 70", ושלח הודעה דחופה בקבוצות הווטסאפ של מגדלי התוכים שבהן הוא חבר. בתוך זמן קצר הקשר נוצר. "הוא שאל אותי בטלפון מה צבע הטבעת ומה כתוב עליה", משחזר איציק ועקנין, "כשאמרתי לו, הוא ענה: 'וואלה, זה מה שרשום'".
המפגש בתחנת המשטרה היה מלא דמעות. "ספיר הגיעה והייתה המומה לראות את התוכי שלה כל כך חלש ואפאתי", מספר כהן. ספיר מוסיפה: "כשפגשתי את אוסקר הוא ממש היה בסטרס, בקושי יכולתי לזהות אותו. לקח לו כמה ימים עד שהוא חזר לדבר ולקשקש".
אוסקר, חקיין מוכשר שמחקה בין השאר באופן מושלם את השיעולים של האם, צליל, וצועק "בוקר טוב" באור ובחושך, חוזר אט-אט לעצמו. כעת, כשהוא שוב בבית, הוא לא זז מספיר, מתרפק עליה בנשיקות ושולח "מכת מקור" מאיימת לכל מי שמעז להתקרב יותר מדי. "אני כל כך שמחה שהוא חזר אליי", מסכמת ספיר.
