ציוצים של אפליה: עוד מימי דרווין המחקר על אודות ציפורים שם במרכז בעיקר את הזכרים ורוב המומחים היו בדעה כי הם אלה שמזמרים ומצייצים בקול, ואילו הנקבות, הרבה פחות מהם. אלא שבשנים האחרונות, לאחר ששירת הנקבות כמעט שלא נחקרה, החלו מחקרים גם עליהן. התוצאה: גילויים מרתקים על קולן של הנקבות והמשמעויות מאחורי שירתן. מה מסתתר מאחורי האפליה ארוכת הטווח הזו?
ד"ר יעל לנרד מאוניברסיטת בן גוריון, שחוקרת השפעות זיהום רעש על בעלי חיים, הסבירה כי "המחקר של קולות ציפורים מתחיל בעולם, במקביל לרוב המחקרים בביולוגיה, באזורים הצפוניים של כדור הארץ. התופעה העיקרית שהחוקרים רואים הוא החיזור שנעשה באביב. במינים בצפון אירופה וצפון אמריקה, שירת נקבות אינה דבר נפוץ. זאת בניגוד לאזורים טרופיים ובחצי כדור הארץ הדרומי, שם יש המון מינים שהנקבות שרות. אבל לפני מאות שנים הן לא זכו לאותו היחס במחקר, שרובו היה סביב חיזור ושירה של זכרים. וגם אם הנקבות עונות להם, השירה שלהן היא פחות מורכבת ויותר שקטה. כשהן שרות זה באינטראקציה עם הזכר. דואט. זאת בניגוד לשירה הטריטוריאלית של הזכר שמפרסם את עצמו למרחקים כדי שהנקבות והזכרים האחרים ישמעו אותו".
שאלה של חיזור
"בצורה מסורתית אצל צפרים יש יותר עניין בזכרים", מסביר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. "הרבה פעמים הם יותר צבעוניים ופעלתניים ועושים את התנהגות החיזור".
עם זאת הוא מוסיף כי: "תחביב הצפרות וצילום ציפורים נשלט על ידי גברים, וזה כנראה תרם להטיה הזו. בעשורים האחרונים, כשצפרות נהיית יותר פופולרית ורחבה והקהילה יותר מגוונת, העולם נהיה יותר מקצועי ומגובה בנתונים, וכיום יש יותר תשומת לב שמופנית לנקבות". במילים אחרות: ברגע שנשים נכנסו יותר ויותר לתחום הצפרות, פתאום התחילו לראות את העולם בדרך שונה.
דוחל שחור גרון
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
ד"ר לנרד מסבירה כי "שירת הזכרים החזקה והעוצמתית תפסה את מלוא תשומת הלב המחקרית עד למעשה לפני 20 שנה. והדבר כל כך דומיננטי בשיח ובחוויה של מי שמוביל את עולם המחקר - שגם כאשר הם שמעו שירה של נקבה, תייגו זאת בראש כמשהו חריג ולא משמעותי. הדגש לא היה על מטרת השירה אצל הציפור עצמה, אלא שימשה את החוקרים לאפיין איפה ואיזה וכמה ציפורים יש במקומות מסויימים. רק בשנים האחרונות השאלות האלה עולות. זה מפתיע בהתחשב בכמות הזמן שחוקרים השקיעו בתיעוד קולות הציפורים".
לדברי ד"ר לנרד, גם מין החוקרים היטה את הכף לטובת הציפורים הזכרים: "נשים לא היו בכלל חלק מהמדע, זה היה מועדון גברי. נראה לי מופרך שהתעסקו כל כך הרבה זמן בשירה של ציפורים מבלי לתהות לפשר של הדברים. זה מאוד מוזר לי בתור מי שחוקרת כיום תקשורת בין בעלי חיים".
ד"ר לנרד השתתפה השבוע בכנס התנהגות בעלי החיים העולמי באיטליה, שם הציגו מחקרים שמנסים להבין ולאפיין את שירת הנקבות, אחרי המון שנים שלא קיבלו תשומת לב. "היו כמה מרצים חוקרים שדיברו ועבדו על זה. זה נכנס למיין סטרים ואת כבר לא חייבת להיות אישה כדי לחקור את זה. נשים ביססו את הדבר הזה, אבל עכשיו זה לא משהו שמעניין רק את החוקרות."
קולות אחרים
לפני 20 שנה הגיעה העבודה הראשונה של החוקרת נעמי לנגמור, שמראה ששירת ציפורים היא לא איזו אנקדוטה, אלא משהו שקיים בטבע וחוזר על עצמו במינים שונים. ב-2014 פורסם מחקר נוסף שמיפה את שירת הנקבות במינים שונים של ציפורים.
כחול חזה
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
ד"ר לנרד: "לאורך השנים נכנסו יותר נשים לתחום של מחקר ביולוגי, צפרי, ביו-אקוסטי. לנגמור הנחתה את החוקרות, שמיפו את כל מיני הציפורים, והראו ששירת נקבות היא משהו גנטי, שהיה במיני העופות הראשונים. עם זאת, בחלק מהמינים זה נעלם. זה עושה שינוי בחשיבה. יש לשירת הנקבות ערך קדמוני חשוב".
ד"ר לנרד: "המחקר על הזכרים היה כה דומיננטי בשיח ובחוויה של החוקרים המובילים - שגם כאשר הם שמעו שירה של נקבה, תייגו זאת בראש כמשהו לא משמעותי"
איה מארק, דוקטורנטית במעבדה לתעופת בעלי חיים באוניברסיטת חיפה, ערכה את המחקר שלה על בולבולים במסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטה העברית. "רוב ההתייחסות בספרות היא לשירת זכרים, למרות שאנחנו יודעים שגם נקבות שרות", אומרת מארק. "יש מקומות בעולם שיש גם דואטים. יש הרבה עדויות לכך שהמחקר מוטה בגלל שרובו בוצע בצפון אמריקה וצפון אירופה. שם, בגלל הנדידה, החיזור כולל את זה שהזכר מפרסם את עצמו והנקבה צריכה לבחור את הטוב מכולם. אך בהרבה מינים יציבים, לא נודדים, זה סיפור אחר. למשל, הבולבולים בארץ. ובאמת מצאנו שיש שירה של נקבות. קראנו לזה קולות מורכבים של שני המינים. זיהינו שלבולבול רפרטואר רחב בעל מבנה היררכי של קריאות מורכבות (מילים) הבנויות מיחידות בסיס (הברות). יתרה מכך, תוצאותינו מראות שלאוכלוסיות שונות של בולבולים יש רפרטואר מילים ייחודי". במילים אחרות, לבולבול מירושלים ומבאר שבע יש מעין מבטא שונה.
בולבול ממושקף
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
אלא שהעובדה שמארק הקליטה גם נקבות, לא ממש באה לידי ביטוי במאגרים השומרים על קולות ציפורים. שם יש ייצוג כמעט מוחלט לקולות הזכרים, להם ניתנה מרב החשיבות.
"ההבנה של התפקיד האבולוציוני של שירה של נקבות הולך ומתברר כל הזמן." מוסיף ד"ר פרלמן. "אבל גם מבחינת הנראות המודעות עלתה. יש פניות ממוקדות ממאגרי מידע גדולים לצלמים: אנא השקיעו תשומת לב גם לנקבות. כי חסרים צילומים שלהן!"
פרופ' רועי דור מהמחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה, חוקר התנהגות בציפורים. לדבריו, "קל יותר לעבוד עם הזכרים, המבלים יותר זמן בשירה. כמו כן, לוכדים יותר זכרים כי הם יותר סקרנים. הנקבות נשארות לרוב בקן ולא רואים אותן. כשאתה לוקח פוחלץ ומקרב לקן - מי שיעשה התנהגות טריטוריאלית וירוץ לשם, יהיו הזכרים ולא הנקבות. מי שעושה את הפעולות הראשונות זה הזכר".
אדום-החזה
(צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
ד"ר לנרד מסכמת כי לאחרונה "השטח יותר מוכן לטפל בסוגיות כאלה, ויש הרבה יותר נשים במדע. אני רואה את הקשר בין הדברים, גם היום כשאני מדברת עם חוקרים לעומת חוקרות".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.07.26
