המשלחת להצלת הסברס הקפריסאי: עשור לאחר שישראל הצליחה לבלום את הכנימה שכמעט חיסלה לנו את הפרי הכי ישראלי שיש, היא קיבלה פנייה מהאי השכן שגם אליו היא פלשה. מומחים כחול-לבן התגייסו מיד, ומשלחת מיוחדת שכללה פרופסור ישראלי אחד ו-200 חיפושיות נשלחה להילחם במה שמשמיד את הפרי הקוצני של הקפריסאים.
ב-2016, בדיוק בשנה בה הכנימה הגיעה לקפריסין, ישראל הצליחה לבלום את התפשטות האצברית הממאירה, כנימה פולשת מלבנון שגרמה לנזקים כבדים לצמחי הצבר ברחבי הארץ ואיימה להשמיד את הצמח. פרופ' צביקה מנדל, כיום חוקר אמריטוס ממכון וולקני, נקרא אז לדגל והצליח להציל את ענף הצבר באמצעות הדברה ביולוגית. הוא הביא אז חיפושית טורפת ממקסיקו, האויבית הטבעית של הכנימה. כך ישראל הפכה את המאבק בכנימה לסיפור הצלחה בינלאומי.
בקפריסין התגלתה הכנימה לפני כעשור וכבר השמידה כ-20%-30% ממטעי הצבר המסחריים באי. מדובר על כ-300 עד 450 דונמים, מה שפגע קשות בגידולים ברחבי האי. הכנימה גורמת למראה הדומה לשלג על כפות הצבר, עד שהוא קמל והופך לשלד אפור, והשירותים להגנת הצומח של קפריסין, שהיו חסרי אונים מול התופעה - החליטו לפנות אלינו. הפנייה נעשתה למומחי השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וביטחון המזון ולמכון וולקני.
לדברי פרופ' מנדל: "בקפריסין הציעו לנו תקציב מחקר כדי שנעשה את העבודה כאן. אמרתי להם מיד: נעשה לכם את הכל בחינם, לטובת העם בקפריסין". מדובר, אם תרצו, בדיפלומטיה ירוקה.
הכנימה התגלתה בעמק החולה בשנת 2013, כך שמנדל ושותפיו היו למודי ניסיון, ומאז התפשטה כמעט לכל רחבי הארץ. בקפריסין היא גם הגיעה לחלקים נרחבים באי, וגרמה לפגיעה אנושה בפרי. "קרובת המשפחה של הכנימה שימשה בעבר להפקת צבע, וזו הסיבה ההיסטורית שהפיצו את הצבר ברחבי העולם. מישהו כנראה הביא את הכנימה הלא נכונה ללבנון, ומשם היא התפשטה אלינו מצפון לדרום על ידי הרוח, בעלי חיים, ובקפיצות גדולות באמצעות ציפורים", מסביר פרופ' מנדל.
הפגיעה בצמח
(צילום: פרופ צביקה מנדל, מכון וולקני)
הפתרון הישראלי התבסס על מחקר שהוביל פרופ' מנדל, אשר ייבא ממקסיקו שני אויבים טבעיים של הכנימה. אחד מהם, מושית טורפת, התבסס בישראל והביא לצמצום משמעותי של נזקי המזיק ולמעשה להצלת הענף.
בישראל היו השלכות קשות בשנים הראשונות להתפרצות. בין חדירת הכנימה מלבנון לבין התבססות האויבים הטבעיים, הושמדו מרבית משוכות (גדרות) הצבר בגולן ובגליל המזרחי. במרכז הייתה הפגיעה מתונה יותר, בין היתר בזכות מבצע הפצה נרחב של אותן מושיות ממקסיקו, שלאחר הבאתן, התרבו גם בעוטף עזה ובבקעה. עכשיו, התפרצויות חדשות של הכנימה מדוכאות במהירות באמצעות האויבים הטבעיים שהתבססו בשטח.
זחלי מושית טורפת
(צילום: פרופ' צביקה מנדל)
בקפריסין הגידולים המסחריים משתרעים על פני כ-1,500 דונם. כאמור, בשנים האחרונות, הפכה הכנימה לאיום משמעותי על הענף: כ-30% משטחי הגידול כבר נהרסו לחלוטין, בעוד שיתר המטעים מתמודדים עם קשיי הישרדות חמורים. לצד הפגיעה בגידולים, הושמדו גם מרבית משוכות הצבר הטבעיות במחוז ניקוסיה ובאזורים נוספים ברחבי האי.
הטורפת המנוסה
"לא מדובר באיזו משלחת ענק מפוארת," סיפר פרופ' מנדל. "אני וד"ר שחר סמרה יצאנו לשטח כאן בארץ לאסוף את המושיות. אספנו כ-200 חיפושיות בוגרות, שארזנו בכלים מתאימים, ולאחר טיפול במעבדה, כדי לוודא שהן לא נושאות איתן שום מזיק אחר, יצאתי לקפריסין עם האויבים הטבעיים של הכנימה בתוך התיק. טסתי לשם כדי לבצע בעצמי את השחרור שלהן במוקדים המתאימים".
הכנימה
(צילום: פרופ צביקה מנדל, מכון וולקני)
המטרה בסופו של דבר הייתה ליצור אוכלוסייה חדשה שתילחם במזיק באופן טבעי וידידותי לסביבה. כחמישה שבועות לאחר מכן, בסיור חוזר, גילה מנדל שפתרון החיפושיות התגלה כהצלחה.
הפרויקט מצטרף לשיתופי פעולה בינלאומיים נוספים בתחום ההדברה הביולוגית, לאחר שבשנים האחרונות סייעו מומחי משרד החקלאות וביטחון המזון ומכון וולקני גם למרוקו להתמודד עם אותה כנימה הרסנית. אלא שהסיפור של מרוקו היה מעט מורכב יותר, במיוחד מבחינה דיפלומטית.
ד"ר שחר סמרה, מהשירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וביטחון המזון, התייחס גם הוא למיזם: "כאשר יצאנו לשטח, פרופ' מנדל ואני, חיפשנו את האזורים שבהם האויב הטבעי החל לפעול נגד הכנימה. האתגר המרכזי באיתור האויב הטבעי הוא שברגע שהוא מגיע לאזור שבו התבססה הכנימה, אנו רואים ירידה משמעותית באוכלוסיית המזיק. ככל שאוכלוסיית הכנימה מצטמצמת, גם אוכלוסיית האויב הטבעי יורדת בהתאם, ולכן לעיתים קשה מאוד לאתר ולאסוף ממנו פרטים. בזכות המידע שקיבלנו מהחקלאים ומהגורמים בשטח, הצלחנו להגיע לאזורים שבהם הכנימה התבססה והאויבים הטבעיים החלו להופיע."
עוד הוסיף ד"ר סמרה: "לצד העבודה היומיומית לשמירה על החקלאות הישראלית, המקרה הזה ממחיש את החשיבות של שיתופי פעולה מקצועיים בין מדינות. ידע, ניסיון ומחקר חקלאי יכולים לחצות גבולות ולסייע בהתמודדות עם אתגרים משותפים. כפי שאנו מסייעים כעת לקפריסין, ייתכן שבעתיד נמצא את עצמנו נעזרים בידע וביכולות של מדינות אחרות. זו מהותם של קשרים מקצועיים בתחום החקלאות, למידה הדדית וסיוע שמחזקים את כולנו".
הקשר עם מרוקו
"הכנימה הגיעה למרוקו מספרד, ככל הנראה על ידי נדידת הציפורים", סיפר פרופ' מנדל. "גם שם שמעו על פרויקט ההצלה שלנו. מי שפנה אלינו בתחילה היה מגדל פרטי גדול ממרוקו שהגיע לארץ. אלא שמשרד החקלאות המרוקאי נמנע בהתחלה לקבל את ההצעה שלנו לשלוח להם את האויבים הטבעיים. המניעה הייתה בעיקר פוליטית, למרות שהשיחות המקצועיות בינינו היו מצוינות. העיכוב הזה עלה להם ביוקר וגרם להתפרצות אדירה שהשמידה מיליון וחצי דונם של צבר. בסופו של דבר קיבלנו אור ירוק. הם הציעו לשלם כסף אבל אמרנו שלא - ישראל תעביר את החיפושיות בחינם. היה לי רק תנאי נוקשה אחד למרוקאים: שאת החיפושיות שהם ירבו, יחלקו לחקלאים המקומיים שלהם בחינם".
סברס
(צילום: פרופ צביקה מנדל, מכון וולקני)
המבצע הישראלי דווקא עורר תרעומת בחלקים אחרים בעולם, שם הכנימה הקטלנית משמשת להדברת צברי פרא פולשים שמשתלטים על המרעה. עבורנו מדובר במזיק ועבורם מדובר בשירותי הדברה חינם. "הספרדים, לדוגמה, לא עשו דבר לעצור את הכנימה. הצבר שם מתנהג כמין פולש והם לא אהבו אותו", אמר פרופ' מנדל.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.08.26
