"פעם היה פה מתוק יותר" זה משפט שעלול לגרום למי שאומר אותו להצטייר כחמצמץ, אולם כשהוא מגיע מוותיקי ענף הדבש – זה מגובה בעובדות.
קיבוץ יד מרדכי, שחוגג השנה 90, הפך לסמל של הדבש הישראלי. הקיבוץ הוקם מאיחוד גרעינים של עולים מפולין וגליציה. הוא נכנס לעולם הדבש בזכות החלוצה לוסיה (לושה) פרידמן, שלמדה את רזי הדבוראות מחייל אוסטרלי. בשנותיו הראשונות, ענף הדבש היה אחד הענפים החקלאיים הבודדים ששילבו נשים באופן פעיל. החלוצות עבדו בגידול הדבורים, רידוד הדבש וניהול המכוורת במשך שנים. לאחר מכן, חבר הקיבוץ דולק בלונסקי השתלט על הענף.
איתן ציון, שניהל את המכוורת במשך 35 שנים, מספר כי "במלחמת העצמאות פינו מפה את הילדים – ואת הכוורות. שבועיים לפני פרוץ הקרבות החברים הבינו שהמצב הולך להיות לא טוב והחליטו לפנות את הכוורות. הן הועברו לנס ציונה. אחרי חצי שנה החברים חזרו לקיבוץ, והדבר הראשון שדולק עשה זה להביא את הכוורות בחזרה".
המנוף הראשון של הכוורות ב-1963
(צילום: הספרייה הלאומית)
חוגגים ב-1965 ביד מרדכי
(צילום: הספרייה הלאומית)
ציון מספר כי בראשית ימי המדינה הצליחו הדבורים של יד מרדכי להפיק בממוצע 50 קילו דבש מכוורת אחת, והשיא היה 80 קילו. היו להם שטחי מרעה ויותר עצים, פרחים וצמחים. פשוט הרבה יותר אוכל. עם הזמן נוצר תהליך שהולך וגובר של אובדן שטחי מרעה טבעיים עקב פיתוח, סלילת כבישים וכריתת עצים. בשל כל אלה, כיום מניבה כל כוורת כ-35 קילו דבש בממוצע.
פיני נחמני (84) מיקנעם מושבה הוא אחד הדבוראים המוכרים באזור. נחמני, בעבר טייס חיל האוויר, נפל בשנות ה-70 בשבי הסורי והיה שם מעל שלוש שנים. אחד הספרים שקרא בשבי היה על דבורים ודבוראות. כשחזר לארץ – הגיע עם תחביב חדש. "בעבר היו הרבה מאוד שטחים של הדרים שנותנים תפוקה גבוהה של דבש", הוא מספר, "הזנים החדשים נותנים פחות. 80 קילו דבש? לכו תמצאו לי דבר כזה עכשיו. נטעתי כ-6,000 עצים ביקנעם כדי שלא אצטרך לנסוע לרמת-הגולן עם הכוורות. הדבש שיש לי עכשיו הוא אזוב-זעתר, ויש גם דבש כותנה, דבש אקליפטוס ודבש חרוב".
פיני נחמני
(צילום: אביהו שפירא)
פיני נחמני עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל
(צילום: אביהו שפירא)
מעבר לייצור הדבש, הדבורים חיוניות להאבקת גידולים חקלאיים, ששווים מיליארדים למשק הלאומי, ולכן שמירה עליהם היא קריטית. גיל שצברג, מנכ"ל המועצה להאבקה ודבש, אצלה רשומים כ-540 דבוראים, אומר: "אנחנו מחלקים שטחי מרעה גם לדבורים ודואגים שזה ייעשה כך שמקסימום דבורים יוכלו לחיות, וטוב, על שטח מסוים. יש מקומות עם יותר צוף ששם יש הרבה כוורות ומקומות עם פחות צוף, שם יש פחות. אין לנו הרבה מה לעשות נגד הבנייה, אבל אנחנו מנסים לשפר את המצב בעזרת נטיעה של עצים וצמחים שנותנים לדבורים יותר אזורי מחיה".
לאחרונה התחילו פרויקט של המועצה להחזרת עצי השיזף לישראל, בשיתוף מכון וולקני. הפיילוט נערך בעמק חפר. "השיזף עושה דבש מצוין", מסביר שצברג, "מאוד אוהבים בעולם דבש שיזף ואנשים מוכנים לשלם עליו הרבה. אנחנו נתחיל לנטוע עוד ועוד עצי שיזף. זה עץ מקומי שגדל טוב בהרבה אזורים בארץ, מרמת-הגולן ועד צפון הנגב".
ואם נחזור לרגע ליד מרדכי: בשנת 1952 כתבו בעלון "ידיעות המשק" התשיעי של הקיבוץ כי תנאי הטבע בארץ רק הלכו והשתבחו. "איש לא יכפור בחשיבותו של ענף הדבש למשק", כתב דולק, "למטעים ולחברים עצמם. אם גם זעיר הוא וקטן בהיקפו – הרי יום העבודה שהוא מכניס הוא מהגבוהים ותנובתו חביבה על קטן וגדול ללא הבדל!... רואים אתם? אנו בחברה הגונה!".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.09.26
