לצרפתים יש את שמפאן ובורדו, לספרדים את לה ריוחה ולנו יש את מטה יהודה, המכונה אף "טוסקנה הקטנה". "אנחנו אזור היין הרשמי הראשון והיחיד בישראל", מכריזה בגאווה רוני עירון, מנהלת מחלקת התיירות במועצה האזורית מטה יהודה. "מה שנקרא אפלאסיון – כינוי מקור המוגדר ומוגן לפי החוק שבו משתמשים כדי לציין היכן גדלו הענבים, שבהם משתמשים לייצור יין. אחרי שנים של עבודה ומחקרים, יש אצלנו מגוון מאוד גדול של יקבים. מיקבים גדולים כמו טפרברג, פלם, צרעה וקסטל ועד יקבי בוטיק קטנים ואנשים שמייצרים בבית שלהם. כל יקב שעומד בקריטריונים, שקובעים למשל שהענבים גדלו במטה יהודה, יכול לקבל תו שמופיע על הבקבוקים. התווית אומרת שזה יין ייחודי מהאזור שלנו".
ריאיון אולפן אריאל ביר
(צילום: ליאור שרון)
ולמרות השריפה הגדולה, שהתרגשה עלינו בערב יום העצמאות, וכילתה 500 דונם כרמים סמוך לכביש 1, פסטיבל היין ה-27 של מטה יהודה יוצא לדרך. אירוע הפתיחה המרכזי יערך בגן הזיתים של פארק לטרון (29.5, יום חמישי בערב), והחגיגה הלומת האלכוהול תיערך ברחבי המועצה, בשלושה סופי שבוע של שלהי חודש מאי ותחילת חודש יוני.
לקראת הפסטיבל יצאתי לשוטט בין הכרמים והיקבים, לגמתי יין משובח, פגשתי אנשים מקסימים עם חזון וברק בעיניים והשתכרתי כבר בעשר בבוקר. אחר שחזרתי הביתה בשלום – מבושם ושמח – גיבשתי את רשימת ההמלצות.
יקב כרם ברק, מושב בקוע: לא מחויבים לבלנדים ולטרנדים
"אנחנו עושים יינות שבאים מאהבה, באים מהלב", מכריז יוסי רוזנברג, בעלי יקב כרם ברק, ממושב בקוע. ואכן כשלוגמים אותם, אפשר להרגיש באהבה הזאת ומבינים למה הם זוכים בפרסים. כבר 22 שנה שיוסי ורעייתו, יעל, עושים יינות. תחילה כתחביב ובהמשך רכשו משק בבקוע ושתלו כרם.
"הגענו לבקוע, אחרי שלצערנו בננו ברק, הבכור מחמשת ילדינו, נפטר ממחלה", מספר רוזנברג בכאב. "ברק היה אמן וצייר. הוא חלה במחלה נדירה בין כיתה י"א לי"ב ובתוך מספר חודשים נפטר. כשהחלטנו להקים יקב, בחרנו לקרוא לו יקב כרם ברק. לקחנו קומיקס שברק צייר ובמרכזו ארנב שהופך לדרקון בשם דרגון באני, ואיתו מיתגנו את היקב".
היקב מנפיק מדי שנה 10,000 בקבוקים. "יינות ארטיזנליים מעניינים. לא מחויבים לבלנדים ולטרנדים. העשייה שלנו לאורך השנים הקדימה טרנדים. אנחנו עושים יינות כתומים כבר מ-2012. אנחנו גם מחלוצי הפט-נט בישראל – יין מבעבע, פירותי וכיפי. הוא יותר קליל, פחות רשמי ופלצני", מעיד יוסי.
משפחת רוזנברג מוכרת את מרכולתה ביקב. טווח המחירים לבקבוק נע בין 100 שקל ל-170 שקל, תלוי בשנת הבציר. בשישי בבוקר הם עורכים חגיגה של בופה חלבי (קישים, מאפים מלוחים ומתוקים, ג'חנון, סלטים), יין חופשי ומוזיקה (200 שקל לאדם) – אפשר לשבת בחצר המרווחת תחת עצי זית ואזדרכת ואפילו בין הגפנים בכרם. באמצע השבוע מוצעות טעימות (30 שקל למשתתף/ת), כולל פיצה. המקום כשר והיין בהשגחה של צֹהר.
יקב אנדרדוג, גבעת ישעיהו: החיים קצרים מדי בשביל יינות משעממים
מושב גבעת ישעיהו בחבל עדולם שבשפלת יהודה הוקם ב-1958 על ידי עולים מהונגריה. 67 שנה אחרי, המושב מבסס את מעמדו כאימפריה של יקבים: ספרה, עדולם, אולו, משק יין הנס שטרנבך וכן אנדרדוג.
מאחורי "אנדרדוג" ניצב דרור אנגלשטיין, איש רב-פעלים נטול מנוח: מייעץ ומקים יקבים לאחרים, וגם מתנדב בעמותה למען לוחמים המתמודדים עם פוסט-טראומה, באמצעות ייצור חבית יין אישית. אנגלשטיין הוא אחד הייננים הכי רהוטים, מרתקים ושופעי ידע בארץ. ברזומה שלו תמצאו מסעדנות, חיי לילה, לימודי ביולוגיה, לימודי הכרם באיטליה ועבודה ביקבים.
"האני מאמין שלי הוא 'החיים קצרים מדי בשביל לשתות יינות משעממים'. אני מייצר יין מקומי, שמבטא את האופי הייחודי של גבעת ישעיהו", אומר אנגלשטיין. "ובגידולים שלנו אנו שמים דגש על זנים ים-תיכוניים ולא על זנים ידועים שקל למכור, כמו שרדונה, מרלו וקברנה. אני עושה יינות שאני אוהב לשתות, ומעדיף לעבוד עם זנים שיכולים להצטיין באקלים שלנו. אנחנו חושבים כל הזמן מחוץ לקופסה ומתאימים את עצמנו לשינוי האקלים". לא מפתיע שמסעדות יוקרה תל-אביביות וברי יין ברחבי הארץ מציעים ללקוחות את פרי גפנו.
העזר כנגדו היא זוגתו דריה, שהייתה מאלפת הכלבים הראשית בתוכנית הטלוויזיה "מישהו לגור איתו". "יש לנו שבעה כלבים בבית וקראנו ליקב שלנו אנדרדוג, גם בגלל שאנחנו אוהבים כלבים וגם בגלל שהייתי אנדרדוג והתחלתי כפועל ייצור", מנמק אנגלשטיין. "חשוב לי להזכיר לעצמי, שלא משנה כמה היין היה טוב בשנה שעברה וכמה הצלחנו, זה לא אומר שנצליח גם בשנה הבאה. לכן צריך להתחיל כאנדרדוג. אני גם לא אוהב כותרות, גבולות וחוקים. יש לנו שתי כלבות רוטוויילריות, אז שמנו על התווית של הבקבוקים פרופיל של רוטוויילר".
כיום הזוג מייצר 15,000 בקבוקים, והשאיפה להגיע ל-50,000. כל היינות (שאותם ניתן לרכוש גם דרך האתר האינטרנט) עולים 120 שקל. "למה? בגלל שאנו משקיעים ביינות במידה שווה. אני רוצה גם שאנשים שמגיעים ליקב, או קונים את היין שלי, יבחרו את מה שהם אוהבים ולא יתחשבנו עם עצמם".
מרכז המבקרים פתוח בימים חמישי-שבת, והוא מציע מספר מסלולי טעימות (כולל מסלול עם גבינות ונקניקים איכותיים). מחיר: 150-120 שקל לאדם. אפשר גם לקחת סל פיקניק מושקע וליהנות מתכולתו בשדות וביערות מסביב.
מבשלת שריגים, שריגים (לי-און): מה שטוב לרולינג סטונס
על אחד הקירות של מבשלת שריגים במרכז המסחרי שריגים מככב גזיר עיתון ממוסגר, שמעיד על הקליינטים הכי מפורסמים של הבירה שמיוצרת כאן: מדובר בידיעה מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" על חברי הרולינג סטונס שלגמו בירה ישראלית כשביקרו בארץ ב-2014. "בזמן הביקור בארץ, שלחנו לרולינג סטונס שבעה ארגזים. אחרי החזרה הגנרלית, המפיקים התקשרו וסיפרו שנגמרה הבירה. נסעתי במיוחד לפארק הירקון והבאתי עוד ארגזים. מיק ג'אגר התרוצץ באנרגטיות על הבמה, בזכות הבירה שלנו", אומר עופר רונן.
מבשלת שריגים הוקמה לפני 13 שנה על ידי רונן וחברו אוהד אילון – בעלי חברת הייטק – שבמהלך מסעות העבודה בעולם נחשפו לבירות איכותיות. הם החלו לבשל ולהנפיק בירות והתחביב הפך למקצוע. "מישהו אמר לי שלפתוח מבשלת בירה זו הדרך הכי יקרה לשתות בירה בחינם", צוחק רונן, שכיום מנהיג לבדו את המבשלה.
המבשלה מציעה שתי סדרות שניתן להשיג בחנויות, פאבים ומסעדות ברחבי הארץ: "עמק האלה" – בירות בסגנון אירופי קלאסי (טריפל בלגית הפופולרית, חיטה בווארית, בלונד אנגלית), ו"רונן" בסגנון אמריקאי מודרני, שהבירות שלה מתהדרות בשמות ססגוניים: "הבירה הכהה המרושעת", "הבירה המכוערת" ו"בירת החיטה המחוצפת".
ויש גם דוכן חומוס ובירגארדן מול הנוף.
אבן-רם ליקרים, שריגים (לי-און): שירה בבקבוק
עצי הדובדבן והמשמש בגינה של איציק אבן-רם בירושלים הניבו בשפע והוא לא ידע מה לעשות עם התוצרת. "בשנה הראשונה אכלנו את הפירות, בשנייה חילקנו, ועדיין נשאר הרבה פרי, אז התחלתי לעשות ליקר דובדבנים", משחזר אבן-רם. "לאט-לאט המטבח התמלא בצנצנות, ואחר כך גם שאר החדרים. ואז אשתי הציבה אולטימטום: 'או אני, או הצנצנות שלך'. וכמובן שאמרתי: 'הצנצנות, זה ברור...'".
התחביב התעצם, ואבן-רם החל לעשות ליקרים, ולא רק מדובדבנים. הוא אף פתח את משכנו לטעימות בתשלום ומכר את תוצרתו בפסטיבלים. ב-2019 אבן-רם עזב את עבודתו כסמנכ"ל בחברת בנייה ופתח יקב.
תחילה ברמת רחל ולפני שנה הוא עקר לשריגים, שם החלל מקושט באמרות כנף ממוסגרות, כמו "הליקר הוא שירה בבקבוק" של רוברט סטיבנסון, מחבר "אי המטמון" ו"לעיתים אדם אינטליגנטי נאלץ להיות שיכור כדי לסמוך על חבורת טיפשים", שפסק ארנסט המינגוויי, ובצנצנות של מרקחות שונות. מסתבר שלצד ליקרים אהובים מדובדבן או מפסיפלורה, יש גם ליקרים מצמחים ועצים לא צפויים: סרפד, חרוב, אגוזי לוז, גלעיני שסק, מורינגה ואפילו משוקולד.
אפשר לרכוש ביקב את התוצרת וגם דרך אתר האינטרנט, במעדניות ובפסטיבלי יין. טווח המחירים החל מ-38 שקל. אבן-רם עורך גם ביקורי טעימות (40 שקל) וסדנאות (125 שקל) ללימוד הכנת ליקרים.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.05.25
