היא נמצאת בחבילה, עטופה היטב בניילון. לא מתקרבים אליה בלי כפפות ולא מציגים אותה לראווה. והכול בגלל הריח. יכול להיות שזו הגבינה הכי מסריחה בעולם - ובהחלט אחת היקרות שבו. אני מנסה לטעום מהמעדן, ותחושת הגועל חזקה מדי. איך אפשר לאכול פרוסה בריח של נבלה?
אבל נתחיל מההתחלה, לפני שפצצת הסירחון היוקרתית הזו נחתה על השולחן.
הגבינות של האלפיון העליון
(צילום: אסף קמר)
שבועות נחשב לחג החלב והגבינות, הזדמנות טובה לטעום את הקרם דה לה קרם - הגבינות הכי יקרות שיש. יוסף ספיל, מומחה לגבינות יוקרה מהמעדנייה לה פרומז'רי TLV בשרונה בתל אביב, הסביר על הסוגים הכי ייחודיים שנמצאים על המדפים. חלקם רכים, אחרים אגרסיביים - וכולם רחוקים מלהיות זולים.
המעדן: פורמז דה פניש אקסלנס, תוצרת צרפת – 280 שקל לקילו
"אנחנו מתחילים עם גבינת ברי פורמז דה פניש אקסלנס", מצהיר ספיל בחגיגיות. "גבינה טריפל קרים בטעם רך ונמס שמקורו מאזור הרון אלפס בצרפת. המחיר שלה מתחיל ב-280 שקל לק"ג. זהו מחיר גבוה לגבינת ברי, אך כשאתה טועם - אתה מבין למה - ובגלל התהליך הייחודי שלה, היא מצליחה להחזיק את הטעמים בצורה כזו שאין דומה לה". לשם ההשוואה, מחיר ק"ג גבינה צהובה עמק הוא סביב 50 שקלים.
הברי שמנונית מאוד, רכה ונמסה בפה. אני סופג בפליאה את כל הטעמים החזקים שמציפים אותי. זאת לא גבינה – זה מעדן של ממש.
המלכה: פינק קווין, 220 שקל לקילו
"גבינת פינק קווין היא גבינה שוויצרית שיצרו במיוחד כדי להתאים ולחדש עבור חוויות קולינריות מודרניות", אומר ספיל, "הם שיפרו את הצבע שלה כדי שתהיה יפה יותר - ורודה - ותתאים למנות גורמה. זו גבינה שכולם מדברים עליה".
למלכה הוורודה יש צבע זוהר כמו של ממתק יפני, אבל לאחר טעימה קצרה מתברר שזו באמת לא סתם גבינה צהובה בצבע ורוד - יש לה טעם מתקתק עם נגיעות מלוחות. אני מבקש עוד פרוסה.
הוויקינגית: גיוטוס, 350 שקל לקילו
"גיוטוס היא גבינה נורווגית יוקרתית במיוחד שמייצרים עם קרמל", מומחה הגבינות מסביר. "היא מצוינת עם קינוח ויכולה לשדרג כל ארוחה. נסה לדמיין את הטעמים העשירים שלה לצד פירות טריים, שוקולד מריר, או אפילו בעטיפת עלי דקל – כל שילוב רק יעמיק את הטעם הייחודי".
הטעמים המובהקים והשונים של הגיוטוס הפתיעו לחלוטין, סוג של גלידת קרמל מלוחה, שומנית ועדינה. ממש קיץ אירופאי. יחסית לגבינה רכה היא הייתה קצת יותר מתוקה מהרגיל ובמקביל היא משלבת קצת מליחות – שונה מכל גבינה שטעמתי בעבר.
העוקצנית: רוקפור פפיון, 350 שקל לקילו
"זהו סוג של גבינה שצריך להתרגל אליו", מבהיר ספיל בחיוך כשהוא פורס פרוסה קטנה מהגבינה הצרפתית, כחולה־ירוקה ומאוד חזקה. "היא לא נעימה לכל אחד בביס הראשון, אבל מי שמוכן להיפתח – מגלה עולם אחר לגמרי. העובש הזה, שהוא בעצם פטריית פניציליום רוקפורטי, לא רק מוסיף לה את הצבע המיוחד, אלא גם את הארומה החזקה, המליחות, והעוקצנות שהיא כל־כך מפורסמת בזכותם".
אני טועם בזהירות, ולוקח רגע לעכל. זו לא גבינת עובש מהסופר השכונתי - יש בה שילוב טעמים האקזוטי עם מליחות עדינה וריח מוזר של יער לאחר גשם. או תפוז רקוב.
"זו אחת הקשות לאהוב בהתחלה, אבל מרגע שאתה מבין אותה – אתה כבר לא חוזר אחורה", אומר ספיל, "לא כולם יתחברו לזה, וזה בסדר. יש מי שזה חזק לו מדי, חריף מדי, אבל למי שיש סבלנות – זה מתגמל. תנו לה צ'אנס".
השווייצרית: פלור דה אלפס, 280 שקל לקילו
בחזרה לשווייץ, ספיל מצביע על גבינה מסתורית בעלת מראה יוקרתי – פלור דה אלפס. "השווצרים מיישנים אותה במערות מתחת לאדמה, כך היא מקבלת את הטעמים הארומטיים של עשבים ואדמה. אתה ממש מרגיש את האזור שהיא באה ממנו – האוויר, הצמחייה, האבן של המערות. בדיוק בגלל זה אני אוהב אותה כל כך. זה לא רק הטעם – זו החוויה. זה מרקם, זה ריח, זה סיפור של מקום".
אני נוגס באיטיות בגבינה המוזרה ומקבל מבול מבלבל של טעמים עזים על הלשון. אכן יש קסם שוויצרי בכל ביס.
האלכוהולית: קייל פורטר, 250 שקל לקילו
התחנה הבאה בסיור הקולינרי בעקבות האלפיון העליון היא גבינת קייל פורטר האנגלית. מדובר בגבינת צ'דר לא שגרתית בצבעי חברבורות צהוב-שחור של נמר שיכור.
ספיל מתאר: "הבריטים מערבבים אותה עם בירה שחורה, וזה מה שנותן לה את הטעם המיוחד. זו גבינה המתאימה בעיקר לאנשים שאוהבים את הטעמים המובילים והחזקים בעולם הגבינות. אם יש לכם את האומץ להכיל את עוצמתה, הגבינה החזקה הזו מתאימה בצורה מושלמת לאכילה לצד בירה צוננת. היא גבינה שונה מאוד מהמוכר לרוב האנשים – אבל מי שאוהב טעמים חדים ולא שגרתיים, ימצא בה הרבה מאוד תענוג. זו לא גבינה לכולם – אבל היא כן אחת מאלה שצריך לטעום לפחות פעם אחת בחיים".
יש לה מראה יוצא דופן, ממש סמל סטטוס יוקרתי. אני מרחרח וטועם בזהירות - ומרגיש כאילו פאב לונדוני עם כל העשן, הצ'יפס והאלכוהול נמס לי על הלשון. כמו שהובטח, זו גבינה לא שגרתית שקשה לשכוח. מזל שיש יין בכוס - לנקות את הטעמים החזקים לקראת הטעימה הבאה.
המצחינה: תום דה מונטן, 300 שקל לקילו
עוד לגימה מהיין כדי לאגור אומץ והגענו לגבינה האחרונה בסיור והיא חיה, נושמת, מסריחה ומרתיעה. ספיל מתייחס אליה כמו אל פצצה ביולוגית.
"הגבינה הזאת... טוב", הוא מתמהמה, ואז מישיר מבט. "אנחנו לא מוציאים אותה לפריסה בחנות כי הריח שלה מאוד חזק ויבריח את הלקוחות.
"תום דה מונטן היא גבינה צרפתית מהרי הפירנאים. גבינה לא זולה בכלל ויש לה טעם עז, חזק, חצוף. למעשה כל טעם שהייתי מגדיר אותו כחזק וקשה – נמצא בדבר הזה. היא על גבול המוות".
אני מציץ לעבר הגוש הארוז כאילו מדובר בלבנת חבלה. "זאת הגבינה שאנחנו שומרים אותה בניילון נצמד", הוא ממשיך להלחיץ. "לא פותחים אותה בלי כפפות. הריח שלה... אסון לאומי".
אני מלא באדרנלין ואלכוהול, מוכן ומזומן לחוויה קיצונית - שאולי הייתי מוותר עליה אם לא היה מדובר ביום עבודה. ספיל מקלף בזהירות את הניילון, ואני נחנק - בא לי להקיא.
"למרות הריח החזק והמאוד מאוד חריף – והייתי אומר אפילו הלא נעים – היא טעימה", טוען ספיל, "מלא אנשים נבהלים מהריח הנוראי, אבל הטעם שווה את הריח".
אני לוקח נשימה עמוקה, נותן הרחה קצרצרה וכמעט מתעלף, ריח חריף של גרביים צבאיות מהתמרון בעזה עם ריח של נבלה סרוחה חודר לי למוח.
ספיל משועשע. "הריח מול הטעם – עולמות שונים. יאללה, תכניס לפה".
אני נלחם בעצמי, קשה להתנתק מהריח ואני לא מצליח להתחבר לטעם. מרגיש סוג של פספוס, בכל זאת מדובר בגבינת יוקרה החביבה במיוחד על מיליארדרים צרפתים, ואני הפריווליג הפרובינציאל מקבל טעימה בחינם - ולא מסוגל להכניס את זה לפה.
זהו, הסתיים מסע הטעימות. על השולחן נותרו ריחות חזקים, ואנחנו מרימים כוס נוספת של יין לכבוד חיילי צה"ל. "כל העושר הזה, אווירת החג וכל הטעמים המטורפים שטעמנו – לא שווים כלום אם החטופים שלנו לא בבית", מבהיר ספיל. "כי חג אמיתי לא נמדד בגבינות שהוא מציע – אלא באנשים שחוגגים אותו איתנו. ושנזכה לטעום את הביס הבא יחד איתם".
