סמוך לקיסריה, מהצד השני של כביש החוף, שוכנת אור עקיבא. עיר צנועה ורגועה על הדרך לחיפה. מורשת מפוארת מדי אין למקום, אבל קהילה חמה ולבבית שמצטיינת, בין היתר, ביצור כדורגלנים מעולים יש גם יש. בין השמות הגדולים אפשר למנות את ליאור רפאלוב, אגדת מכבי חיפה, ואת ערן לוי אקס מכבי נתניה ובית"ר, שניהם בני העיר. מדובר בשניים מהכוכבים המרגשים של המשחק. להטוטנים, חכמים, מוכשרים ומלהיבים ביצירתיות הרבה שלהם. מהסוג שאוהדי הכדורגל נוהגים לכנות "שחקן ששווה לקנות כרטיס עבורו". במפגש האחרון שלי עם לוי, הוא ביקש לציין: "תגיע בבקשה לאכול אצלנו בבן חמו באור עקיבא. אתה תהנה". אז כשערן לוי מבקש, מי אנחנו שלא ניעתר.
הביס של יהונתן: מסעדת בן חמו
(צילום: יהונתן כהן)
לפני הכול ערכנו תחקיר קטן. בן חמו היא שיפודייה ותיקה ונחשבת בעיר. עם הזמן הלכה והתעצבה, כמיטב המסורת, כמסעדת "פתיחת שולחן" מובילה. כלומר, במחיר הבשר, ואפילו בנפרד, תוכלו למלא את השולחן בסלטים ותוספות ולייצר חגיגה נדיבה של טעמים ואפשרויות. עד כדי כך התבססה בן חמו באור עקיבא, שבסמוך למסעדה נפתח דוכן שווארמה צנוע, ובצד השני של הכביש, במבנה גדול, נוסד לו אטליז עצום ממדים. לא מזמן גם קראנו כאן על כך שמי שעומדת מאחורי המקום היא אישה מרשימה בשם לימור, אז נכנסנו לאוטו ונסענו.
עוד ביקורות:
האימפריה של בן חמו שוכנת כולה סביב מרכז מסחרי מאובק וצנוע בלב אור עקיבא. מאובק כי המרכז נראה מיושן, המראה והסגנון אינם אחידים, ולצד כמה עסקים פועלים ושוקקים, יש גם כאלו שנעולים על בריח כבר תקופה. את המקומות של בן חמו, כאמור, קשה לפספס. המסעדה נהנית משטח גדול. כ-20 שולחנות, בר רחב, מקרר יישון ומקרר שבו מוצגים כל נתחי הבשר שניתנים לצלייה, ולצידם גריל פחמים עצום, להלן חלל העבודה.
לתפריט שני עמודים והמחירים אינם נמוכים כלל. עסקית הצהריים נוחה ותכלול פתיחת שולחן, שני שיפודים ושתייה תמורת 109 שקלים, ובשעות הערב תצטרכו להוסיף 33 שקלים לכל מנת בשר לאדם. הזמנו כמה סוגים של בשר, מיד נפרט, שאליהם הוספנו חומוס, צ'יפס, סיגרים ושתייה קלה.
תוך שניות ספורות, כמיטב המסורת בז'אנר, השולחן מתמלא בסלטים צבעוניים. שני סוגי כרוב (אדום במיונז ולבן חמצמץ) שני חצילים (שרוף בטחינה, ופיקנטי אדום) ברבה (סלק) חיג'ו (גזר מרוקאי), תירס במיונז, סלט ביצים מעולה, ירוקים, עגבניות שרי, סלט ירקות וסלסה. אליהם התווספה מטבוחה חמה שהוגשה בסיר זעיר ומקסים, וגם פיתות קלויות.
בניגוד לחוויות אחרות שהיו לנו במקומות מהסוג הזה, כאן פתיחת השולחן טובה מאוד. הסלטים זועקים טריות ורעננות, הטעמים עדינים ולא סובלים מתיבול יתר, וכמקובל, כל מה שהסתיים - התמלא תוך שניות. תענוג. אל הסלטים מצטרף אחר כבוד טאג'ין צבעוני ובו קוסקוס עם ירקות, סוג של חתימה שייחודית לבן חמו לצד הסלטים. אכלנו כבר קוסקוסים מוצלחים מזה, אבל אי אפשר שלא להתרשם מהחשיבה היצירתית והנדיבה.
ההתחלה הייתה לא פחות ממעולה, אבל אז החלו הזיופים. הראשון והבולט שבהם היה חומוס (29 שקל). אם היללנו ושיבחנו את הסלטים על טריותם ועדינותם, הרי שבניגוד אליהם החומוס זעק שהוא תעשייתי ולא מוצלח. במרבית המקומות מהסוג הזה, רוב הסלטים נעשים במקום. החומוס על פי רוב מגיע מוכן, ועל כן נדרשת הקפדה על איכות רכש נאותה. החומוס שהוגש בבן חמו היה כל כך סתמי וחלש ביחס ליתר חבריו הסלטים, עד כדי שממש הצטערנו שהוזמן. העובדה שעוטר בשמן שאינו שמן זית גם לא ממש הוסיפה ולפתע בתוך כיף גדול ניכרה אכזבה של ממש. הצ'יפס (32 שקל) גם היה תעשייתי, אך טוגן כהלכה. לא נרשמו טענות על הביצוע, אבל מקום שמצליח כל כך להתעלות בטריות וביצירתיות בסלטים, לא יכול להיות סתמי כל כך בצ'יפס, ובטוח יכול לייצר צ'יפס ביתי ולשדרג את החוויה.
מנות טיגון, בדגש על סיגרים, הפכו לדיירות קבע בתפריטי מסעדות כאלו. לרוב הסיגרים נעשים במקום על פי מסורת משפחתית, ולא מאכזבים. כך היה גם פה. סיגר מעולה, לא פחות. מילוי בשר עוקצני ולא מתפשר, טיגון מעולה וקומבינציה עילאית של פריכות מבחוץ ועדינות בועטת מבפנים. הבאסה הגיעה כשהמחיר פגש את התמורה. 49 שקל עבור שלושה סיגרים בגודל של אצבע ממוצעת. אחזור שוב, הסיגר מעולה. גם ממדיו הצנועים נכונים לביס ואפילו לטעם. אבל במחיר כזה המנה צריכה, לכל הפחות, להכיל כמות כפולה.
ואז הגיע הבשר ומהר מאוד השכיח את הזיוף הצורם של מנות הביניים. חצי מנת אנטריקוט מיושן (85 שקל) הייתה צלויה לתפארת, והבשר השמנוני נאכל בהנאה מרובה. גם הקבב (89 שקל) היה טוב. שני שיפודים, כמות בשר נדיבה, תיבול הולם ועסיסיות שנעטפה בפיתה, כיף. ניסינו גם שיפוד אחד של שקדי עגל (70 שקל), שאיכות צלייתם היא אחד המבחנים הטובים למיומניותיו של הגרילמן, והוא מצידו לא אכזב. על הפחמים של בן חמו יש בחור שיודע את העבודה. מתי ואיך להניח, מתי להפוך ובעיקר מתי להוריד מהאש. כמה טיפות של לימון על השקדים וזה נמס בפה עד כדי קריאות עונג. לסגירת החלק הבשרי בחרנו בנקניקיות המרגז (45 שקל לחמש יחידות) שנעשות במקום. הטעמים היו טובים, אבל המעטפת (מעיים טבעיים, אומרים בבן חמו) נקרעה, ומנעה את אלמנט פיצוח הנקניקייה שבדרך כלל מהווה בסיס לחוויה מוצלחת. מעבר לזה הטעמים היו טובים וניתן היה לחוש ביד שעבדה על הבשר.
לאחר הארוחה מקבל כל שולחן כד מהודר של תה, ויש גם כמה אופציות של קינוחים שלא הרגשנו צורך להזמין.
הייתה לנו חוויה טובה סך הכול. בן חמו באור עקיבא היא בהחלט שיפודייה משובחת שמתופעלת ביד רמה. מהשירות, דרך המטבח ועד הגריל. לאור הסטנדרט הגבוה שהוצג בסלטים ובבשר, הטעויות עם החומוס, הצ'יפס ומחיר הסיגרים, לא יכולות לעבור. בבן חמו חייבים לשמור על הרמה של הארוחה, ולהימנע מנפילות. בינתיים המנעו מהמנות האלה, כי מהיתר תהנו בטוח. וכך, כביש החוף הופך לאטרקציית בשר מעניינת. לכיוון דרום זו הטריטוריה המובהקת של סימו ודובי האדירים בגבעת אולגה, ובדרך צפונה – בן חמו. כמצופה, ערן לוי ידע על מה הוא מדבר, ולא בפעם הראשונה.
