תל אביב עיר לא קטנה בכלל, ואם לוקחים בחשבון את הפקקים - הכול נהיה די רחוק. היא מחולקת לשכונות ואזורים רבים, אבל כולם מחפשים מה לאכול בתוך העיר עצמה. אז אני כאן כדי להודיע: אין מה לאכול בזול בתוך החלק הפנימי של תל אביב, בשביל לאכול צריך לצאת אל השכונות מעבר לדרך איילון, או בשמם השני, אי שם בשכונות עבר איילון.
את האכזבה שלי מנושא השווארמה אף פעם לא הסתרתי. אפשר לאכול את אותה השווארמה בין גדרה לחדרה - נדמה שבאזור המרכז מייצרים את השווארמה באותה הקצבייה ומפזרים לשלל השווארמיות. הטעם דומה וקוראים לזה בפשטות שווארמה עגל או מיקס, שתי מילים מהן אני נרתע בשנים האחרונות. לבריאות על האחידות, אבל לצערי או לשמחתי, אני נולדתי עם אופי.
אז נכון, כולם אוהבים מנה שווארמה, אפילו מוכנים להשקיע בנושא ממיטב כספם וחבל על כל שקל שנשמט מהכיס, אבל אני בינתיים הורדתי את רמת הציפיות שלי. עברה לה תקופה די ארוכה מאז שהצלחתי למצוא שווארמה במחיר ראוי. כל פעם יוצא לסיבוב ושוב רואה את אותה שווארמה גנרית. הלוואי שכל הבעיות שלנו יהיו אך ורק כאלו.
מלא טעם, בלי טוויסט. שווארמה עזורי
(צילום: קובי רובין)
שווארמה עזורי כבר עובדת תקופה לא קצרה. על אחת הפינות הכי קשות לחניה בתל אביב (ושלא תעזו לעצור ברחוב, עדיף להחנות באחד הרחובות הקרובים), בכניסה לאזור שכונת התקווה, עומד לו גלגל שווארמה גדול למדי ומסתובב עם שווארמה הודו אורגינל - כמו של פעם, לא עגל ולא חס וחלילה דומה לו - גלגל לא מסודר בכלל, פיסות ההודו לא סדורות בין שכבות השומן לרוב אשר מסתובבות להן, ומעל יש עוד שומן מעולה. תאמינו לי, כי הגעתי פעמיים לאכול.
עוד אוכל רחוב:
בימים של פעם, מתי שהמציאו לנו בארץ את אחת הקומבינות הכי חסכוניות בתחום האוכל, הצליחו להנדס את ההודו נקבה על הגלגל שווארמה, עליו שפכו המון שמן ושומן כבש קצת מעט, וחתכו לחתיכות דקיקות. התוצאה הייתה טעם לוואי, מין טוויסט כזה שמזעזע באמצע הנגיסה עד שאתה רק מחכה לסיים את הלעיסה ולבלוע.
כאן אצל עזורי הסיפור אחר לגמרי. נתחיל מההתחלה כמובן - סלטים טריים יש, אותי פחות מעניינים, בשווארמה עסקינן, ואת המנה אני מזמין נטו שווארמה על שווארמה. הפיתה עצמה היא פיתה של פלאפל, מהסוג הגדול והעבה שאין לו בעיה לספוג את השומן בקלות, לחובבי ז'אנר הנגיסה האחרונה . ממלאים כאן המון שווארמה ואת הצ'יפס תקבלו באהבה על הצד בקערה, צ'יפס אמיתי מעולה ורותח.
עמדתי לי שם, קצת בלי מילים, אחר כך הראו לי שמאחורי הדלפק יש חדר ממוזג, ישבתי לי לרגע ונגסתי בשווארמה מעולה, מנה שמפילה גם גדול כמוני ליום וחצי. כל נגיסה חיכיתי לטוויסט עליו דיברתי - והוא לא הגיע, כל נגיסה הייתה מלווה באנחת רווחה, שומן מלוא הפה. אחרי דקה הוספתי לצידי את בקבוק העמבה הלחיץ ואיבדתי את הבושה, אפילו סבון סינטבון לא יעזור לי במקרה הזה. הרגשתי לרגע כמו כאילו ניצחתי את השיטה, כן, אפשר לאכול מנה שווארמה טעימה ויחסית זולה ומפנקת בתוך תל אביב רבתי.
