כמו לא מעט חבלי ארץ, גם הגולן מצא את עצמו חבוט ומוכה אחרי 7 באוקטובר. גם אם במונחים סטטיסטיים טילים לא נפלו כאן כמו במקומות אחרים בארץ, המטיילים הדירו רגליים מאתרי התיירות ברמה, ושטח עצום נכנס למעשה להדממה וחיכה לימים טובים יותר.
לימים טובים יותר כולנו עדיין מחכים, אבל בחודשים האחרונים משהו כן מתחיל לזוז בגולן. אל היקבים, המסעדות ומסלולי הטיולים המוכרים והאהובים הצטרפו שורה של פודטראקים חדשים המחכים לקבל את פני המטיילים. יצאנו למסע חובק רמה בין עגלות האוכל החדשות ומצאנו עולמות קולינריים מרתקים – וגם יזמים אידיאולוגיים וחדורי אמונה, שלא אמרו נואש גם כשהפתיחה התאחרה בגלל המצב.
גן בירה, עין זיוון: לשתות מתחת לאלון
קיבוץ עין זיוון בצפון-מזרח רמת הגולן, מרחק שני קילומטרים מקונייטרה הסורית, הוא כבר מזמן מעצמת תיירות מקומית, עם כפר נופש פופולרי, יקבים, מסעדות, מפעל שוקולד וגם מאפייה מיתולוגית אחת, מטרלו, שסגרה את שעריה. לאחרונה הצטרף להיצע המרשים הזה עסק מבטיח, שממצב את הקיבוץ סופית כמקום שכדאי לעצור בו: גן בירה.
גן בירה הוא שמה של עגלת עץ מבריקה, החולשת על מרחב חיצוני מרשים שמזמין אירוח נינוח. פינות ישיבה מוצלות מתחת לעצי אלון ואלה אטלנטית, שני דגלי ישראל מתנופפים בגאווה, מכל עם בולי עץ להדלקת מדורה, ועל הרצפה מפוזרים חלקיקי עץ מהמטעים באזור, כדי שבחורף לא יהיה כאן בוץ. בגובה 980 מטר מעל פני הים, נעים כאן ביום לכל אורך השנה, ולרשות המבקרים בשעות הערב עומדות כירבוליות, הנחוצות כאן גם בחודשי הקיץ. לילדים מחכה מסלול קטן להסעת מכוניות, בזמן שהורים מתענגים על לגימה מהמשקה הענברי הצונן.
מאחורי המקום עומד אריק סלפק, סייר בנתיבי ישראל, שמתגורר כבר שמונה שנים בקיבוץ, וחלם להביא לגולן את בשורת הבירה האיכותית. "השילוב של בירה טרייה וטבע מדהים – אין משהו שיותר נחוץ לקהל הישראלי", הוא מכריז. מהברזים בעגלה, שמעוטרת בצעיף ירוק של מכבי חיפה, נמזגות בירות ממבשלת הגולן, ולצידן מנות נשנוש שמותירות את מרכז הבמה למשקאות, בהן פרעצל עם גבינת שמנת וזיתים בצד, נאצ'וס עם סלסה ושמנת חמוצה, או כדורי לבּנה עם שום קונפי ולחם מחמצת (25-35 שקל). בהיצע הבירות יש בירות לאגר, חיטה, אמבר אייל, IPA ואפילו בירה ללא גלוטן.
את המקום הקים סלפק במהלך המלחמה, כשסביבו נופלים פגזים. "כשהעניינים נרגעו, באפריל האחרון, החלטתי שאני פותח. ומאז זה זורם, כמו בירה", הוא מסכם.
גן בירה, עין זיוון, ד'-ה' בשעות 22:00-15:00, שישי בשעות 17:00-11:00.
Cupka, שעל: שקשוקה ירוקה
משק מלול במושב שעל מוכר למשפחות חובבות קטיף שמטיילות בגולן. מדי שנה בסביבות החודשים מאי-יוני מתקיים כאן קטיף הדובדבנים המסורתי, וכשהעצים מתרוקנים מהפירות הארגמניים, עוברים לקטיף אוסנה, פטל אדום ופירות יער נוספים. לטובת המטיילים יש גם מתחם קמפינג מטופח.
כעת משפחת מלול, משפחת חקלאים ותיקה במושב, שפרט לפירות היער אמונה גם על גידולי נקטרינות, תפוחים וענבים ליין, מציעה למטיילים גם עגלת קפה כהלכתה, עם קפה, כמובן, מתוצרת Saquella האיטקלית, ושלל מאפים ועוגות (במחירים נוחים של 20-15 שקל). בתפריט המתוקים: קרואסון חמאה, שוקולד או שקדים, בריוש נוטלה, סינבון, עוגת תפוזים וקרם שקדים, עוגת פרג ושוקולד לבן, עוגת גזר ושמנת ובראוניז.
בגזרת המלוחים מציעים בעגלה, הצבועה בירוק פסטלי ומעוטרת בעציצים שופעי פרחים, תפריט בוקר מושקע, שגולת הכותרת שלו היא שקשוקה ירוקה על טהרת עלי תרד ומנגולד (58 שקל), וגם שלל בייגלים ופרעצלים, סלטים, פיצה, בורקס וגם טייק-אוף מעניין על פרנץ' טוסט, שכאן מוגש בגרסה מלוחה עם גבינת שמנת, סלמון מעושן, ביצי עין, פרמז'ן ובצל ירוק – כשהכבודה כולה מונחת על פרוסת לחם ארומה אימתני (48 שקל). לבישולים אחראי אלון קייטלמן, שחבר למשפחת מלול להקמת העגלה.
"באתי מבית שאוכלים בו טוב", מסביר יהודה מלול, שמתפעל את המקום עם משפחתו, ומציג בגאווה את הנוף החינמי של עגלת הקפה, שנשקף ממרפסת הדק. ביום טוב רואים מכאן את הכנרת, הרי נפתלי וכל עמק החולה. אביו שמעון מספר כי במהלך המלחמה "היינו היישוב הכי מופגז בצפון. במלחמה עשינו חקלאות, כי תיירות לא הייתה פה. היה מורכז לתמרן בין ההפגזות. עכשיו, אחרי המלחמה, מגיעים הרבה מטיילים. אנחנו מרגישים שמפרגנים לנו".
Cupka, מושב שעל, ב'-שבת בשעות 16:00-09:00.
פיתה טיקו, אפיק: מקדש בשרים
קיבוץ אפיק בדרום הרמה מוכר בזכות כפר הנופש "אתנחתא" על הבקתות המטופחות שלו. לאחרונה הצטרפה עוד אטרקציה מושכת קהל – פיתה טיקו, פודטראק בצבע לבן בוהק שבו נמכרות פיתות בשריות לחובבי הז'אנר. היצע הבשרים משתנה מדי יום, וכולל קבב, מרגז, פרגית, אנטרקוט, צלעות טלה, שקדי עגל ואונטריב מפורק אחרי בישול של עשר שעות שבוטבול מגדיר כ"המלכה של הפודטראק". המחירים נעים בין 45 ל-65 שקל. ומה כבר יכול להיות מיוחד בבשר בפיתה? כל פודי יודע: כשזה טוב, זה הכי טוב שאפשר.
מאחורי מקדש הבשרים הזה עומד בן בוטבול, מפונה מיערה שבגליל המערבי, המתגורר כבר כמעט שנתיים באפיק (ונא לא להתבלבל עם אפיקים שבעמק הירדן הסמוך). לפני שהגיע לצפון, בוטבול רכש את ניסיונו הקולינרי במסעדות נחשבות בתל-אביב כמו טוטו ורפאל, "עד שפיזית שברתי את הגב, המרדף בעיר היה לי ממש קשה". בחסות המלחמה נאלץ לסגור את המסעדה שפתח ביקב כמיסה בגליל העליון רק שלושה חודשים לפני 7 באוקטובר. לפני חצי שנה פתח את "פיתה טיקו" באפיק, ומאז קרניבורים מכל האזור, ולא רק, באים לדגום את הפלא.
הפיתות של בוטבול הן יצירות אמנות של ממש. זה מתחיל בפיתה עצמה – שנשמרת בתנור אידוי מהרגע שהיא יוצאת ממאפייה בקיבוץ, וכך נשארת שמנמנה וחמימה – וממשיך בבשרים שמבושלים לדרגת שלמות, ובתוספות המינימליות שנותנות להם הרבה כבוד. בצד יש גם צלחת תפוחי אדמה מטוגנים שלהגיד עליהם צ'יפס יהיה עלבון.
פיתה טיקו, קיבוץ אפיק, ב'-שישי בשעות 12:00-15:00 ו-19:00-21:00 (שישי עד כניסת השבת)
ברייק פסט, גבעת יואב: כנאפה על הדשא
בזכות הגובה והמרחבים הפתוחים, יש הרבה נקודות ברמת הגולן שיש בהן אוויר טוב כל השנה. אבל כנראה עגלת ברייק פסט בגבעת יואב היא אחת הנקודות האסטרטגיות בהקשר הזה. פעמוני הרוח מצלצלים בנעימים בזכות הבריזה, וגם הנוף לא רע בכלל. "כל פעם שאני סוגרת בשקיעה אני אומרת לעצמי: בטח עשיתי משהו טוב אם אני חווה את זה. זה כל כך משחרר", אומרת סיגל יעקב, בעלת המקום, שמסבירה כי ברייק פסט זה בעצם הפסקה מהירה, ולא ארוחת בוקר כפי שאפשר לחשוב".
יעקב, תושבת בני יהודה, מתגוררת בגולן 31 שנה. במשך שנים הייתה גרילמנית באירועים, עד שהחליטה לפתוח את העגלה שלה, "ופה האנרגיה יותר טובה", היא מדווחת. מול העגלה נמצאת מדשאה רחבת ידיים, שם יושבים סביב שולחנות מתחת לצילייה מול נוף הכנרת, הרי הגולן והגליל התחתון. ביום טוב רואים עד הגלבוע והר תבור. בתפריט: קפה, מבחר שייקים (28 שקל), קערת מוזלי עם יוגורט וסלט פירות (25 שקל) וגם טורטייה לוטי עם נוטלה, בננה וחלב מרוכז (25 שקל). במלוחים: שקשוקה אדומה וירוקה (40 שקל), טוסטים (38 שקל) וכנאפה מלוחה (38 שקל).
ברייק פסט, גבעת יואב, א'-ה' בשעות 13:00-08:00 ו-20:00-16:00, שישי ושבת בשעות 15:00-07:30.
דופילה, נחל אל על: שווארמה דג בלחוח
נחל אל על בדרום רמת הגולן מציע שורת מסלולים אהובים על המטיילים באזור, מהמפל השחור שקיבל את שמו בזכות סלעי הבזלת המאפיינים את האזור ועד המפל הלבן עם אבן הגיר והבריכה שמזמינה טבילה. כעת, בחניון הנחל, עומדת לרשות המטיילים עגלה חדשה, שמציעה גם בשורה קולינרית מעניינת – דופילה שמה.
בניגוד להיצע הרגיל בעגלות החלביות, שמבוסס על קפה, מאפים וכריכים, כאן מציע אביחי חג'בי תפריט שמבוסס על דגים טריים, עם מנות שלא מביישות מסעדות גורמה בתל-אביב, וכאן מוגשות בחיק הטבע. "העגלה שלי זה יותר פודטראק ופחות קפה ומאפה", מאפיין בעל הבית, שמגדיר את עצמו כדתל"ש ואוחז בתעודת כשרות מהדרין, "כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו לאכול כאן".
חג'בי, במקור מרחובות, עבר לגולן לפני שלוש שנים ומתגורר כיום באלי-עד. הוא ניצול מסיבת הנובה, טייטל שנושא עימו כאב רב, וגם מה שהחזיר אותו לעולם הקולינריה, אחרי שפרש מעולם המטבחים. עם סינר שחור המעוטר בסיכת חטופים צהובה, הוא רוכן מעל משטח העבודה בעגלה ומסדר בכלים חד-פעמיים מקרטון מנות שמצטלמות להפליא, וגם נאכלות להפליא. "מרגש אותי לשמח אנשים", הוא אומר בחיוך ביישני. העגלה של חג'בי ניצבת מתחת לעץ איקליפטוס עצום, מולה מדשאה ענקית ובה שולחנות וכיסאות וגם פינת חמד עם מים צוננים, גשרון עץ קטן וצמחי מים.
בתפריט, שמבוסס על דגים טריים, אפשר למצוא מנות כמו ברוסקטה עם סלמון שעבר כבישה של שלושה ימים, שמנת, בצל סגול מוחמץ ושום קונפי (45 שקל) – בהחלט לא משהו שרואים כל יום בעגלות, וזה עוד לפני שדיברנו על הצלחות המקצועי. עוד יציאה מעניינת: שווארמה דג בלחוח – מיקס דגי ים המגולגלים בתוך המאפה התימני הייצוגי (52 שקל) עם סלט עגבניות, שאותו הוא מגדיר כ"סלט שאבא שלי מתחיל איתו כל ארוחה. יש פה באזור פיצריות, המבורגרים, אני רוצה להביא בשורה של אוכל איכותי, טאפאסים טובים, דברים שרואים בטיקטוק או בתל-אביב".
דופילה, חניון נחל אל על, הכניסה מאבני איתן, א'-ה' בשעות 19:00-13:00, שישי 14:00-10:00
חלהוולאוו, אודם: פוקאצ'ה עם אוכמניות
מושב אודם שבצפון הרמה עולה לכותרות מדי חורף, כשבתיו נצבעים לבן ומטיילים שלא מצליחים להגיע לחרמון נעצרים ביער הסמוך אליו, ונהנים משכבת שלג מכובדת שמצטברת ביישוב ובהרי האזור. בגובה של כ-1,100 מטר מעל פני הים, זהו היישוב היהודי השני בגובהו בישראל. ובעוד בחורף הוא מתהדר באווירה אירופית של ממש, בקיץ הוא מציע למבקריו קרירות נעימה ונדירה.
רעות אפל, במקור ממעלה-אדומים, תשע שנים באודם, הייתה מזכירת היישוב וגידלה בו את ילדיה. לאחרונה השיקה בו את עגלת הקפה "חלהוולאוו", שממוקמת בכניסה למושב, בין עצים מטילי צל שביניהם היא מיקמה שולחנות וכיסאות עץ. העמדה הטובה ביותר, לישיבה ולצילומים, היא קרש העץ שמקובע בין שני גזעים ומתפקד כמעין דלפק.
אפל הפעילה עסק של מכירת ג'חנונים מהבית, "ופתאום נהייתה הזדמנות, מישהי מנווה אטי"ב מכרה עגלה קומפלט, אז קפצתי למים", מספרת אפל, קונדיטורית בהכשרתה. "זה היה באמצע המלחמה, בעלי היה במילואים והייתה טרללת". באפריל פתחה את העגלה שלה, הצבועה בלבן ובחזיתה מתנוסס כדור דיסקו מוכסף. בשעת בוקר נינוחה באמצע השבוע המקום עמוס מטיילים, מקומיים וגם מילואימניקים שהגיעו להתאוורר עם קפה ומאפה בבריזה הנעימה. אפל בעצמה מנצחת על תפעול המקום, "וזה טירוף, כל יום יש יותר ויותר אנשים. כרגע אני עושה הכול – אופה לחמים, מתוקים ומכינה את הכריכים", היא מספרת ומדווחת שהמוצר הנמכר ביותר הוא סינמון רול (28 שקל), מאפה שמרים עם קינמון שהפך טרנדי במיוחד גם בצפון הכי צפוני.
בתחום המלוחים מתבלט בייגל עם שילוב לא שגרתי של גבינת עיזים וריבת אוכמניות עזת צבעים וטעמים (38 שקל). יש גם סלט מיקס חסות (מהגולן כמובן) עם גבינת עיזים (38 שקל); סלט מלפפון, סומאק ואוכמניות על יוגורט (36); ופוקאצ'ה עם מייפל, חמאה ואוכמניות טריות (34 שקל). בעלה הוא זה שאחראי לשם חלהוולאוו, "שאין מי שעובר ולא מתייחס אליו. זה שם שמשקף את האווירה כאן".
חלהוולאוו, מושב אודם, ב'-ה' בשעות 10:00-15:00, שישי בשעות 9:00-14:00.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.10.25
