יש ביטויים שנולדים במקרה והופכים לתמצית של משהו הרבה יותר גדול. "אוכל בהגשה" הוא כזה. ביטוי שטבע חבר קרוב, עורך דין עסוק שנשוי לעורכת דין עסוקה לא פחות, ושניהם יחד מנסים לשרוד את היומיום. קריירה, ילדים, פגישות, דדליינים, הסעות, עייפות. החיים כמו שהם.
ובתוך כל זה יש רגעים נדירים שבהם מישהו קרוב מכין משהו קטן, לא בהכרח חגיגי ולא בהכרח מושקע, אלא פשוט מביא לך אותו בצלחת, מאורגן לאכילה. אוכל בהגשה. מנת אוכל חמה וטרייה שמונחת מולך לא כי היית רעב (היית רעב!), לא כי ביקשת, אלא כי מישהו חשב עליך. כי מישהו ראה אותך. איזה דבר יפה ומחמם לב הוא אוכל בהגשה.
וזה לא משנה מה מונח על הצלחת. יכולה להיות שם ביצה מקושקשת, תלולית של קוטג’ ומלפפון חמוץ חתוך לא שווה, או סטייק עסיסי עם תפוחי אדמה פריכים שנשרפו קלות בתנור. זה יכול להיות שאריות מאתמול עם קצת שמיר מעל (לא עלינו) או לחם שחומם בטוסטר עם חמאה וגבנ"צ. כי העניין הוא לא מה אוכלים. אלא מי הכין. ולמה. בסופו של דבר, הטעם העיקרי בצלחת הזאת הוא המחשבה שמישהו עצר לרגע את חייו והניח אותה מולך.
אוכל בהגשה הוא יותר ממנה, הוא מחווה, הצהרה רגשית. זה רגע שבו מישהו שם לב כמה אתה עייף, מה את אוהבת לאכול, או פשוט מה ירגיע אותך או ישמח. זה לא המאמץ שנמדד, אלא עצם המחשבה: להניח לפניך צלחת, להקל עליך אפילו בדבר הכי יומיומי. לאהוב אותך.
בעולם שבו הכול מגיע באריזת טייק-אוויי אנונימית, או נשלף מהמקרר, או מונח לפנינו כלאחר יד, אוכל בהגשה הוא קצת כמו להגיד: עצרתי בשבילך. לקחתי נשימה בשבילך.
ויש בזה שיעור לא קטן. רגע לפני עוד הוצאה מיותרת על מתנה מיותרת, אולי מספיק שנדע להניח זה לזה צלחת. שנדע להבין שאוכל הוא לא רק חומר, אלא גם מחווה שמחברת אותנו. ואולי יום כיפור יהיה הרגע הנכון לשאול את עצמנו כמה פעמים עצרנו להגיש את האוכל לאנשים שאנחנו אוהבים? כמה פעמים שמנו אותם מולנו, בלי טלפון שמפריע, במובן הכי לא מופשט של ההגדרה, ונתנו להם "אוכל בהגשה".
קציצות הדגים הנפלאות של השף רפי כהן
כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב, גם קציצות הלוקוס (או דג ים לבן אחר). הרוטב חמוץ, מתוק, חריף, מבושם בכוסברה וכורכום טרי. חלום של כל לחם.
חומרים (ל-4 אנשים):
700 גרם בשר דג ים לבן טחון גס
1 בצל גדול מגורר על פומפייה דקה
1/2 צרור כוסברה
2 שיני שום קטנות קלופות וכתושות
מלח ופלפל
1 כף שמן זית
לרוטב:
2 פלפלי שושקה אדומים פרוסים
1 פלפל חריף פרוס או לפי הטעם
שמן זית
1 שורש כורכום טרי או 1 כף כורכום יבש
5-8 שיני שום פרוסות
1/3 כוס מיץ לימון טרי
1 כף יפה דבש
1/2 צרור כוסברה קצוצה (עלים בלבד)
מלח ופלפל
מים
הכנה:
1. מערבבים את כל חומרי הקציצות.
2. מגלגלים לקציצות בגודל כדור פינג-פונג.
3. במחבת סוטאז’ עם שוליים גבוהים מטגנים את הפלפלים עם שמן זית, מוסיפים את הכורכום והשום עד שכל הטעמים נפתחים והבית ריחני.
4. מוסיפים את הלימון, המלח, הפלפל והמים.
5. מוסיפים את הדבש וחצי מהכוסברה הקצוצה.
6. מוסיפים את הקציצות ומבשלים כ-10 דקות עד שהרוטב מצטמצם קצת.
7. מוסיפים בסוף עוד כוסברה טרייה, ואם רוצים - שפריץ אחרון של לימון.
8. מתקנים תיבול במידת הצורך אבל לא יהיה צורך.
9. מגישים עם חלה עסיסית (או סתם לחם טרי).
קריאה לחשבון נפש
קלמן ליבסקינד, שאני (רותי) רואה בו חבר, שבר את ליבי כשבחר להשתלח בתל-אביב, העיר שלי, כי אין בה לטעמו מספיק נופלים - האינדיקציה שיצר לתרומה ואהבת המולדת.
לתיאוריה הזו הוא הביא נתונים ומומחים. אבל כיאה לסטטיסטיקה היא כמעט תמיד עניין של אריזה. הרי קלמן לא השתמש בתל-אביב - "בירת השמאל" - סתם. הוא יודע שיש מי שיקרא את הדברים, יכעס וישנא עוד יותר איזו קהילה מדומיינת של דמונים.
רק מה? זה לא נכון. דווקא ערים שמזוהות עם האופוזיציה - כמו מודיעין-מכבים-רעות, הוד-השרון - מובילות את טבלאות הגיוס והשירות המשמעותי. תל-אביב חייבת להימדד תוך הבנת ההטרוגניות שלה. מהם אחוזי הגיוס בצפון המבוסס מול הדרום המוחלש? לאן הולכים בוגרי התיכונים היוקרתיים מול אלו מהתיכונים דלי התקציבים?
בתי הבכורה סיימה עכשיו תיכון. כל החברים שלה כרגע או מגויסים ליחידות עילית, או שינשינים או במכינות. היא תהיה מש"קית נפגעים. תפקיד קשה, בוודאי היום. כמה נשים מתגייסות בתל-אביב לתפקידים משמעותיים? מה אחוז היוצאות לקצונה מהעיר? אופס. זה לא בטבלה.
מספרים וסטטיסטיקה יודעים לייצר נרטיב. מספיק שמניחים אותם בצורה מסוימת. יש דוגמה מפורסמת שמראה התאמה מדאיגה בין מספר הטביעות למוות בבריכה למספר הסרטים שמופיע בהם ניקולס קייג' באותה השנה. מה הסיפור? האם ככל שאנשים טובעים יותר בבריכות קייג' זוכה בתפקידים? האם הליהוק שלו גורם לאנשים להטביע עצמם? כלומר, מספרים לבד לא מספיקים.
אני מסכימה עם קלמן יותר מאשר עם רוב חבריי. שנינו מאמינים גדולים בסולידריות, בהשכלה, במדינה המטורללת שלנו, באנשים, בחן ובחסד וברחמים. השנתיים האחרונות היו עבורי התעוררות, הבנה שהציונות הדתית שותפה לדרך, ואולי בגלל זה המילים של קלמן שברו את ליבי.
בעוד כמה ימים, ביום כיפור, אני מקווה שמי שקורא את השורות האלה ייקח חמש דקות של חשבון נפש. את מי משרתת השנאה שלנו? (1. את האלגוריתם. 2. אנשים שאין להם קהל בלי להמציא אויב. 3. האויב). אותנו, האזרחים, בוודאי שלא. האחריות לעצור אותה היא על לוחמי המקלדת והלשון, מאיצי החֵמה וחובבי הלייקים.
שאלות
הנושא הוא אמנם אוכל, ומסביב צום ותענית, אבל גם זמן לחשיבה וריכוז
1. "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים" - מה זה "אשישות"?
2. מה משותף לג'ינסנג, דבש, שוקולד מריר, דובדבנים וחלקי פְּנים?
3. מה משותף לגלידה, חביתה, כרובית, ריבה?
4. מהי "פשטידת מביטים לכוכבים" (Stargazy Pie)?
5. מה משותף למילים תמליא, קציף ומופינים?
6. על שם מי נקרא הסלט הרוסי ״סלט אוליבייה״?
7. מה היא המהפכה הירוקה?
8. פסטה אלה פוטנסקה (Pasta alla Puttanesca) - מה הפירוש של המילה ומדוע נקראית הפסטה ככה?
9. מה המשותף לגורגונזולה, מיסו ויין סוטרן (Sauternes)?
10. באיזו מדינה הומצא הקטשופ ומה המרכיב המקורי בו?
11. מי הביסה צבא שלם בעזרת חלב וספל חמאה?
12. איזה שף מפורסם התאבד כי חשש לאבד כוכב מישלן?
13. מה מקור הראמן?
14. מה מקור תבלין הקארי?
15. איזו מנה אסורה בחלקים גדולים בעולם המערבי?
16. מה זה "מיויו" ולמה מבשלים אותו בלימון?
17. מה זה קווצ'קוס?
18. מה זה "יעז"?
19. איפה נהגה הרעיון של ייצור ואפיית גריסיני ולמה?
20. איזה כיסון ממולא בשר מעוטר ב-21 כפלי בצק וכיצד הוא קשור לטקס אירוסין?
21. באיזה אופן מוזגים משקה "קיר" אמיתי?
22. מתי יזמו בישראל את המנה "חצילים בטעם כבד"?
23. מה הוא בדיוק גפילטע פיש?
24. מה הוא פאלשע פיש?
25. מה זה "חנדרז'ו"?
26. מה השמות הנוספים לגיבץ'?
27. מי האישה שהכריחה את בעלה לאכול כל בוקר מעדן שהורכב מגבינה לבנה, אשל, רסק תפוחים וסירופ פטל, וכיצד היא קראה למנה המפורסמת הזו?
28. מה היא "קוקלה" ואיפה מוצאים אותה?
29. איך "סוגרים" בשר?
30. מהו מעדן החלב הנמכר ביותר בישראל?
תשובות
1. מאפה עממי שהיה נהוג לאכול בימי חג ומועד (שיר השירים ב, ה).
2. כולם נחשבים מעוררי תשוקה.
3. כולן מילים שלא היו קיימות במקורות ואליעזר בן-יהודה המציא.
4. פשטידת דגים בריטית שבה ראשי הדגים נעוצים כשפניהם כלפי מעלה כ״מביטים לשמיים״.
5. מילים שטבעה האקדמיה ללשון לפאי, שייק ומאפינס, אך הן לא נקלטו בשפה.
6. על שם השף הבלגי לוסיאן אוליבייה, הבעלים של מסעדת הרמיטאז' במוסקבה במאה ה-19.
7. השם המעט המכובס שניתן לתיעוש החקלאות במחצית השנייה של המאה ה-20.
8. "הפסטה של הזונות" - מנה מהירה שלפי הסיפורים התפתחה באחד מבתי הבושת של נאפולי כדי להאכיל את העובדות המסכנות בזריזות בין לקוחות.
9. את כולם מכינים עם עובש.
10. סין, רוטב דגים מותסס.
11. יעל אשת חבר הקיני (שופטים ה כ"ה).
12. ברנאר לואזו.
13. סין.
14. בריטניה.
15. כבד אווז מפוטם.
16. תבשיל המוח של עדות הלדינו, ומבשלים בלימון כדי לנטרל ניחוחות בעייתיים.
17. שקדים מרים, קלויים ופריכים, או הבפנוכו של גרעיני המשמש, שמכינים מהם אמרטו.
18. הכלאה שעשו בשנות ה-70 בקיבוץ להב בין יעל לעז.
19. באיטליה, כמאכל מזין לדרך, המכיל קלוריות ושומן ועם חיי מדף ארוכים.
20. החינקלי הגיאורגי, והכפלים הם דרך לבחון את הכלה ואת מיומנות הידיים שלה.
21. מוזגים שמפניה לכוס גבוהה.
22. בתקופת הצנע, כתחליף לכבד קצוץ, בקרוב אצלנו שוב.
23. דג שלם, שרוקן מתוכנו ומולא בבשרו הקצוץ.
24. דג מדומה - תחליף עוף לגפילטע פיש, במקומות שבהם לא היו נהרות ודגים. סימן של עוני.
25. מילוי חצילים לבורקס בעדות הלדינו.
26. רטטוי וטורלו (הגרסה הטורקית).
27. פולה בן-גוריון, והיא קראה למנה קוץ-'מוץ'.
28. קציצה גדולה בסיר החמין המרוקאי.
29. לא ניתן "לסגור" בשר (באמצעות צריבה בחום גבוה כדי לכלוא נוזלים), מדובר במיתוס מטבחי שהוכח במעבדה כשגוי.
30. מילקי.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.09.25
