הפטיטיס D, הידוע גם כווירוס דלתא (HDV), הוא גורם זיהומי ייחודי מבין הנגיפים הגורמים לדלקת כבד כרונית. HDV נעזר בחלבון המעטפת של נגיף הפטיטיס B לצורך יצירת חלקיק ויראלי שלם, בעל יכולת הדבקה ושכפול עצמי, ולכן נחשב לווירוס לווייני של HBV. משום כך, כל אדם שנדבק ב-HDV נושא בהכרח גם את נגיף HBV – בין אם מדובר בהדבקה משולבת של שני הנגיפים, ובין אם מדובר בהדבקה ב-HDV על רקע נשאות כרונית של HBV.
3 צפייה בגלריה
כל אדם שנדבק ב-HDV (הפטיטיס D) נושא בהכרח גם את נגיף HBV (הפטיטיס B)
(צילום: Shutterstock)
שכיחות המחלה בעולם ובישראל
לפי הערכות עדכניות, כ-12 עד 20 מיליון בני אדם ברחבי העולם הם נשאים של HDV, אך המספרים משתנים משמעותית בהתאם לאזור הגיאוגרפי ולשיטת האבחון. שיעור ההדבקה הגבוה ביותר נצפה באזורים כמו אגן הים התיכון, דרום אמריקה (בעיקר באגן האמזונס), מזרח אירופה, מרכז אסיה ומדינות מסוימות באפריקה.
בעשורים האחרונים, עם אימוץ ההמלצות למתן חיסון אוניברסלי נגד HBV, נצפתה בתחילה ירידה גם בשיעור ההדבקות החדשות ב-HDV. אולם מגמה זו התהפכה מאז תחילת שנות ה-2000, וכיום נרשמת עלייה בהיארעות HDV גם במדינות מערביות – תופעה שמיוחסת לגלי הגירה גדולים ממדינות שבהן שיעור ההדבקה גבוה, וכן להדבקה בקרב אוכלוסיית משתמשי סמים בהזרקה.
פרופ' אוהד עציוןצילום: פרטי ממחקרים שבוצעו בישראל עולה כי נשאות ל-HDV קיימת בקרב כ-6.5% מהנדבקים בנגיף HBV, ובשיעורים גבוהים יותר בקרב אוכלוסיות מסוימות – כגון עולים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה. לפי ההערכות, כיום חיים בישראל כמה מאות נשאי HDV הסובלים ממחלה פעילה.
גורמי הסיכון להדבקה בנגיף
ההדבקה בנגיף HDV מתרחשת דרך דם ומוצריו. לפיכך, קבוצות הסיכון העיקריות כוללות אנשים שקיבלו בעבר מוצרי דם שלא נבדקו לנוכחות נגיף HBV, משתמשי סמים בהזרקה, וחולים הסובלים מאי-ספיקה כלייתית מתקדמת המטופלים בהמודיאליזה.
דרך הדבקה נוספת היא קיום יחסי מין לא מוגנים. דרך הדבקה אפשרית נוספת, אם כי נדירה יותר, היא מעבר מהאם לעובר במהלך ההיריון או סביב הלידה. לבסוף, כפי שצוין לעיל, אנשים שנולדו במדינות שבהן שיעור ההיארעות של הנגיף גבוה, נמצאים בסיכון מוגבר לנשאות HDV.
כיצד מתבצעת האבחנה?
בחשד להדבקה בנגיף יש לבצע בדיקת נוגדנים כנגד HDV. תוצאה חיובית בבדיקה מצביעה על חשיפה לנגיף, אך אינה מעידה בהכרח על זיהום פעיל. אישוש האבחנה נעשה באמצעות בדיקת PCR, המודדת את כמות הנגיף הפעיל בדם המטופל. בעבר, בוצעו בדיקות האבחון רק בקרב מטופלים המשתייכים לקבוצות סיכון, שבהן החשד הקליני להדבקה היה גבוה.
עם זאת, הנחיות קליניות עדכניות מטעם האיגוד האירופי למחלות כבד תומכות כיום בביצוע בדיקת נוגדנים ל-HDV בכל מטופל הידוע כנשא של HBV.
מהלך המחלה הטבעי
מהלך המחלה הטבעי בקרב חולים שנדבקו ב-HDV תלוי במספר גורמים, בהם אופן ההדבקה, חומרת מחלת כבד קודמת על רקע HBV, מצב חיסוני וגיל המטופל בעת ההדבקה. ככלל, מטופלים שנדבקים באופן סימולטני ב-HBV וב-HDV מפתחים מחלה חריפה וסוערת, המתבטאת בצהבת ותסמינים נלווים, ועלולה אף להוביל לכשל כבדי בשכיחות גבוהה יותר לעומת הדבקה חריפה ב-HBV בלבד.
עם זאת, הדבקה סימולטנית מביאה לסילוק של שני הנגיפים בלמעלה מ-90% מהנדבקים, ללא התפתחות של מחלת כבד כרונית. לעומת זאת, הדבקה ב-HDV על רקע נשאות כרונית של HBV מובילה לנשאות כרונית של שני הנגיפים בכ-80–90% מהמקרים. בהיעדר טיפול אפקטיבי, דפוס הדבקה זה קשור בהתפתחות של שחמת הכבד בכ-80% מהחולים – רבים מהם בגיל צעיר – בתוך כ-5–10 שנים מההדבקה. חולים אלו נמצאים בסיכון מוגבר לפתח כשל כבדי וממאירות של הכבד, בהשוואה למטופלים הסובלים ממחלת כבד כרונית על רקע אחר.
אפשרויות הטיפול
במשך שנים רבות, האפשרות הטיפולית היחידה ל-HDV הייתה אינטרפרון אלפא (pegylated IFN-α). תרופה זו ניתנת בזריקה תת-עורית אחת לשבוע ומגבירה את פעילות מערכת החיסון כנגד וירוסים שונים, כולל HDV. עם זאת, יעילותה כנגד הנגיף מוגבלת, ושיעור התגובה הווירולוגית המתמשכת אינו עולה על כ-20%–30%. נוסף על כך, השימוש באינטרפרון אלפא כרוך בתופעות לוואי משמעותיות, והוא אסור לשימוש במטופלים עם שחמת מתקדמת.
3 צפייה בגלריה
הנחיות קליניות עדכניות תומכות כיום בביצוע בדיקת נוגדנים ל-HDV בכל מטופל הידוע כנשא של HBV
(צילום: shutterstock)
בשנים האחרונות חלו התפתחויות משמעותיות בהבנת מחזור החיים של הנגיף, אשר הובילו לפיתוח תרופות ממוקדות ויעילות יותר.
Bulevirtide (Hepcludex) היא תרופה המעכבת את הקולטן לנגיפי HBV ו-HDV. התרופה, שאושרה לשימוש באירופה, נבחנה במספר מחקרים קליניים שהראו כי שימוש ממושך בה לאורך מספר שנים הביא לדיכוי שכפול HDV, לשיפור במדדי דלקת כבד כרונית ואף לנסיגה בהצטלקות הכבד באחוז ניכר מהחולים. עם זאת, הפסקת הטיפול מובילה להישנות המחלה ברוב המקרים.
תרופות נוספות הנמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים כוללות: מעכב של האנזים המסייע בהרכבת הווירוס, נוגדנים מנטרלים נגד חלבון המעטפת של HDV, רצפי חומצות גרעין הפוגעים בתרגום חלבוני הנגיף, ומולקולת אינטרפרון חדשה בעלת יעילות וסבילות טובות יותר לעומת אינטרפרון אלפא.
לסיכום, HDV הוא נגיף שמוביל להתפתחות מהירה של מחלת כבד מתקדמת ולסיבוכים מסכני חיים בהיעדר טיפול יעיל. ההבנה ההולכת ומעמיקה של מנגנוני הפעולה של הנגיף הביאה לפיתוח טיפולים חדשים וממוקדים, המבשרים על עידן טיפולי מבטיח יותר לחולים אלה. עם כניסת הטיפולים לשימוש קליני, יש לפעול להעלאת המודעות למחלה בקרב הציבור, ולאבחון מוקדם של נשאי HBV הנושאים גם את נגיף HDV. צעדים אלה יאפשרו איתור מוקדם, מניעת הדבקות נוספות באמצעות חיסון, מעקב צמוד אחר התקדמות המחלה ומתן טיפול יעיל – אשר עשוי להפחית את שיעורי התחלואה והתמותה מהנגיף.
פרופ' אוהד עציון הוא מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד במרכז הרפואי סורוקה
עמותת חץ (ארגון ישראלי לבריאות הכבד) מסייעת לחולי הכבד ובני משפחותיהם ופועלת להעלאת מודעות לגילוי מוקדם של מחלות כבד
