ההתפרצות בפגייה של רמב"ם, שבה נדבקו ארבעה פגים בחיידק אנטרובקטר ואחד מהם מת, האירה זרקור על החיידק אנטרובקטר שרוב הציבור כמעט לא מכיר – אך בבתי חולים הוא נחשב לאורח קבוע ומסוכן. אנטרובקטר, ממשפחת הקוליפורמים, מסוגל לעבור מהמעיים הבריאים לזיהומים מסכני חיים, ובמיוחד מאיים על פגים וחולים עם מערכת חיסון מוחלשת. מה הופך אותו לכל כך בעייתי, באילו מצבים הוא מופיע, ואיך מתמודדים איתו הצוותים הרפואיים?
2 צפייה בגלריה
פגים נחשבים אוכלוסייה בסיכון גבוה במיוחד. "לעיתים קשה להספיק לאבחן ולטפל בזמן"
(צילום: shutterstock)
מהו אנטרובקטר ולמה הוא כל כך בעייתי?
לדברי פרופ' גליה רהב, מומחית למחלות זיהומיות, חיידקי אנטרובקטר עלולים לגרום למגוון רחב של זיהומים – חלקם קשים ומסכני חיים – במיוחד בקרב פגים וחולים עם מערכת חיסון מוחלשת. הם מסוגלים להתפתח לאלח דם, דלקת קרום המוח, דלקות בדרכי השתן ובריאות ואף לזיהומים במערכת העיכול. החיידק נמנה עם משפחת Enterobacteriaceae, שאליה שייכים גם סלמונלה, קלבסיאלה, שיגלה ואי-קולי.
פרופ' גליה רהבצילום: אביגיל עוזי"כשמדובר בפגייה, הרגישות גבוהה במיוחד – בין היתר מפני שקיים גם זן מסוים של אנטרובקטר שעלול להימצא בפורמולות לתינוקות (Sakazakii)", מסבירה פרופ' רהב. "אירוע כזה במרכז גריאטרי אולי היה עובר מתחת לרדאר, גם אם היה מסתיים במוות, אך בפגייה כל מקרה מקבל משנה תוקף. זאת משום שבפגיות תנאי העבודה בדרך כלל מוקפדים יותר, יש יותר אחיות והשקעה רבה יותר במניעת זיהומים, ולכן כל התפרצות בולטת הרבה יותר ומעוררת תשומת לב ציבורית רחבה".
ד"ר אורי בלה, מנהל מרכז בריאות הילד של כללית במודיעין, מחוז מרכז, מסביר שזיהומי אנטרובקטר מופיעים לרוב במסגרת אשפוז בבית חולים, ופוגעים בעיקר באוכלוסיות מוחלשות. "הם שכיחים יותר בקרב חולים שמערכת החיסון שלהם פגיעה – פגים, קשישים, מטופלים ביחידות טיפול נמרץ, וגם אנשים עם מחלות כרוניות המקבלים טיפולים ביולוגיים או סטרואידים המדכאים את פעילות מערכת החיסון", הוא אומר.
הפגיעות המיוחדת של פגים
פגים נחשבים אוכלוסייה בסיכון גבוה במיוחד. ד"ר בלה מתאר את הייחודיות במצבם: "אצל פגים המעבר ממצב שנראה יציב לחלוטין למצב של מחלה קשה מתרחש במהירות חריגה. בזמן קצר, תינוק שנראה בסדר גמור עלול להידרדר באופן דרמטי, ולעיתים קשה להספיק לאבחן ולטפל בזמן".
הוא מוסיף כי חיידקים דוגמת אנטרובקטר נוטים להיות עמידים לסוגים שונים של אנטיביוטיקה, ולכן במקרים כאלה נדרש שימוש בתרופות רחבות טווח ומתקדמות יותר, ולא בטיפול בקו ראשון. ואולם, ברמב"ם ציינו אמש שהחיידק שבו נדבקו הפגים מגיב לטיפול אנטיביוטי.
פרופ' גליה רהב מזכירה כי לעיתים מקור הזיהום מגיע ממקומות בלתי צפויים: "באחד המקרים שחקרתי את מקור הזיהום התגלה שהיה מדובר בציפורן מלאכותית של אחות, ובמקרה אחר חיידק שהתיישב בגבות של מנתח ומשם עבר למטופל". לדבריה, בכל פעם שמתגלים כמה חולים באותו חיידק נערכת חקירה אפידמיולוגית יסודית, שמטרתה לאתר את נקודת המוצא של ההתפרצות – בין אם מדובר באיש צוות רפואי, במזון שסופק למחלקה, במכשור רפואי או בגורם סביבתי אחר.
ד"ר אורי בלהצילום: פרטי איך אפשר למנוע זיהומים שכאלה?
פרופ' רהב מדגישה ששמירה על כללי מניעה בסיסיים היא קו ההגנה המרכזי נגד התפשטות חיידקים בבתי חולים. "היגיינת ידיים קפדנית, שימוש נכון במכשור רפואי ומספר אנשי צוות מספק – כל אלה גורמים קריטיים", היא אומרת. "כאשר אחות אחת נאלצת לטפל בחמישה פגים במקביל, הסיכון להעביר חיידקים מאחד לשני עולה משמעותית".
לדבריה, במדינות סקנדינביות, שבהן מקפידים על חדר אשפוז לכל חולה, כוח אדם רחב יותר ומשמעת היגיינה גבוהה, שיעור הזיהומים נמוך בהרבה. "בישראל, לעומת זאת, עדיין נרשמים זיהומים נרכשים משמעותיים, בעיקר על ידי חיידקים עמידים", היא מוסיפה.
ד"ר בלה מציין את חשיבות אמצעי המניעה הנהוגים בפגיות: "הכניסה מוגבלת ומפוקחת, מקפידים על חבישת מסכות ועל שטיפת ידיים בכל מגע עם התינוקות, משום שפגים רגישים במיוחד לכל זיהום", הוא מסביר. לדבריו, בזכות הצעדים הללו מספר מקרי הזיהום בפגיות נמוך מאוד בהשוואה לכלל בית החולים. "האמצעים שננקטים יעילים ועובדים היטב, אך למרות הכול, במקרים מסוימים – זיהום עדיין עלול לחמוק מתחת לרדאר", הוא מוסיף.
איך מזהים ומטפלים?
פרופ' רהב מסבירה כי ברוב המקרים אנטרובקטר שוכן במעיים מבלי לגרום כל נזק, אך כאשר הוא חודר לאתרים סטריליים בגוף – כמו לדם או לפצע ניתוח – הוא עלול להפוך לגורם זיהומי מסוכן. "במצבים כאלה המטופל מפתח חום, צמרמורות או סימנים ברורים של זיהום", היא מתארת.
האבחון מתבצע באמצעות תרבית דם, המאפשרת לזהות את החיידק ולקבוע את דרכי הטיפול. לדבריה, "הטיפול מותאם לפי בדיקות הרגישות לאנטיביוטיקה במעבדה, וברוב המקרים, עם מתן התרופה הנכונה, מושגת החלמה מלאה".
ד"ר בלה מוסיף כי הסיכון לחלות בחיידק נמוך בהרבה בקרב ילדים בריאים: "ילדים קטנים שאינם פגים ואינם סובלים מדיכוי חיסוני כמעט שאינם נפגעים מהחיידק", הוא מסביר. "אנטרובקטר הופך לבעיה בעיקר אצל אוכלוסיות מוחלשות, וזו גם הסיבה שהוא מאפיין בעיקר את סביבת בתי החולים".
פרופ' רהב מתריעה על נקודת תורפה משמעותית במערכת הבריאות: "היקף הזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים עמידים במחלקות הגריאטריות הוא מהגבוהים ביותר ומהווה מקור מרכזי להתפשטות", היא אומרת. "הקשר ההדוק בין מחלקות גריאטריות לבין בתי החולים הכלליים מאפשר לחיידקים האלה לעבור בקלות ממקום למקום, ולצערי – משרד הבריאות אינו מקצה מספיק משאבים למניעת התופעה".
