מדי שבוע הם נפגשים כאן, ושרים ביחד. למראית עין אין דבר הקושר ביניהם, כל אחד מגיע ממקום שונה בחיים. זר אשר היה מתוודע לחבורת הזמר הכל כך לא אופיינית הזו ודאי לא היה מנחש, אך מי שמכיר אותם יודע כי יש ביניהם קשר עמוק של שותפות גורל – כל חברי המקהלה מתמודדים עם מחלת הפרקינסון. והנה, על אף כל ההבדלים, כשהמוזיקה מתחילה כל הגבולות מיטשטשים.
כשחושבים על שיקום רפואי, לרוב עולה לראש תמונה של טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק או תרגילים רפואיים ממוקדים. אך במרכז השיקום של אגודת "עזרה למרפא" של הרב פירר בבני ברק, פיתחו דרך יצירתית ומרגשת לסייע לחולי פרקינסון – באמצעות שירה.
קולות של תקווה: המקהלה לחולי פרקינסון של "עזרה למרפא"
זה כבר שנתיים שחברי מקהלת פרקינגSONG נפגשים אחת לשבוע במרכז השיקום של האגודה בבני ברק במטרה לשיר יחדיו, כחלק מהפעילויות הייחודיות שמציע מרכז השיקום לחולי פרקינסון לבוגרי תוכנית השיקום.
המחלה הקשה שפוגעת ביכולות התפקודיות והמוטוריות של הסובלים ממנה, משפיעה בין היתר גם על שרירי הפה וכתוצאה מכך גם על יכולות הדיבור והבליעה. כאן הם מסתייעים בפתרון ייחודי שעוזר להם לשמר יכולות תפקודיות חשובות, לעכב את הידרדרות המחלה ולעיתים אף לשפרה. אך לא רק – כאן הם גם מוצאים חברה ונהנים משעה שמסייעת להרים את מצב הרוח ולשים לרגע בצד את ההתמודדות הלא-פשוטה.
יוסה ירמיהו: "אני חי פה כמעט 75 שנה ואף פעם לא הייתי במסגרת מעורבת שהיו בה גם חרדים ודתיים לאומיים, וכיפות סרוגות וחילונים. אנחנו ביחד, עוברים מתחנה לתחנה ומסתדרים די יפה. בשבילי זו באמת הפתעה".
יוסה ירמיהו, בן 75 מרמת השרון המתמודד עם פרקינסון, מעולם לא חשב שישיר. מאז שהתגלתה אצלו המחלה הוא ממעיט בדיבור וגם מתמודד עם גמגום, אך כאן, לדבריו, הוא מרגיש בטוח.
"לפני כעשר שנים התחלתי לסבול מכל מיני תופעות שונות ומשונות. נעתי בין מחלה למחלה, ממקום למקום ואחרי שנתיים התברר שזה פרקינסון", הוא מספר היום, "זה מאבק בלתי נגמר. זה ביום ובלילה, בכל התחומים של החיים. לקבוצת הבוגרים הגעתי לפני שנתיים. אנחנו מבצעים תרגילי דיבור ובעיקר שרים. המנצח מדריך אותנו – מתי לשיר ביחד, מתי להתחיל ומתי לשתוק. זה חשוב מאוד לאנשים שמתמודדים עם פרקינסון".
למה?
"המחלה הזאת פוגעת בכל התפקודים של האדם ובין היתר בתפקודים של דיבור. אלה אותם שרירים שאחראים על בליעה, למשל. כשלא בולעים טוב האוכל נכנס לריאות במקום לקיבה וזה מסוכן מאוד. זה יכול לגרום לצרות צרורות. לכן, כשמתרגלים דיבור שוטף זה עוזר לבליעה וגם ההפך. כמעט כל המתמודדים עם פרקינסון סובלים מהבעיות הללו".
כשמוזיקה הופכת לכלי ריפוי
כבר מהשלב הראשון התמודד ירמיהו עם בעיות של בליעה ודיבור, אך ביקור במסגרות טיפוליות שונות מתוך מטרה לשמר את היכולות התפקודיות שעבדו לא הביא לשיפור משמעותי. "הייתי בפיתוח קול, הלכתי לקלינאית תקשורת ועשיתי כל מיני תרגולים. הבנתי שזו אחת מהחולשות שלי, אך שמתי לב שכשאני עושה הרבה תרגילים מכל מיני סוגים זה מקדם אותי מבחינת הדיבור, העוצמה והמובנות", הוא מספר, "כאשר אנחנו מגיעים ושרים, אנחנו צריכים לתת תשומת לב למילים, להברות, לאינטונציה, לשים את הדגש בתחילת המילה ובסופה, וכל התרגילים האלה עוזרים להגמיש את מיתרי הקול".
יוסה ירמיהו צילום: שאול גולןאך מעבר לכך, כאמור, קרו גם דברים לא צפויים. המפגש הלא-רגיל היווה גם פתח לקירוב לבבות בין חברי הקבוצה השונים. "זה מוזר לי עדיין", אומר ירמיהו, "אני חי פה כמעט 75 שנה ואף פעם לא הייתי במסגרת מעורבת כל כך שהיו בה גם חרדים ודתיים לאומיים, וכיפות סרוגות וחילונים. אנחנו ביחד, עוברים מתחנה לתחנה ומסתדרים די יפה. בשבילי זו באמת הפתעה.
יוסה ירמיהו: "כאשר אנחנו מגיעים ושרים, אנחנו צריכים לתת תשומת לב למילים, להברות, לאינטונציה, לשים את הדגש בתחילת המילה ובסופה, וכל התרגילים האלה עוזרים להגמיש את מיתרי הקול"
"בקבוצה שהייתי בה לאחרונה היינו חמישה אנשים. אנחנו עדיין שומרים על קשר ומדי פעם נפגשים. כל אחד סיפר את הקשיים שלו, נהיינו מודעים אחד לשני. מבלי שנשים לב לזה שלכל אחד מאיתנו יש בעיות דומות ושונות".
בנוסף לכל היתרונות, ירמיהו מספר כי כלל לא הכיר את המסגרת הזו עד שהגיע אליה במקרה. "המסגרת הזאת של עזרה למרפא לא מוכרת בארץ, היא חבויה. אמרתי לעצמי – 'מה בבני ברק? מי יהיה שם? איזה תרגילים כבר יכולים לעשות?'"
לדבריו, המציאות טפחה על פניו. "הייתי מגיע לשיעורים, עושה את התרגילים, וזה קידם אותי מבלי ששמתי לב. אחרי זה, בסוף, ראיתי שאני עושה יותר דברים משעשיתי לפני כן. אבל המסגרת הזאת לא כל כך מוכרת – וזה חבל".
אילו שירים אתה הכי אוהב לשיר?
"כאלה שאני יכול לשיר מבלי לזייף יותר מדי".
תחושה של התרוממות רוח
אילן אנטיקולי, מנהל מרכז השיקום של אגודת עזרה למרפא בבני ברק, מספר על התוכנית הייחודית: "תוכנית השיקום במרכז נמשכת כחודשיים, במסגרתה מגיעים המטופלים אלינו שלוש פעמים בשבוע, עוברים טיפולים וחוזרים הביתה.
"בתחילת התוכנית ובסופה אנחנו מבצעים אבחונים על ידי אנשי מקצוע כמו מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ופיזיותרפיסטים כדי לבחון בצורה מדעית מה היה השינוי ברוב המאפיינים שאנחנו בודקים. צריך לקחת בחשבון שמחלת הפרקינסון היא מחלה דגנרטיבית, היא רק מידרדרת. אין היום תרופה או טיפול שיכול לעצור או לרפא את המחלה. אנחנו יכולים רק להאט אותה. אם אנחנו רואים שיפור במאפיינים זו הצלחה רבה".
2 צפייה בגלריה
"תחושה של התרוממות רוח". אילן אנטיקולי, מנהל מרכז השיקום של אגודת עזרה למרפא בבני ברק
(צילום: שאול גולן)
מכאן שלפי אנטיקולי, גם שימור היכולות התפקודיות מהווה הצלחה. כשתוכנית השיקום מסתיימת ניתנת לבוגרים אופציה להמשיך ולשמור על תוצאות הטיפולים. המקהלה הייחודית היא נגזרת ישירה לכך.
"מדובר בקבוצה של 40 איש שגדלה ממחזור למחזור", הוא מספר, "בכל שבוע הם מתאמנים על שירים. אנחנו מדברים על מוזיקה ישראלית, גם שירים דתיים וגם שירים אחרים שאנחנו שומעים ברדיו".
עם זאת, הדבר החשוב מבחינתו הוא השיפור הממשי של המתמודדים. "מחלת הפרקינסון משפיעה על דיבור, בין אם על הקצב, הטון או העוצמה שלו, ולכן כל מטופל שנכנס למקהלה עובד על כל המרכיבים האלה וזה אף נותן לו אופציה לטיפול בצורה נעימה. הוא נהנה מזה. בחנוכה האחרון היה לנו מופע במחלקה ייעודית באחד מבתי האבות הקרובים ובאמת הייתה התרגשות גדולה. זה נותן תחושה של התרוממות רוח".
אילן אנטיקולי, מנהל מרכז השיקום: "אדם שמתמודד עם פרקינסון מתבייש בזה. כשיש לידו אדם כמוהו והם שרים ביחד ואפילו מצליחים לשמוח בהופעות זה תורם מאוד. יש אנשים שבגלל רעד לא מצליחים להכין לעצמם כוס קפה. תחשוב על אדם שהיה מנהל בנק ואב בית ופתאום הוא צריך לקבל עזרה מהמשפחה ומהילדים. התחושה הזאת גורמת לו לבושה".
איך זה תורם בפן הפיזי?
אנטיקולי: "בפה יש לנו כמה שרירים שהמוח מפעיל. מחלת הפרקינסון מתבטאת בחוסר של דופמין, שמהווה מרכיב בהעברת מידע מן המוח אל השרירים, ולכן נראה גם בעיה במיתרי הקול והדיבור. תרגול שירה מביא להפעלה של מיתרי הקול, למידה של השירים נותנת גירוי למוח, לזיכרון ולקוגניציה".
ובפן הרגשי?
אנטיקולי: "אדם שמתמודד עם פרקינסון מתבייש בזה. כשיש לידו אדם כמוהו והם שרים ביחד ואפילו מצליחים לשמוח בהופעות, זה תורם לו מאוד. יש אנשים שבגלל רעד לא מצליחים להכין לעצמם כוס קפה. תחשוב על אדם שהיה מנהל בנק ואב בית, ופתאום הוא צריך לקבל עזרה מהמשפחה מהילדים. התחושה הזאת גורמת לו לבושה בכך שהוא לא מספר לכל המשפחה.
אילן אנטיקולי: "אדם שמתמודד עם פרקינסון מתבייש בזה. כשיש לידו אדם כמוהו והם שרים ביחד ואפילו מצליחים לשמוח בהופעות, זה תורם לו מאוד"
"בנוסף, אנחנו לא רק עובדים עם המטופלים, אלא גם עם בני המשפחה. למשל, מטופל שמתבייש לצאת מהבית ולא מספר לאחד הילדים שיש לו פרקינסון, אנחנו עובדים איתו על העניין הרגשי. שהוא טועה: יש לו מחלה אבל הוא לא צריך להתבייש בה. הוא עדיין אב הבית ועדיין יכול לתרום. בזכות הקבוצות הם רואים אנשים כמוהם שמתמודדים עם זה. לא סתם קוראים להם מתמודדים כי הם יכולים להתמודד גם עם חולי, לעשות דברים, להיות שותפים בחברה ולתרום".
אילו שירים אוהבים לשיר אצלכם?
אנטיקולי: "עכשיו אנחנו לקראת פסח, ולכן אנחנו עובדים על שירי פסח, שירים יותר מסורתיים. אנחנו צריכים להתאים את סוג השירה למטופלים. סלסולים זה יותר קשה".
