לפני שהובאה לאשפוז במחלקת נוער סגורה בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, עשתה שלי (שם בדוי) בת ה-15 את המובן מאליו וחיפשה מידע ברשת: "לפי גוגל זה מה זה מפחיד. קראתי שהתנאים במחלקה לא טובים והצוות לא טוב, אבל זה לא נכון. החדרים נחמדים, הצוות טוב וזו רק סטיגמה. כולם חושבים שזה בית משוגעים אבל זו בועה מוגנת".
במשפט אחד סיכמה את עיקר הבעיה שאיתה מתמודד מנהל בית החולים הפסיכיאטרי, פרופ' יובל מלמד, שהחליף את ד"ר יהודה ברוך שהודח בעיצומה של פרשה שנסבה סביב יחסיו עם מטופלת (שממנה זוכה בשנה שעברה). פרופ' מלמד מנסה מאז להילחם בסטיגמה שדבקה בבית החולים ולקדם פיתוח במגבלות תקציב ותרומות מצומצמות.
אברבנאל הוא בית החולים הפסיכיאטרי הגדול בגוש דן ומשרת כמיליון תושבים בכ-300 מיטות אשפוז. מחלקת הדגל שעליה גאוותם היא מחלקת הנוער הסגורה שממוקמת במבנה חדש, רחב ידיים ובהיר. "משרד הבריאות הקצה לנו תקציב למטרה הזו, ולפני שלוש שנים השלמנו את בניית המגדל הייעודי לנוער. מאושפזים שם צעירים בטווח הגילים 18-12 ובמקרים מיוחדים עד גיל 21", מסביר פרופ' מלמד.
במסדרון מחלקת הנוער, שקירותיו מעוטרים בציורים של הצעירים החולים שמשקפים את הלך רוחם, נפתחה דלת שממנה יצאו לקראתנו שלוש נערות, שביקשו לשתף אותנו בחוויית האשפוז שלהן. "תכתבו עלינו כי השם של אברבנאל זה סטריאוטיפ", אמרה נערה בהירת עיניים. "בהתחלה היה לי קשוח פה, כי קשה לי לישון מחוץ לבית ואני מתגעגעת לאחים שלי, אבל הניתוק גם עושה לי טוב כי לפני שהגעתי לכאן, אמא שלי הייתה מאושפזת והייתי צריכה להחליף טיטולים לאחי התינוק. גם אחרי שאמא חזרה הביתה הוא המשיך להידבק ולהיות מחובר אליי".
ד"ר מורן גרוס: "המאושפזים הצעירים מגיעים אלינו ממגוון של בעיות ותחלואה - דיכאון, חרדה וחרדה חברתית, מצבים פסיכוטיים, קווים של הפרעת אישיות, ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית. חלקם מגיעים ממשפחות קשות-יום וסובלים מהזנחה סביבתית. כשהם מגיעים אלינו, הם במקום יציב שמקפיד על סדר יום מובנה"
חברתה תורמת מהחוויה שלה: "לפני שהגעתי לכאן קראתי שהתנאים והצוות במחלקה ממש לא טובים אבל זה לא ככה. הצוות נחמד החדרים טובים, אפילו האוכל לא גרוע ואנחנו כבר חברות". השלישית, שהציצה מאחורי גבן, סיפרה: "הרבה זמן לא יצא לי לצחוק עם אנשים, ובחמישה ימים שאני כאן אני צוחקת. הצוות נחמד ועוזר". בגילן הצעיר, 16-15, הספיקו לעבור סיפורי חיים קשים ששרטו את הנפש הרגישה וצילקו אותה. מאוחר יותר מספרת לנו ד"ר מורן גרוס, מנהלת מחלקת נוער סגורה, על הסיבות והנסיבות שמביאות ילדים צעירים למחלקה פסיכיאטרית סגורה שהכילה 13 נערים ונערות באשפוז מעורב בעת ביקורנו במקום, כשיכולת התפוסה היא עד 20 מיטות.
17 צפייה בגלריה
אורות רכים מתחלפים ומגרים את העיניים. מקרן משקף צורות אמורפיות על הקיר. חדר סנוזלן משמש לוויסות אי-שקט
(צילום: אביגיל עוזי)
17 צפייה בגלריה
"משתדלים לא לייצר הוספיטליזציה דווקא בגלל אפקט החממה". ד"ר מורן גרוס, מנהלת מחלקת נוער סגורה בבית החולים אברבנאל
(צילום: אביגיל עוזי)
"המאושפזים הצעירים מגיעים אלינו ממגוון של בעיות ותחלואה", הסבירה ד"ר גרוס. "דיכאון, חרדה וחרדה חברתית, מצבים פסיכוטיים, קווים של הפרעת אישיות, ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית. חלקם מגיעים ממשפחות קשות-יום וסובלים מהזנחה סביבתית. כשהם מגיעים אלינו, הם במקום יציב שמקפיד על סדר יום מובנה בזמנים קבועים. הגיעה לכאן נערה מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שעיקר הנאתה במחלקה הייתה מהמים החמים במקלחת". מניסיונה, פחות ממחצית מקרב בני הנוער המאושפזים במחלקות סגורות יהפכו לחולי נפש כרוניים. "רובם מגיעים לאשפוז בהסכמה אבל במקרים של מסוכנות, אלימות קשה והתנגדות לאשפוז, הם מובאים למחלקה הסגורה בצו של בית משפט לנוער", אומרת ד"ר גרוס. כמו אותו נער בן 17 שעבר התעללות מינית מצד בן הזוג של אימו.
אחד החדרים, בשם סנוזלן, משמש לוויסות אי-שקט. מטרתו למנוע הסלמה של מטופלים בטרם ייכנסו לסערה רגשית. חדר גרייה זה נועד לגרות את החושים. אורות רכים מתחלפים ומגרים את העיניים. מקרן משקף צורות אמורפיות על הקיר. המטופל יושב או שוכב לפי בחירתו על פוף נעים שניתן להזזה. מטופלים סוערים יותר מועברים לחדר בידוד, שהוא אזור מרופד עם דרגש מרופד. חדר זה מצויד במיקרופון לשיחה עם הצוות ובמצלמות. במקרי קיצון מועברים חולים לחדר הגבלה (קשירה).
להתמודד עם הפחד
בין המטופלים לבין עצמם חל איסור לקיים מגע גופני. הטיפול התרופתי, החיבוק מהצוות, הנתק מהמשפחה, המפגש עם בני נוער במצבם וגורמים נוספים, יוצרים באופן טבעי את אפקט החממה שממנה הם מתקשים להיפרד. "אנחנו משתדלים לא לייצר הוספיטליזציה דווקא בגלל אפקט החממה והקושי לחזור הביתה או למסגרות אחרות", אומרת ד"ר גרוס, "כאשר המטופלים כשירים להשתחרר, הם לא נזרקים לחלל. אנחנו מקדימים לערב את כל הגורמים הקשורים בהמשך טיפול". ולמרות זאת, גם בקרב בני נוער מתמודדי נפש מוכרת תופעת הדלת המסתובבת. כלומר, יציאה מאשפוז וחזרה לאשפוז.
17 צפייה בגלריה
"כאשר המטופלים כשירים להשתחרר, הם לא נזרקים לחלל". מסדרון בבניין הנוער
(צילום: אביגיל עוזי)
כבכל מסגרת טיפולית לנוער גם באברבנאל פועל בית ספר לצד חוגים, שיחות טיפוליות ומפגשי טיפול משפחתיים. פינת החי היא ללא כל ספק אחד המקומות המועדפים. "הטיפול בבעלי חיים מעניק למטופלים משמעות וסיבה להתעורר אליה בבוקר. הם מגיעים לכאן כחלק מהתוכנית היומית, מנקים את הכלובים ואת הסביבה ועוברים שיחה טיפולית בתוך מבנה פינת החי", מסבירה אפרת יודסין בן שרף, עובדת סוציאלית שמטפלת בבני הנוער המאושפזים בעזרת בעלי חיים.
אפרת יודסין בן שרף: "הטיפול בבעלי חיים מעניק למטופלים משמעות וסיבה להתעורר אליה בבוקר. הם מגיעים לכאן כחלק מהתוכנית היומית, מנקים את הכלובים ואת הסביבה ועוברים שיחה טיפולית בתוך מבנה פינת החי"
"יש לנו ארבע חולדות טיפוליות בכלובים שעצם הטיפול בהן מאפשר לנער דחוי להתמודד עם הפחד שלו. נוכחות החולדה מאפשרת לו לדבר את העולם הפנימי שלו כפי שלא קורה במקומות אחרים. בחברתה הוא יגיד לעצמו שהוא לא ייתן לה לעבור את מה שהוא עבר ועצוב ככל שישמע, הוא ירגיש ס"מ אחד גבוה יותר". בעלי החיים בכלובים הם אולי תמונת ראי לאשפוז הסגור שלהם. היחידה החופשית היא הצבה הטיפולית סודה שמספקת להם גם מודל משפחתי ומגדרי אחר. "היא הגיעה אלינו לפני עשר שנים. במשך שבע שנים חשבנו שהיא צב וקראנו לו צביקה. רק כשמצאנו ביצים שהטילה, התפיסה שלנו והשם שלה עברו שינוי מגדרי", מתארת אפרת.
17 צפייה בגלריה
"הטיפול בבעלי חיים מעצים אותם ומחזק את הביטחון העצמי שלהם". אפרת יודסין בן שרף, מטפלת בעזרת בעלי חיים
(צילום: אביגיל עוזי)
"כשהבחנו בביצים שהטילה בחצר, נכנסנו לדילמה מה לעשות איתן? להשאיר לטבע לעשות את שלו או לשמור עליהן בתנאים מגינים? ולימים התברר שהטבע לא עשה את שלו, ורק מהביצים ששמרנו בקעו צבונים". סודה (קיצור של הסוד שלה ורפרור למוצאה כצבה סודנית) שוקלת 37 ק"ג והפכה לחיית המחמד האולטימטיבית בקרב כל מחזור אשפוז. אחרי שבקעו הצבים הקטנים, הם הצטרפו לחוויית הליטוף.
"לטיפול בעזרת בעלי חיים יש ערך שלא יסולא בפז", אומרת אפרת, "אותם ילדים חולים, מוזנחים משפחתית, דחויים, בודדים נפתחים בחברת חיות גם באמצעות טרנספורמציה, כלומר, אם עברו התעללות ולא סיפרו עליה, הם עושים העברה שכאילו בעל החיים עבר את מה שהם עברו. מלבד גילוי ההתעללות, הטיפול בבעלי חיים מעצים אותם ומחזק את הביטחון העצמי שלהם. כי זה המעמד היחיד שהם פוגשים מישהו חלש מהם ותלוי בהם".
קשירות: "לפעמים רבע שעה מספיקה"
כמו בכל מחלקה סגורה, גם במחלקת הנוער השחתת רכוש אלימה היא תופעה מוכרת, "ולכן אנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה איך להגן על המאושפזים מפני פגיעה עצמית ובאחרים ושלמות הרכוש. למשל, את הסורגים שדרכם העבירו סמים במחלקות סגורות לבוגרים, החלפנו ברשתות אנטי-ונדליות", אומר זיו עיני, המנהל האדמיניסטרטיבי שהוא הרוח החיה של בית החולים. אחרי שהשתחרר מקבע בדרגת סגן-אלוף החליט לאתגר את עצמו במשימה שונה בתכלית, תקציבית ומעשית.
פרופ' יובל מלמד: "בקופות החולים מפתים רופאים שלנו לבוא לעבוד אצלם. הם מבקשים לראות את תלוש השכר ואז מציעים שכר גבוה יותר בלי משמרות וכוננויות ובתנאים טובים בהרבה"
"אני לא מחכה שייתנו לי כי למדתי את המערכת והפנמתי שאני הצד המבקש והיוזם ושום דבר לא יגיע בדרך אחרת". הוא למד במהרה להפוך כל אגורה לשקל. יעידו על כך החדרים המכובדים, מגרש הכדורסל, הניקיון והגינון המוקפד (יש אפילו גינת פרפרים). "סביבה משנה התנהגות", במילותיו.
17 צפייה בגלריה
"עומס קבוע, בקצה הסקאלה". מנהל בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, פרופ' יובל מלמד
(צילום: אביגיל עוזי)
פרופ' מלמד, מבכירי הפסיכיאטרים בישראל, מילא שורה של תפקידים לפני שנכנס לתפקידו הנוכחי. עיקר מומחיותו היא פסיכיאטריה משפטית. בחדרו הוא חושף את הקשיים ואת אתגרי ניהול בית החולים. "אנחנו בעומס קבוע ולהשקפתי אנחנו בקצה הסקאלה. טיפול נמרץ נפשי בתפוסה קבועה של 100% והתמודדות עם אלימות בין החולים לבין עצמם וכלפי אנשי הצוות שהונחו על ידי לקשור את החולים רק כשהם בסיכון מיידי".
כשהוא מדבר על הגבלת חולים, מפרגן פרופ' מלמד לתקשורת שהאירה זרקור על הפרקטיקה שסבלה מניצול יתר: "המנכ"ל שם חסם בירוקרטי. מותר להגביל ולקשור, אבל ברגע שנקבע שהחתימה של הרופא היא לשעה, ולא לארבע שעות כמו שהיה עד אז, בכל שעה צריך לבדוק. אם זה ל-24 שעות, צריך אישור של מנהל בית החולים - ולכן כל הקשירות צומצמו. לפעמים גם רבע שעה מספיקה. זה נכנס למודעות של אנשים שזה הדבר האחרון שעושים".
למחסור ברופאים לרבות פסיכיאטרים מצטרפת תופעה שמעוררת את כעסו: "בקופות החולים מפתים רופאים שלנו לבוא לעבוד אצלם. הם מבקשים לראות את תלוש השכר ואז מציעים שכר גבוה יותר בלי משמרות וכוננויות ובתנאים טובים בהרבה". גם היעדר תרומות מתסכל אותו. "איזה תורם ירצה לראות את השם שלו על בניין באברבנאל?" ולכן הוא תולה תקוות רבות, אולי מוגזמות, באיחוד עתידי עם בית החולים איכילוב, שאליו מסונף אברבנאל זה שלוש שנים.
ד"ר אירנה שלמן: "ברור שאנחנו חווים אלימות מצד המטופלות ואין איש צוות שלא חטף. אחת המאושפזות הכניסה לי אגרוף לעין ושברה לי את משקפי הראייה"
המשכנו ליעד הבא, מחלקת נשים סגורה. בניגוד לגברים סגורה, שבה מקפידים על הפרדה לפי צורך האשפוז (משתמשי סמים, רוצחים על רקע פסיכוטי), כל הנשים עם כל סוגי המחלות מאושפזות באותו חלל. "במחלקה מאושפזות חולות עם פסיכופתולוגיה מגוונת: סכיזופרניה, משתמשות בסמים, במחלה דו-קוטבית, מאושפזות בצו הסתכלות מבית משפט והמשך אשפוז כשעולה הצורך, מאושפזות בהסכמה ובכפייה, נשים הרות ואחרי לידה, וכולן באותו חלל מבני", מתארת-קובלת ד"ר אירנה שלמן, מנהלת מחלקת נשים סגורה באברבנאל. כבר 25 שנה שהיא כאן, ומכשירה גם את הדור הבא של הרופאות והרופאים המתמחים. על גיוס מומחים ממקומות אחרים לא מדברים כאן, לא בתנאים הנוכחיים.
כאן כדי להישאר
במחלקה 34 מיטות לנשים בטווח הגילים 65-18 אבל בפועל התפוסה כוללת 40 חולות. ממוצע האשפוז הוא סביב חודש, כשלפחות 50% מהן יוצאות בדלת מסתובבת וחוזרות לאשפוז. שתי מיטות תקניות בכל חדר אבל תפוסת השיא מחייבת הכנסת מיטה נוספת, שמלבד צפיפות, עלולה לייצר תוספת אלימות. "הן משחיתות כל דבר וזה חייב אותי להתמקד בשימוש בחומרים סטטיים וקשיחים", מספר עיני, "האסלות למשל מנירוסטה והן מרותקות לרצפה. גם את ציפוי ספות הישיבה במבואה נאלצתי להחליף בחומר עמיד להחרבה".
17 צפייה בגלריה
"אני לא מחכה שייתנו לי". זיו עיני, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים אברבנאל, ולצדו משית בן צרפתי, מנהלת האחיות
(צילום: אביגיל עוזי)
17 צפייה בגלריה
"רק כשממש אין ברירה, אנחנו משתמשים בטיפול בהגבלה, כלומר קשירה". ד"ר אירנה שלמן, מנהלת מחלקת נשים סגורה
(צילום: אביגיל עוזי)
לא רק הציוד עובר חבלה. "ברור שאנחנו חווים אלימות מצד המטופלות ואין איש צוות שלא חטף. אחת המאושפזות הכניסה לי אגרוף לעין ושברה לי את משקפי הראייה", מתארת ד"ר שלמן. מעשה אלימות שלא מוכל ברגיעה מילולית, מעביר את המבצעת לחדר בידוד, מרושת במצלמות לתחנת האחיות. החולה יושבת בחדר ומנסה ככל שההתקף החולני מאפשר לה, להרגיע את עצמה. "החדר הזה אמור למנוע את העברתה לחדר קשירה ואנחנו עושים כל מאמץ להימנע מזה ורק כשממש אין ברירה, אנחנו משתמשים בטיפול בהגבלה, כלומר קשירה".
כאמור, לא רק ד"ר שלמן הייתה קורבן לאלימות מצד מטופלת. זה קרה ועדיין קורה ללא מעט מ-600 עובדי אברבנאל, ההון האנושי שפועל בתנאים לא פשוטים ומייצר גם סיפורי הצלחה של חולים שחזרו למעגל החיים בצורה מאוזנת. בין עובדי בית החולים כ-70 רופאים, כ-250 אחיות, כ-40 פסיכולוגים, כ-30 עובדים סוציאליים ועוד עשרות אנשי מקצועות הבריאות ומינהל ומשק.
לאחרונה הבחינה ד"ר שלמן בעלייה במספר המאושפזות על רקע תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח. מדובר במצב שבו החולה הפסיכיאטרי פוגע בילדיו או בבן/בת הזוג כדי לגרום להם לפתח בו תלות. היא מייחסת את העלייה במקרים לערנות רופאי המשפחה.
17 צפייה בגלריה
תרומות קטנות עושות שינוי גדול. גינת הפרפרים בבית החולים אברבנאל. השמועה מספרת שיש אפילו פרפר ייחודי למקום
(צילום: אביגיל עוזי)
ממצבת המאושפזות עולה הנתון הבא: 50% בהסכמה והשאר בכפייה. 75% מהן חולות סכיזופרניות. הבשורה הטובה של המחלקה המורכבת הזו היא דפנה נחושתן, יו"ר עמותת ידידי נפש אברבנאל, שתרמה למחלקה חוג יוגה, חדר פעילות יצירתית, גינה טיפולית ועוד. "קשה לגייס תרומות לבית חולים פסיכיאטרי אז אני אסירת תודה גם על תרומות קטנות שמאפשרות שדרוג מסוים ולכן אני אומרת עלינו, העמותה, שאנחנו סובארו, לא מרצדס". ביציאה ממחלקת הנשים הסגורה, קשה היה להתעלם מהשינוי החיצוני שעברה חצר בית החולים, בכל שטחו. יותר עצים, צמחים וירוק בעיניים.
מבית חולים נידח שנזרק לדיונות החול של בת ים, עוד לפני שמישהו חשב על נתיבי איילון, הוא מוקף כיום בבניינים מכל צדדיו. מנופי התמ"א יקיפו גם אותו בקרוב. בשנים הבאות לא יהיה מנוס מפיתוחו לגובה. ומה לגבי השם הטעון אברבנאל? מתברר שכחלק ממהלך האיחוד שנרקם עם איכילוב שקלו לוותר עליו, אבל בינתיים הוא כאן כדי להישאר.
