בשיתוף סאנופי
אליה שומרון, בן 24 כיום עתודאי, סובל ממחלה שנקראת "דלקת אאוזינופילית של הוושט", או EoE. זוהי מחלה כרונית שנוצרת כתוצאה מפעילות יתר של מערכת החיסון בוושט. ד"ר מרדכי סליי, רופא בכיר במחלקת ילדים ומנהל המרפאה לגסטרו-אלרגיה למזון בבית החולים הדסה מסביר כי המחלה נוצרת לרוב כתוצאה מתגובה אלרגית לרכיב כלשהו שמקורו מהסביבה – בדרך כלל המזון ומתאפיינת בשני שלבים – בשלב הראשון, מערכת החיסון גורמת לתהליך דלקתי ברקמת הוושט ובהדרגה, התהליך הדלקתי הזה גורם להצטלקות והפיכת הרקמה הגמישה של הוושט לרקמת צלקת נוקשה.
בשל התהליך הדלקתי והצלקת שגורמת להצרת הוושט, התסמינים של המחלה קשורים לרוב לבליעה של מזון. אופי התפתחות המחלה פעמים רבות גורם לכך שהמטופלים לא יודעים שמשהו לא בסדר. הם מתחילים להסתגל למצב, משנים את צורת האכילה: חותכים את המזון לחתיכות זעירות, לועסים זמן רב, נמנעים ממזונות שקשה לבלוע ומקפידים לשתות הרבה בזמן האוכל.
במקרה של אליה, האבחון הגיע בעקבות חתיכת מזון תקועה בוושט: "בניגוד לפעמים הקודמות, החתיכה לא זזה בעזרת מים, הם רק נפלטו החוצה, כאילו היה לי פקק. הצלחתי לנשום, אבל לא לבלוע. אמא שלי לקחה אותי למוקד, הרופא חשב שזאת דלקת גרון, זה היה תקוע די עמוק אז הוא לא ראה מה קורה שם בדיוק. הוא רשם לי אנטיביוטיקה בסירופ, אבל זה לא עבר בגרון ויצא החוצה, כמו המים", הוא מספר.
באותו לילה, הוא לא הצליח להירדם מרוב כאבים. אביו הצליח, בעזרת מזרק מפלסטיק, להכניס לו מעט מים לגרון כדי שלא יתייבש. כך הוא העביר יומיים של סבל במיטה, עד שביום השלישי הוריו לקחו אותו להדסה עין כרם.
"הצוות קרא מיד לרופא הגסטרו, הוא העלה את הסברה שמדובר ב-EoE", ממשיך אליה לספר. בשביל לאבחן את המחלה הוא נדרש לעבור בדיקה אנדוסקופית - תהליך שבו מחדירים לוושט (תחת טשטוש) צינור דק עם מצלמה, כדי לזהות את הסימנים האופייניים לדלקת ולוקחים ביופסיה זעירה של התאים בוושט. "הביופסיה נשלחת לבדיקת מעבדה כדי לבדוק אם יש בה תאים אאוזינופיליים, תאים מסוימים של מערכת החיסון שלא אמורים להימצא במצב תקין באיבר זה, מאפיינים את המחלה ונותנים לה את שמה", מסביר ד"ר סליי. לפי הספרות הרפואית, המחלה פוגעת בכ-3 מכל 10 אלף איש – כמה אלפי ישראלים בסך הכל. מעבר לכך, ההשערה היא שלמרות המודעות הגוברת, לא כל החולים מאובחנים והיא כנראה שכיחה יותר ממה שמדווח.
"גלאי אנושי לכימיקלים במזון"
במרבית המקרים, הטריגר שמעורר את התפרצות המחלה הוא אלרגן, לרוב מסוג שנמצא במזון. שני האלרגנים השכיחים ביותר הם חלב וגלוטן. אולם במקרה של אליה לא נמצא שום אלרגן ספציפי, כפי שקורה בחלק מהמקרים. אליה אובחן כסובל ממחלה עם דלקת ברמת חומרה בינונית והחל לקבל טיפול בסטרואידים באופן מקומי בפה. "לא היה שיפור משמעותי אבל גם לא הידרדרות", מעיד אליה שאף סבל מפטרייה בפה, תופעת לוואי אפשרית של הטיפול.
במשך שנתיים לא היו אירועים משמעותיים, אבל בגיל 17 הוא התבשר שלא יוכל לשרת בקרבי. "זאת הייתה אכזבה גדולה, לא האמנתי שזה יוריד לי פרופיל, התייעצתי עם ד"ר סליי על כל מני אפשרויות, בכל זאת להתגייס לקרבי", אומר אליה. "הבנתי שאין חדש ועצרתי את הסטרואידים, נשארתי בלי כלום".
הוא הצליח לעבור עוד שנתיים עם ההרגלים שסיגל לעצמו. "לא אכלתי בחוץ במשך שנים ארוכות. אני כמו גלאי אנושי לכימיקלים במזון - אם יש משהו לא טבעי באוכל, כמו אוכל מתועש, ואפילו שמנת עם אחוזי שומן גבוהים, זה פשוט לא ירד לי בגרון", הוא מספר.
ב-2021, בגיל 20, בשיא הקורונה והסגרים, הוא פרש מהלימודים והתגייס לצבא ליחידה קרבית כתומך לחימה. "אז חל שינוי לרעה. ירדנו לשטח, התחלתי לאכול מנות קרב ובאחד הימים, בפעם הראשונה מזה חמש שנים, נתקע לי המזון בגרון בצורה משמעותית. למזלי הצלחתי להתגבר על החסימה, ומאז נמנעתי מלאכול מנות קרב", מפרט אליה. בשלב מסוים, הפלוגה של אליה עלתה לשמירות בצפון. "שם, לאחר כל ארוחה הרגשתי כאילו פקק חוסם לי את הוושט. פניתי לרופא הפלוגתי ששלח אותי לייעוץ גסטרו. חזרתי לד"ר סליי, הוא הפנה אותי למחקר חדש. עשיתי שמיניות באוויר וקיבלתי אישור מקצין רפואה ראשי להשתתף בו".
2 צפייה בגלריה
הטיפול הבסיסי הוא התאמת התזונה כדי להימנע מאלרגנים מעוררי הדלקת, במקרה שנמצאים כאלה
(צילום: Shutterstock)
״אני מעז לחלום שלא יחזרו לי הכאבים״
ד"ר סליי מסביר כי הטיפול הבסיסי הוא התאמת התזונה כדי להימנע מאלרגנים מעוררי הדלקת, במקרה שנמצאים כאלה. מעבר לכך, קו הטיפול התרופתי הראשון הוא או נוגדי חומצה שמשמשים לטיפול בריפלוקס ובשנים האחרונות מתגלה שיש להן אפקט נוסף של פעילות אנטי-דלקתית בוושט, או סטרואידים בטיפול מקומי - אותו טיפול שקיבל אליה במשך שנים. "קו הטיפול היותר מתקדם הוא של טיפולים ביולוגיים ייעודיים", מסביר ד״ר סליי. "הבנת מנגנוני המחלה אפשרה לזהות חלבונים מסוימים שממלאים תפקידי מפתח בתהליך הדלקתי בוושט. "התרופות הביולוגיות מכילות נוגדנים המיועדים לפעול באופן ממוקד נגד חלבונים אלה, וכך מציעים טיפול אפקטיבי וממוקד, עם השפעה מועטה על איברים אחרים בגוף, כגון תופעות לוואי באתר ההזרקה", מסביר סליי.
אליה קיבל טיפול ביולוגי דרך מחקר, בו חלק מהמטופלים מקבלים בתחילה פלצבו ובהמשך כולם מקבלים את התרופה. אליה מספר כי תחילה הוא לא הרגיש שום הבדל, אך לאחר חמישה חודשי טיפול חל השינוי הדרמטי. "אכלתי צ'יפס מטוגן לראשונה מגיל 13. חזרתי לאכול בחוץ. אני מרגיש בטוח שלא ייתקע לי מזון בגרון", הוא מספר. "השיפור האמיתי הוא בתחושה שיש פתרון. הייתי בטוח שתמיד אסבול מהתקפים, בעצם חייתי במתח ועכשיו הוא התפוגג. אחרי האפיזודה בצבא הרגשתי שאין לי תקווה לחיים רגילים. זאת הפעם הראשונה שאני ממש מצפה לעוד שיפור. באנדוסקופיה האחרונה הרופא בישר לי שהוושט נקי לחלוטין. ראיתי את התמונות ולא האמנתי ועכשיו אני מעז לחלום שלא יחזרו לי יותר הכאבים".
למידע נוסף או שאלות יש לפנות לרופא המטפל.
מוגש כשירות לציבור מטעם חברת סאנופי
פורסם לראשונה: 17:04, 07.07.25
