מאז 7 באוקטובר הוא נמצא בשדה הקרב וגם בחדר הניתוח ומצליח ללהטט בין שני המקומות. ד"ר נדב חיים, מנהל המרפאה לכירורגיה קולורקטלית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), אומר שאין בכלל בחירה בין השניים והשילוב טבעי לחלוטין. הוא משרת במילואים כחלק מיחידת ביר"א 551 יחידת לוחמי חי"ר באוגדה 98, תושב אור הנר שבעוטף, אב לילדים בוגרים שחיים בנחל עוז, נמצא כבר שנה וכמעט ארבעה חודשים במלחמה על הבית. צפו בריאיון איתו ל-ynet:
משדר אולפן 08.01.25 - ראיון עם ד"ר נדב חיים כירורג בכיר במערך הכירורגי במרכז הרפואי שמיר
(צילום: מיקי שמידט)
"התעוררתי ב-7 באוקטובר לבוקר שכמותו לא חוויתי מעולם. תוך שעות ספורות הייתי בשטח בקיבוץ צאלים, מטפל בפצועים ומחלץ אנשים ממקומות נצורים, כשבאותו זמן שלושת ילדיי היו נצורים בביתם בנחל עוז. לא יכולתי ליצור קשר, ולא ידעתי אם הם בטוחים. רק מאוחר יותר הבנתי שהם עברו חוויה מטלטלת, בזמן שהייתי מרוכז בלחימה. זה היה יום של כאוס מוחלט, לא היה זמן לחשוב, רק להציל", הוא מספר.
"המעבר בין המילואים לעבודה בבית החולים הוא לא פשוט", הוא מסביר. "בצבא יש דרישות מאוד גבוהות וסיטואציות שמעמידות אותך על הקצה, ואז לחזור לעבודה ככירורג בבית חולים, זה כמו לעבור לעולם אחר לחלוטין. בחדר הניתוח בבית החולים יש לך את כל האפשרויות הבלתי מוגבלות, יש לך צוות חזק ייעודי שיודע לעבוד בתנאים שמותאמים לטראומה.
"לעומת זאת במילואים אין יותר מדי זמן לדיבורים. ההפעלה היא מאפס למאה בשתי שניות וזהו. יש פה צוות שמתאים עצמו למשימה אד הוק, ועקומת הלמידה שלך צריכה להיות מאוד מהירה. החבר'ה שנלחמים לצידך במילואים, הם בעיניי משאב לאומי. אז אתה לוקח משאב לאומי שקיים לך באזרחות ומתעל אותו לתוך הצבא, ושם אתה פשוט מתפוצץ על זה".
הוא גר בביתו החדש בקיבוץ אור הנר, סמוך לשדרות, עם אשתו, גם היא רופאה במרכז הרפואי שמיר, וילדיהם, בת 20 המשרתת בצה"ל, בן 18, בת 12, ילדה בת ארבע, ובקרוב יצטרף אליהם תינוק חדש. "למרות שאנחנו לא מתראים כמו זוג סטנדרטי, יש לנו חיים מלאים ביחד", הוא מספר. "אנחנו מקדישים את הזמן הפנוי לטיולים משותפים, במיוחד בטבע. זה עוזר לנו להתחבר וליצור זיכרונות משותפים".
לדבריו, אין בכלל דילמה לגבי ההתגייסות למילואים כרופא. "לא הייתה אף פעם דילמה, מילואים זה קודם כול בתור חובה כאזרח". הוא מוסיף כי היתרון העצום של שירות אנשי רפואה בשטח הוכיח את עצמו. זה יתרון גדול, שבסופו של דבר מציל את החיים של החיילים שנפצעים לנו, העובדה שהם יכולים להגיע לטיפול אמיתי וטוב בבית חולים בטווח של כשעה. אנחנו ערוכים גם ליותר מזה, אבל לשמחתי לא נזקקנו לזה".
הוא מסכם: "הרפואה לא רק מצילה חיים, היא נותנת משמעות עמוקה לחיים עצמם. התחושה שאתה יכול לשנות גורל של אדם, אפילו במעט, היא הדבר שמניע אותי כל יום מחדש. רפואה היא לא מקצוע - היא דרך חיים".
