המתח הביטחוני שבו נמצאת ישראל מאז אוקטובר 2023, ואשר הועצם בשבועות האחרונים, מכניס ישראלים רבים למעגל של מצוקה נפשית, חרדה ודיכאון. עבור חלקם, התחושות הללו מתבטאות בהפרעות שינה, קושי בריכוז, תגובתיות יתר ואף החמרה של מצבים נפשיים ומחלות.
מצוקה נפשית, חרדה ודיכאון עלולים להשפיע בעוצמה על חולים במחלות כרוניות ולגרום להתפרצויות קשות יותר ולחוסר איזון בתסמינים. ביחידת האימונולוגיה והאלרגיה במרכז הרפואי הדסה אנו חוקרים זה שנים את השפעתם של לחץ, חרדה ודיכאון על מטופלים עם מחלות המשתייכות לקבוצת "דלקת מסוג 2". מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על קשר בין רמות לחץ גבוהות לבין תדירות ההתקפים וחומרתם – והקשר הזה דו-כיווני.
המונח "מחלות דלקת מסוג 2" (Type 2 inflammation) מתייחס לקבוצת מחלות דלקתיות כרוניות שמאופיינות בהפעלת יתר של מערכת החיסון. המחלות חולקות מנגנון חיסוני דומה, שבו יש הפעלה של תאי מערכת החיסון כמו תאי T מסוג Th2 ותאי פיטום, הגורמים לשחרור חומרים דלקתיים כגון אינטרלויקינים 4, 5 ו-13. חומרים אלו מעודדים גם ייצור נוגדנים מסוג IgE. כל אלו מובילים לתגובה אלרגית המתבטאת בעור, בדרכי הנשימה ובמערכת האף-סינוס.
בשל אופיין הכרוני, המחלות הללו פוגעות באיכות החיים ולעיתים אף גורמות להיעדרות ממושכת מהעבודה או הלימודים. כך, נזלת אלרגית לבדה אחראית על רבע מאובדן ימי העבודה בארה"ב. בשנים האחרונות גובר השימוש בטיפולים ביולוגיים ממוקדי מטרה, שמטרתם לעכב את המסלולים הדלקתיים הבסיסיים, ובכך להפחית את תדירות וחומרת ההתקפים. תרופות אלו יעילות מאוד ובעלות פרופיל בטיחותי מצוין.
פרופ' יובל טלצילום: אלבום פרטיבין מחלות דלקת מסוג 2 נכללות אטופיק דרמטיטיס (דלקת עור אטופית), אסתמה אלרגית, נזלת אלרגית, סינוסיטיס כרונית ואורטיקריה כרונית. מדובר במחלות נפוצות מאוד: כ-10% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מאסתמה, כרבע מהציבור סובלים מנזלת אלרגית, ואטופיק דרמטיטיס פוגעת בכ-10%-20% מהילדים ובכ-5% מהמבוגרים.
אטופיק דרמטיטיס היא דלקת עור כרונית המתבטאת ביובש, גרד ופריחה, יותר בקרב ילדים אך שכיחה גם במבוגרים. מדובר במחלה דלקתית שמחמירה לעיתים בעקבות חשיפה לאלרגנים, זיהומים, מתח נפשי או שינויי אקלים.
אסתמה היא מחלה כרונית של דרכי הנשימה, הגורמת להיצרות הסימפונות ולהתקפי קוצר נשימה, שיעול ולחץ בחזה. ההתלקחויות לרוב נגרמות מזיהומים ויראליים וכן מחשיפה לקרדית אבק הבית, אבקני צמחים או בעלי חיים, ונפוצה יותר בילדים ובמבוגרים צעירים.
נזלת אלרגית מתבטאת בגודש באף, נזלת שקופה, התעטשויות וגרד, בעיקר בעונות המעבר. היא נגרמת מתגובה אלרגית לגורמים סביבתיים כגון אבקנים או קרדית אבק הבית. מצב זה שכיח מאוד עם עלייה בשכיחות. 500 מיליון איש בעולם סובלים ממנה. זו מחלה עם אימפקט בריאותי, נפשי וכלכלי משמעותי.
סינוסיטיס כרונית היא דלקת מתמשכת של מערות הפנים (הסינוסים), שגורמת לכאבי ראש, לחץ בפנים, גודש באף וירידה בחוש הריח. לעיתים קרובות מופיעה יחד עם פוליפים באף ומלווה בנזלת כרונית. המחלה גורמת להפרעות שינה ופגיעה בחוש הטעם והריח - עם פגיעה משמעותית באיכות החיים.
אורטיקריה כרונית היא מצב שבו מופיעות פריחות מגרדות מאוד (צורבות או נפוחות) על פני העור, הנמשכות שישה שבועות ומעלה. המחלה היא תגובה חיסונית אוטו-אלרגית ומלווה באיכות חיים ירודה מאוד. אורטיקריה כרונית ניתנת לאיזון ברובם המכריע של חולים, המהווים למעלה מאחוז אחד מהאוכלוסייה.
למה לחץ גורם להתפרצות והחמרה של המחלה?
לחץ מתמשך מפעיל את מערכת "הילחם או ברח", וגורם להפרשה ממושכת של הורמוני סטרס, בעיקר קורטיזול ואדרנלין. קורטיזול הוא הורמון אנטי-דלקתי בטווח הקצר, אך כאשר רמותיו גבוהות לאורך זמן מתפתחת עמידות לקורטיזול הפוגעת ביכולתו לדכא דלקת, ומאפשרת לציטוקינים דלקתיים לעלות לרמות גבוהות ותאי הדלקת, למשל אאוזינופילים, עשויים לפתח עמידות יחסית בחשיפה כרונית לקורטיזול.
לכן, קורטיזול, שמופרש ברמות גבוהות לאורך זמן, משנה את האיזון במערכת החיסון, פוגע ביכולת שלה לווסת תגובות דלקתיות ומוביל לעלייה בציטוקינים דלקתיים כגון אינטרלוקין-4. תהליכים אלה מגבירים את הפעילות של הזרוע האלרגית במערכת החיסון, וכך מובילים להחמרה של מחלות דלקת סוג 2 שמתנהלות באותו מנגנון.
ממחקרים בשנים האחרונות שנערכו גם בישראל, דוגמת מחקרה של פרופ' אסיה רולס, נמצא כי גירויים שגורמים לתחושת עונג מפעילים אזורים מסוימים במוח וגורמים להפעלה חיובית ומגינה של זרועות מסוימות של מערכת החיסון. כך, שהקשר אינו מוגבל רק לציר ההורמונלי וככל הנראה יש צירים נוספים בין המצב הפסיכולוגי-נפשי לתפקוד מערכת החיסון. תחום זה עדיין מצא בחיתוליו וצפוי להתפתח בשנים הקרובות.
"סטרס מחמיר אלרגיה ומקשה על איזון המחלה – ואלרגיה עצמה מגבירה את רמות הסטרס. כך נוצר מעגל זדוני שבו המחלה מחמירה את המצב הנפשי ולהפך"
במחקר שערכנו בשיתוף עם המרכז הרפואי קפלן ושירותי בריאות כללית, שכלל נתונים של מחצית מאוכלוסיית המדינה, מצאנו כי סטרס מחמיר אלרגיה ומקשה על איזון המחלה – ואלרגיה עצמה מגבירה את רמות הסטרס. כך נוצר מעגל זדוני שבו המחלה מחמירה את המצב הנפשי ולהפך. שחרור מוגבר של מתווכים חיסוניים כמו היסטמין, חלבונים ותאים של מערכת החיסון כתוצאה ממתח נפשי עלול לגרום להתקפים חמורים יותר של המחלה, והקשר בין סטרס לאיזון מחלות הופך לעובדה מדעית מבוססת.
גם אורטיקריה (סרפדת) עשויה להופיע או להחמיר במצבי סטרס, באנשים עם נטייה גנטית. בהתאם, במקרים מסוימים קשה להבחין בין תגובת חרדה קיצונית לבין תגובה אלרגית. ידוע לנו כיום שסטרס לא רק מחמיר מחלה, אלא גם גורם סיכון בפני עצמו באוכלוסיות מסוימות.
במחקר נוסף שערכנו בהדסה בקרב מטופלים שהגיעו לאחר עקיצת דבורה, בדקנו שתי קבוצות: קבוצה אחת של מטופלים שפיתחו תגובה סיסטמית (רב-מערכתית) כמו הלם אנפילקטי והחלו בטיפול אימונותרפי, לעומת קבוצה שחבריה פיתחו תגובה מקומית בעקבות העקיצה ופנו למיון בעיקר בשל חרדה, אך לא פיתחו תגובה חמורה. מצאנו שב-16% בקרב מי שפיתחו תגובה סיסטמית, יש סיכון גבוה להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). ממצא חשוב נוסף הוא שההשפעה פועלת גם בכיוון ההפוך – ככל שיש יותר אירועים נפשיים טראומטיים, הסיכון לאירועי אנפילקסיס עולה.
הקשר בין גוף לנפש
אימונולוגיה ופסיכולוגיה קשורות יותר ממה שהיה נדמה לנו בעבר. לכן, יש חשיבות רבה בהתייחסות לאספקט הנפשי כחלק מהטיפול הכוללני. פעילות גופנית מותאמת לגיל ולאופי המטופל – כמו טאי צ'י ויוגה – מסייעת לחלק מהחולים בהפחתת סטרס. גם טיפולים מתחום הרפואה המשלימה כגון רפלקסולוגיה ודיקור יכולים לסייע. במקרים מסוימים אנחנו מפנים גם לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.
"יש לנו כיום טיפולים מצוינים. התרופות הרגילות, אם מותאמות נכון, יכולות להביא לשיפור משמעותי. קיימת גם אפשרות לאימונותרפיה – חיסונים נגד אלרגיה – ותרופות ביולוגיות מתקדמות, שיכולות להביא לאיזון מלא של מחלות רבות"
עצם השיחה עם המטופל חשובה לא פחות מהתרופה. בתקופה זו, כאשר מדינת ישראל שרויה במצב חירום, נאלצנו לצמצם את הפעילות האמבולטורית – והדבר פוגע ישירות בהיענות לטיפול. אנשים דוחים הגעה לביקור רפואי, לא מחדשים מרשמים, ולעיתים הסטרס עצמו מפחית את יכולת ההתמודדות עם ניהול המחלה. לכך מצטרפת בעיה מערכתית – מחסור חמור ברופאים מומחים לאלרגיה ולאימונולוגיה. אין יחידות מתמחות בבתי חולים מרכזיים כמו בילינסון וסורוקה, וגם בפריפריה – בצפון ובדרום – אין מענה מספק.
4 צפייה בגלריה
מתקפות הטילים מאיראן הגבירו את החרדה ועמה את החשש להתלקחות של מחלות שונות. בתמונה: בית חולים סורוקה לאחר הפגיעה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חשוב להדגיש: יש לנו כיום טיפולים מצוינים. התרופות הרגילות, אם מותאמות נכון, יכולות להביא לשיפור משמעותי. קיימת גם אפשרות לאימונותרפיה – חיסונים נגד אלרגיה – ותרופות ביולוגיות מתקדמות, שיכולות להביא לאיזון מלא של מחלות רבות, כמו אטופיק דרמטיטיס קשה, אסתמה, נאזל פוליפוזיס ועוד. טיפולים ביולוגיים מסוימים עשויים אף למנוע התפרצות של נזלת אלרגית עונתית – ללא תופעות לוואי כלל.
דווקא בתקופה המתוחה הזו, שילוב שכולל הקפדה על טיפול תרופתי מותאם, פעילות גופנית וניהול מתחים – יכול להביא את החולה לאיזון ולשיפור משמעותי באיכות החיים.
עוד בנושא זה:
פרופ' יובל טל, מנהל יחידת האימונולוגיה והאלרגיה במרכז הרפואי הדסה, מזכיר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית
