במשך עשרות שנים הוא רוסס בשדות, התפזר באוויר והגיע לסביבת המגורים של מיליוני בני אדם. עכשיו מחקר חדש של חוקרי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס מחזק את החשד שאחד מחומרי ההדברה הנפוצים בעולם, כלורפיריפוס, עלול להיות קשור לא רק לפגיעה סביבתית - אלא גם לנזק עמוק במוח שעלול להעלות בצורה ניכרת את הסיכון לפרקינסון.
לפי החוקרים, חשיפה ממושכת לחומר נקשרה לעלייה של יותר מפי 2.5 בסיכון לפתח פרקינסון. מעבר לכך, הם מצביעים גם על מנגנון ביולוגי אפשרי: שיבוש מערכת הניקוי הפנימית של תאי העצב (אוטופגיה), הצטברות חלבונים רעילים ופגיעה בתאים שמייצרים דופמין - אותם תאים שמתנוונים במחלת פרקינסון.
"פרקינסון זו מחלה נוירודגנרטיבית, מחלה ניוונית, שנגרמת עקב מוות של תאים שמייצרים מוליך עצבי שנקרא דופמין באזורים מסוימים במוח", מסבירה ד"ר ורד ליבנה, מנהלת המרפאה לנוירומודולציה ביחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי איכילוב. "זה קורה עקב הצטברות של חלבון לא תקין בשם אלפא-סינוקלאין בתאי המוח". אותה פגיעה, היא מוסיפה, היא זו שמובילה לתמונה הקלינית המוכרת של המחלה.
ד"ר ורד ליבנהצילום: מירי גטניו"זה מתבטא בתסמינים מוטוריים בעיקר: איטיות, רעד, חוסר יציבות, אבל גם בתסמינים לא מוטוריים", אומרת ד"ר ליבנה. "זה יכול להיות הפרעות קוגניטיביות, הזיות, הפרעה בחוש הריח, הפרעות שינה, הפרעות של דיכאון וחרדה". לדבריה, הגיל הממוצע להתפתחות המחלה הוא סביב 60, והשכיחות עולה עם הגיל: "באוכלוסייה הכללית מדובר בכ-0.3%, אבל מעל גיל 60 השיעור עולה לכ-1%".
השאלה מדוע המחלה מתפתחת מלכתחילה מעסיקה כבר שנים חוקרים ברחבי העולם. "באחוז קטן יחסית מהמקרים, כ-13%-17%, ניתן לזהות גורמים גנטיים", אומרת ד"ר ליבנה. "אנחנו מכירים מוטציות גנטיות שקשורות לפרקינסון, בעיקר בישראל בקרב יהודים ממוצא אשכנזי, אך קיימות מוטציות גם באוכלוסיות נוספות".
אלא שלדבריה, גנטיקה מסבירה רק חלק קטן מהתמונה. "ההנחה היא שרוב ההשפעה סביבתית", היא אומרת. "אנחנו יודעים כבר שנים על קשר בין פרקינסון לבין חשיפה לחומרים כימיים, ובעיקר חומרי הדברה, כמו במחקר הנוכחי. במקביל, נמצאו גם קשרים הפוכים: שתיית קפה נקשרה במחקרים לירידה בסיכון לפרקינסון, וגם לגבי עישון תואר קשר דומה. אבל חשוב להדגיש שאלה אסוציאציות בלבד - נמצא קשר סטטיסטי, לא קשר סיבתי".
כך הפך חומר הדברה אחד לחשוד מרכזי
המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Molecular neurodegeneration, לוקח את הקשר הזה צעד אחד קדימה. הוא התמקד בכלורפיריפוס, חומר הדברה שהיה בשימוש במשך שנים ארוכות. השימוש הביתי בו נאסר בארצות הברית כבר ב-2001, ובהמשך הוטלו גם מגבלות על השימוש החקלאי בו, אך הוא עדיין נמצא בשימוש בגידולים שונים ובמדינות רבות בעולם. בשל העובדה שחשיפה לחומרי הדברה יכולה להימשך שנים, החוקרים ביקשו לבדוק אם אנשים שהתגוררו או עבדו בקרבת שטחים שטופלו בחומר נמצאים בסיכון מוגבר למחלה.
"הם ידעו בדיוק איזו כמות ריססו מהחומר הזה ומחומרים אחרים, איפה האדם עובד, איפה הוא גר ומה המרחק שלו מהאזורים האלה. החישובים הראו שללא תלות בגורמים אחרים, יש קשר חזק בין חשיפה לחומר הספציפי הזה לבין פרקינסון"
לשם כך ניתחו החוקרים נתונים של 829 אנשים שאובחנו עם פרקינסון ושל 824 אנשים ללא המחלה. החוקרים שילבו בין נתוני השימוש בחומרי הדברה בקליפורניה לבין כתובות המגורים ומקומות העבודה של המשתתפים לאורך השנים, וכך העריכו את רמת החשיפה ארוכת הטווח שלהם לכלורפיריפוס.
פרקינסון. נגמרת על ידי פגיעה בתאים המייצרים דופמין
(צילום: shutterstock)
"הם ידעו בדיוק איזו כמות ריססו מהחומר הזה ומחומרים אחרים, איפה האדם עובד, איפה הוא גר ומה המרחק שלו מהאזורים האלה", אומרת ד"ר ליבנה. התוצאה הייתה בולטת: אנשים שנחשפו לאורך זמן לכלורפיריפוס באזור מגוריהם היו בסיכון גבוה ביותר מפי 2.5 לפתח פרקינסון, בהשוואה לאנשים שלא נחשפו אליו. "החישובים הראו שללא תלות בגורמים אחרים, יש קשר חזק בין חשיפה לחומר הספציפי הזה לבין פרקינסון", מציינת ד"ר ליבנה.
עם זאת, החוקרים לא הסתפקו בקשר הסטטיסטי, וביקשו להבין מה בדיוק קורה במוח בעקבות החשיפה. בחלק המעבדתי של המחקר נחשפו עכברים לכלורפיריפוס באירוסול במשך 11 שבועות, בדרך שנועדה לדמות חשיפה סביבתית דרך האוויר. לאחר החשיפה פיתחו העכברים בעיות תנועה ואיבדו תאי עצב מייצרי דופמין - אותם תאים שנפגעים במחלת פרקינסון. החוקרים זיהו גם סימנים לדלקת במוח והצטברות חריגה של אלפא-סינוקלאין, אותו חלבון שמזוהה מאוד עם פרקינסון ונוטה ליצור משקעים שפוגעים בתפקוד התקין של תאי העצב.
חומרי הדברה. קשר מובהק לפגיעה במוח
(צילום: shutterstock)
"זה החידוש הנוסף, ואולי המעניין יותר במחקר", אומרת ד"ר ליבנה. "עד עכשיו ידענו שיש קשרים סביבתיים לפרקינסון, אבל לא תמיד ידענו להסביר את המנגנון. כאן החוקרים לא הסתפקו בקשר האפידמיולוגי, אלא בדקו מה קורה במוח בעקבות החשיפה לחומר. הם הצליחו ליצור בעכברים תנאים שמדמים בצורה טובה מאוד חשיפה של בני אדם לחומרי הדברה - חשיפה באינהלציה, כלומר בשאיפה מהאוויר. הרי בדרך כלל אנשים לא שותים את חומר ההדברה, אלא נחשפים אליו דרך הסביבה".
אך החוקרים לא הסתפקו בזאת. כדי להבין את המנגנון לעומק, הם ערכו ניסויים נוספים בדגי זברה. שם התברר כי כלורפיריפוס פוגע בתהליך בשם אוטופגיה - מערכת הניקוי והמחזור הפנימית של התא. במצב תקין, האוטופגיה מאפשרת לתאים לפרק ולסלק חלבונים פגומים, פסולת תאית וחומרים שעלולים להזיק להם. כאשר המערכת הזו נפגעת, חלבונים מזיקים עלולים להצטבר, ותאי העצב נעשים פגיעים יותר.
פגיעה ביכולת פינוי חלבון לא תקין מהמוח. פרקינסון
(צילום: shutterstock)
"אם חלק מהפתולוגיה של פרקינסון הוא הצטברות של חלבון לא תקין, מה שהם ראו כאן, שזה לא שמיוצר יותר מהחלבון הזה, אלא שהוא לא מפונה כמו שצריך. תהליך הייצור שלו הוא לא זה שנפגע, אלא התהליך של העיכול והפינוי שלו", מסבירה ד"ר ליבנה.
"המחקר פותח פתח לטיפול. זה עוד משהו שאנחנו לומדים על המחלה, על מה גורם לה ועל עוד תהליך שמשתבש בדרך ויכול ליצור את התנאים להתפתחות שלה. כל דבר כזה מקדם אותנו אולי לקראת מציאת דרך להתערב בתהליך הזה - כדי למנוע או להאט אותה"
החלק המשמעותי בממצאים היה שכאשר החוקרים הצליחו לשקם את תהליך האוטופגיה, או להפחית את נוכחות חלבון הסינוקלאין, תאי העצב היו מוגנים יותר מפני הנזק. המשמעות האפשרית היא שכלורפיריפוס אינו רק עוד חומר הדברה שנקשר סטטיסטית לפרקינסון, אלא חומר שעלול לשבש מנגנון בסיסי בשמירה על בריאות תאי המוח.
בישראל: החומר נאסר, החשיפה עדיין נמדדת
"המחקר הזה מצביע על כלורפיריפוס כגורם סיכון סביבתי ספציפי לפרקינסון, ולא רק על חומרי הדברה כקבוצה כללית", אמר ד"ר ג'ף ברונשטיין, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, והחוקר הבכיר במחקר. "באמצעות הדגמת המנגנון הביולוגי במודלים של בעלי חיים, הראינו שהקשר הזה ככל הנראה סיבתי. הגילוי שפגיעה באוטופגיה מניעה את הרעילות העצבית גם מצביע על כיוונים אפשריים לטיפולים עתידיים שיגנו על תאי מוח פגיעים".
אוטופגיה - מערכת הניקוי והמחזור הפנימית של התא
(צילום: shutterstock)
גם ד"ר ליבנה רואה בממצא הזה נקודת מפתח, בעיקר משום שהוא מסמן כיוון אפשרי להתערבות עתידית ולא רק מסביר את מקור הנזק. "זה בעצם פותח פתח לטיפול, וזה מה שמעניין פה", היא אומרת. "זה עוד משהו שאנחנו לומדים על המחלה, על מה גורם לה ועל עוד תהליך שמשתבש בדרך ויכול ליצור את התנאים להתפתחות שלה. כל דבר כזה מקדם אותנו אולי לקראת מציאת דרך להתערב בתהליך הזה - כדי למנוע או להאט אותה".
החוקרים מדגישים כי בארצות הברית השימוש בכלורפיריפוס ירד בשנים האחרונות, אך אנשים רבים נחשפו אליו בעבר, עוד לפני שהוטלו עליו מגבלות. נוסף על כך, חומרי הדברה דומים עדיין נמצאים בשימוש ברחבי העולם. כעת הם מתכוונים לבדוק אם חומרי הדברה נוספים פוגעים באוטופגיה באותו אופן, ואם ניתן בעתיד לפתח טיפולים שיחזקו את מערכות הניקוי הטבעיות של התא ויצמצמו את הסיכון לפגיעה מוחית.
ומה בישראל? כלורפיריפוס הוצא כאן בהדרגה משימושים שונים. לפי דוח של מכון המחקר העצמאי מרכז טאוב, שעסק בין היתר בניטור ביולוגי ובמדיניות להפחתת חשיפה לחומרי הדברה, כבר ב-2007 נאסר השימוש הביתי בכלורפיריפוס. ב-2009 נאסר השימוש בו גם בגינות נוי פרטיות וציבוריות, וב-2022 בגידולים חקלאיים. בדוח משרד הבריאות על חשיפת ילדים ומבוגרים בישראל לחומרי הדברה מצוין כי האיסור החקלאי חל על תוצרת חקלאית למאכל מיוני 2022.
בישראל: השימוש פסק, החשיפה עדיין נמשכת
(צילום: shutterstock)
עם זאת, האיסור על שימוש אינו אומר שהחשיפה הציבורית נעלמה מיד. לפי אותו דוח, שהתבסס בין היתר על סקרי ניטור ביולוגי שנערכו בישראל, בשלושת סקרי הניטור נמצאה ירידה מובהקת בריכוזי חומרי הדברה בשתן בקרב מבוגרים, ובשני הסקרים האחרונים נמצאה ירידה גם בקרב ילדים. הירידה הזו יוחסה להגבלות שהוטלו על השימוש בחומרים אלה. ועדיין, בדוח צוין כי למרות השיפור, מעל 90% מהילדים והמבוגרים בישראל עדיין חשופים לכלורפיריפוס, וכי בקרב 6% מהילדים ו-2.2% מהמבוגרים רמות החשיפה עולות על ערך הסף שמעורר חשש להשפעות בריאותיות.
ממשרד החקלאות נמסר: "השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וביטחון המזון בוחנים באופן שוטף את תכשירי ההדברה בהתאם לידע המדעי העדכני ולשיקולי בריאות הציבור. מתוך דאגה לבריאות הציבור, בשנת 2022 בוטל השימוש במספר חומרי הדברה, ובהם גם כלורפיריפוס. במסגרת זו בוטלו רובם המוחלט של השימושים בו בגידולים חקלאיים. נותרו רק שימושים מצומצמים שאינם מותירים שאריות במזון. חשוב לציין כי ישראל מחמירה אף מעבר לנדרש במסגרת אמנת שטוקהולם, האמנה הבינלאומית להגבלת חומרים מסוכנים בסביבה".
