גל מדוזות חריג הגיע בימים האחרונים לחופי ישראל – ומביא איתו גם עלייה חדה במספר הנפגעים מצריבות. איך כדאי לטפל במקום הצריבה, האם לשטוף במים מתוקים או במי ים ומה לגבי תרופת הסבתא של שטיפה בשתן? כל מה שצריך לדעת.
נחילים גדולים של חוטיות נודדות נצפו מול חופי המרכז והדרום, לרבות באשקלון, אשדוד, בת ים, תל אביב, הרצליה ונתניה. החוטית הנודדת היא מדוזה פולשנית שמקורה באוקיינוס ההודי, ונחשבת למדוזה הצורבת ביותר בים התיכון. במקביל דיווחו במד"א ובמוקדי עזרה ראשונה על עשרות מקרים של כוויות צורבות, חלקם דרשו טיפול רפואי. המומחים מזהירים: עונת המדוזות צפויה להימשך לפחות עד סוף אוגוסט – וכוללת השנה הופעה מוקדמת ועוצמתית מהרגיל.
הארס לא תמיד מגיע ממגע ישיר
לדברי ד"ר מרינה לנדאו, מומחית לרפואת עור ואסתטיקה ממכבי שירותי בריאות, מדובר בתופעה מוכרת שחוזרת מדי שנה, אך העוצמה הנוכחית יוצאת דופן. "זו בעיה עונתית, תופעה מוכרת וידועה בחודשים יוני ויולי", היא אומרת, "אבל לפי הדיווחים נראה שיש מקרה מאוד חמור השנה יותר מאשר בדרך כלל".
ד"ר מרינה לנדאוצילום: פרטיהיא מסבירה כי יש כמה סוגי מדוזות שפוקדים את חופי ישראל, אך הנפוץ שבהם הוא החוטית הנודדת. עם זאת, היא מדגישה את החשיבות בהבחנה בין מדוזות שמגע איתן גורם לתופעות עוריות לא נעימות ואף כואבות – אך אינן מסכנות חיים – לבין מינים מסוכנים במיוחד, כמו אלה הנפוצים באוקיינוס ההודי, שעלולים להיות קטלניים. נכון לעכשיו, מינים כאלה לא נמצאו בישראל.
הפגיעה בעור נגרמת כתוצאה מכווייה כימית, שמקורה בחומרים צורבים שמפרישה המדוזה. אך לא מדובר רק במגע ישיר עם המדוזה – אלא גם בנוכחות חלקיקי ארס במים.
"עיקר הנזק הוא צריבה בעור, שנגרמת כתוצאה מחומרים כימיים שמפרישה המדוזה", מסבירה ד"ר לנדאו. "החומרים האלה לא משתחררים סתם כך למים, אלא כלואים בתוך מבנים מיקרוסקופיים בשם נמטוציטים – מעין קפסולות זעירות שמכילות את הרעלן. גם בלי מגע ישיר עם מדוזה, כשיש ריכוז גבוה שלהן במים, הקפסולות האלה עלולות להיצמד לעור, להשתחרר ולגרום לצריבה ולכוויות".
ד"ר לנדאו: "גם כשנדמה שאין מדוזות במים ואי אפשר לראות אותן – זה לא אומר שהחומרים הצורבים אינם שם. הקפסולות שמכילות את הרעלן עלולות להימצא במים גם ללא מגע ישיר, ולגרום לצריבה. כמובן מפגש ישיר עם מדוזה גורם לשחרור כמות גדולה יותר של החומר"
במילים אחרות, גם אם לא רואים מדוזות במים – עדיין אפשר להיעקץ. "זו נקודה חשובה", מדגישה ד"ר לנדאו. "גם כשנדמה שאין מדוזות במים ואי אפשר לראות אותן – זה לא אומר שהחומרים הצורבים אינם שם. הקפסולות שמכילות את הרעלן עלולות להימצא במים גם ללא מגע ישיר, ולגרום לצריבה. כמובן מפגש ישיר עם מדוזה גורם לשחרור כמות גדולה יותר של החומר".
שטיפה במי ברז רק מחמירה את הצריבה
אחת התגובות האינסטינקטיביות ביותר לאחר צריבה היא לשטוף את העור במים מהברז, מים מתוקים – אך פעולה זו עלולה דווקא להחמיר את הנזק.
"לפעמים נכנסים לים, מרגישים צריבה, ואז באופן טבעי יוצאים ורצים לשטוף במי ברז", אומרת ד"ר לנדאו. "אבל מים מתוקים גורמים לפתיחה מיידית של הנמטוציטים – אותם מבנים שמכילים את הרעלן – ולשחרור מיידי של החומר הצורב. במקום להקל על הכאב, זה עלול להחמיר את הכווייה".
אז מה כן עושים?
"הדבר הנכון הוא לשטוף את האזור במי מלח – כלומר, במי ים נקיים, שלא מהאזור שבו יש מדוזות – או להשתמש בחומץ", היא ממליצה. "בעונת המדוזות החומץ נמצא לרוב בתחנות ההצלה אצל המצילים, והוא כלי עזר יעיל מאוד לנטרול ההשפעה".
טיפול: קירור, הרגעה והימנעות משמש
ברוב המקרים, אין צורך למהר לרופא – וניתן להסתפק בטיפול מקומי להרגעת העור. "לאחר חשיפה לארס של מדוזה, אפשר להניח קומפרסים קרים, להשתמש במשחות הרגעה – וגם אלוורה היא פתרון מצוין", אומרת ד"ר לנדאו. "ניתן להתייעץ עם הרוקח בבית המרקחת. אם מדובר בכווייה חמורה יותר, שמלווה בכאב משמעותי או נפיחות, מומלץ לפנות לרופא – ובדרך כלל יינתן טיפול מרשם, כמו תרופה או משחה מתאימה".
לדבריה, במהלך תקופת ההחלמה חשוב להקפיד על הימנעות מחשיפה חוזרת לגורמי גירוי. "לא כדאי לחזור לים, ולא לחשוף את האזור הפגוע לשמש – כדי לא להחמיר את המצב ולמנוע הופעה של פיגמנטציה. ואם מדובר בפציעה חמורה במיוחד – אסור לגעת, כדי לא לגרום לזיהום משני, שעלול להותיר צלקת".
ומה עושים אם מופיעות שלפוחיות?
אם מופיעות שלפוחיות באזור הכווייה – יש לנהוג בזהירות מיוחדת. "לפעמים מופיעות שלפוחיות, ובמקרים כאלה לא מומלץ לגעת בהן", אומרת ד"ר לנדאו. "מגע עלול לגרום לזיהום משני, חיידקי, שיכול להוביל להיווצרות של צלקת".
לדבריה, ברוב המקרים כוויות ממדוזה חולפות ללא סימן קבוע: "לעיתים לוקח לזה זמן, אבל לרוב זה נעלם. מתי כן נשאר סימן? אם האזור מזדהם, או אם נחשף לשמש ונוצרת פיגמנטציה משנית". במקרה של שלפוחיות או פצע פתוח – ההמלצה הברורה היא לפנות לרופא.
שתן? משחת שיניים? ממש לא
לדברי ד"ר לנדאו, יש אזורים רגישים במיוחד בגוף שבהם צריבת מדוזה עלולה להיות חמורה יותר. "האזורים היותר מסוכנים בגוף הם השפתיים, איברי המין ואזורים שבהם יש ריריות", היא מסבירה. "במקרים נדירים, כאשר השפתיים מתנפחות, זה עלול לגרום לקושי בנשימה – ובמצבים כאלה מומלץ לפנות מיד לחדר מיון".
היא מוסיפה כי תינוקות וקשישים נחשבים לאוכלוסיות בסיכון גבוה יותר, ולכן חשוב להיות ערניים במיוחד כאשר הם נעקצים.
לסיום, מזהירה ד"ר לנדאו מפני שימוש בתרופות סבתא שאינן מבוססות מדעית – ואף עלולות להחמיר את המצב. "אילו טעויות נפוצות אנשים עושים? שתן, משחות שיניים – את כל הדברים האלה, לא לשים על הצריבה", היא מדגישה. "צריך להימנע מגירוי נוסף של העור. הטיפול הנכון הוא רק באמצעות מי מלח נקיים מהים, או חומץ. אם יש חומץ – זה עדיף. חומץ פשוט, גם אם לא תמיד זמין, הוא היעיל ביותר".
