טל בטיטו, בת 32 מדרום הארץ, היא מעצבת גרפית ואם לארבעה. אחרי הלידה האחרונה, שהסתיימה בניתוח קיסרי בשל היריון עם תאומים, היא הרגישה שמשהו בגופה לא חוזר לקדמותו. "היו לי כאבים חזקים, עצירויות קשות, ובור ממשי מעל אזור הבטן. לאחר בדיקות מקיפות גילו שיש לי היפרדות בטנית חמורה – נזק כתוצאה מהריונות ולידות. איכות החיים שלי הייתה בלתי נסבלת".
לאחר סדרת התייעצויות, הוצעו לה שתי אפשרויות: ניתוח רפואי בלבד, או ניתוח משולב הכולל גם מתיחת בטן אסתטית. "לא הייתה לי ברירה – הייתי חייבת לעבור ניתוח מסיבות רפואיות. ברגע שכבר פותחים את הבטן וקושרים את השרירים מחדש, אמרתי לעצמי: אם כבר, אז כבר. העדפתי לשלב גם את ההיבט האסתטי". צפו בריאיון המלא:
ריאיון אולפן טל בטיטו
(צילום: ליאור שרון)
הבחירה – והמחיר הכבד
טל מתגוררת בעיר בדרום, רחוק ממרכזי הרפואה הפלסטית הבולטים בארץ. "אין לי עזרה עם הילדים, אין לי הורים שיכולים לתמוך בי ביום-יום", היא מספרת, "אז רציתי לבחור ברופא שיהיה קרוב אליי – שיהיה לי למי לפנות אם יקרה משהו אחרי הניתוח. היה לי חשוב לדעת שאם יהיו סיבוכים, לא אצטרך לנסוע רחוק עם שני תינוקות".
לטענתה, הבחירה הזו התגלתה כטעות. היא פנתה לרופא שפועל בבית חולים מוכר בדרום – אך מבקשת לא לפרסם את שמו או את שם המוסד הרפואי שבו נותח. "ראיתי פרסומים, תמונות, והתרשמתי שהוא מקצועי. העובדה שמדובר בניתוח תחת פיקוח של בית חולים נתנה לי ביטחון. היום אני יודעת שלא תמיד זה מספיק", היא מציינת.
כבר ביום השמיני לניתוח היא הבחינה בנקודה חומה חריגה בבטן. "ציינתי את זה בפני הרופא, אבל הוא התעלם", אומרת בטיטו, "שלושה שבועות אחרי, כשהוסרו הפלסטרים, התברר שהתפרים נפתחו. כל ההחלמה הפכה לסיוט – כאבים בלתי נסבלים, מקלחות שהצריכו טיפות אופטלגין מראש, זרם מים קטן שהיה גורם לי להתכווץ".
3 צפייה בגלריה
"רציתי לבחור ברופא שיהיה קרוב אליי – שיהיה לי למי לפנות אם יקרה משהו אחרי הניתוח". טל בטיטו
(צילום: פרטי)
בהתעקשותה, הרופא ביצע תפירה חוזרת – אך רק באלחוש מקומי. "הכאבים נמשכו, אבל אמרתי לעצמי – אני אתאמץ. עשיתי ספורט חמישה ימים בשבוע, בדיוק לפי ההנחיות. רציתי לתת לזה צ'אנס".
"תחושת חוסר אונים מוחלטת"
אחרי חודש וחצי, טל הבחינה שהבטן נראית נפוחה – כמו הריונית. "אמרתי לעצמי שזה חלק מההחלמה, אבל משהו הרגיש לי לא נכון. עשיתי CT, וחזרתי לרופא. הוא טען שהכול תקין. שאין היפרדות בטנית, שאין שומן – רק עודפי עור. הוא לא חשב שצריך לתקן".
בהמשך, כך לדבריה, ביקש ממנה תשלום נוסף של 8,000 ש"ח לצורך תיקון אסתטי חלקי בלבד – של הבטן התחתונה. לאחר מכן, חזר בו מהכוונה לנתח, וטען שהבעיה היא בכלל בגב – והפנה אותה לאורתופד.
"האורתופד אמר לי שאין לי שום בעיה בגב, ושלח אותי חזרה אליו", היא מספרת, "אבל הרופא טען שהאורתופד חסר ניסיון. הרגשתי שהוא פשוט מחפש סיבות להטיל את האשמה עליי. זו הייתה תחושת חוסר אונים מוחלטת".
טל פנתה לשלושה רופאים נוספים – פלסטיקאים כירורגיים – שכולם, לטענתה, קבעו פה אחד: יש צורך בניתוח חוזר. "כולם אמרו שהתוצאה רחוקה מאוד מלהיות תקינה. שהמצב מחייב תיקון".
היא הגישה תלונה רשמית להנהלת בית החולים, ואף טענה כי הרופא קיבל אותה בתורים ציבוריים – אך בסופו של דבר גבה ממנה תשלום מלא על ניתוח פרטי. "שילמתי כמעט 30 אלף שקלים לניתוח הראשון, ועכשיו אני צריכה לעבור ניתוח חוזר ביולי – בעלות של 40 אלף שקלים נוספים. אני לא יודעת מאיפה אמצא את הכסף. זו הוצאה עצומה".
לא מחפשת נקמה
"הייתי בטוחה שהכול יהיה בסדר, שהבחירה ברופא קרוב לבית תעזור לי, אבל בפועל זה הפיל אותי. לא שיערתי שדווקא הבחירה הזו תעלה לי ביוקר", אומרת בטיטו. "אני לא מחפשת נקמה – אני רק רוצה שמישהי אחרת לא תעבור את מה שאני עברתי".
היא מדגישה שהיא מוכנה להיחשף בשמה – לא כדי לפגוע ברופא מסוים, אלא כדי להזהיר נשים אחרות. "אחת השאלות הכי חשובות שצריך לשאול רופא לפני ניתוח היא: מה יקרה אם משהו משתבש? אני לא מתכוונת רק לסיבוכים רפואיים חמורים, אלא גם לתוצאה אסתטית שאת לא שלמה איתה. האם הרופא ייקח אחריות? האם הוא יתקן? זה משהו שחייבים לדעת מראש".
טל בטיטו הבהירה שנותחה במרכז רפואי פרטי בדרום ולא בבית החולים הציבורי שבו עובד המנתח. לדבריה, אין לה טענות לבית החולים הציבורי שבו עובד המנתח, אלא רק לרופא שביצע את ההליך: "לא נותחתי בבית החולים הציבורי שבו הוא עובד וקיבל אותי לחלק מהביקורות במסגרת הציבורית".
