מדי כמה ימים אנחנו נחשפים לטרגדיות אישיות ומשפחתיות סביב אירועי רצח במגזר הערבי. על הקורבנות השקופים, חלקם חפים מפשע, שנפצעו באירועים הללו, כמעט שלא שומעים. אחד מהם הוא עודאי שנטי (33) מטירה. האסון האישי שלו התרחש באמצע אוגוסט האחרון. "באותו יום מקולל, נהגתי חזרה מכפר סבא לביתי ופתאום ראיתי עשן שחור יוצא מהרכב. לא שמעתי בום. קפצתי מהחלון והתרחקתי בזחילה מהרכב הבוער. רק אחרי כמה מטרים, ראיתי שאין לי רגל ומהמקום שהייתה בו ברך יצאו רק עצמות וחתיכות עור. לשמחתי, שני הנוסעים שהיו איתי ניצלו".
5 צפייה בגלריה
"מטען שהוצמד בטעות לרכב שלי התפוצץ בזמן נסיעה באמצע הכביש". עודאי שנטי בשיקום באיכילוב
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
רוב הפצועים באירועי הפשיעה מצניעים את הפגיעה ומסרבים לחשוף אותה תקשורתית. שנטי דווקא רואה שליחות בחשיפת המחיר היקר שהוא ומאות קורבנות שווא נאלצים לשלם: "מטען שהוצמד בטעות לרכב שלי התפוצץ בזמן נסיעה באמצע הכביש", הוא מתאר את הדרמה באותו יום קיצי, "פינו אותי לבית החולים מאיר בכפר סבא ומיד הוכנסתי לחדר ניתוח להשלמת הכריתה". שנטי, רווק ובעל חברת הובלות המספקת שירותי הסעה, הוא אזרח שומר חוק וללא עבר פלילי. אחיו רופא במיון באיכילוב ולמשפחה אין קשרים עם גורמים עברייניים.
עודאי שנטי: "באותו יום מקולל, נהגתי חזרה מכפר סבא לביתי ופתאום ראיתי עשן שחור יוצא מהרכב. לא שמעתי בום. קפצתי מהחלון והתרחקתי בזחילה מהרכב הבוער. רק אחרי כמה מטרים, ראיתי שאין לי רגל ומהמקום שהייתה בו ברך יצאו רק עצמות וחתיכות עור. לשמחתי, שני הנוסעים שהיו איתי ניצלו"
בימים האחרונים ליווינו אותו בניתוח שאחריו מקווים האורתופדים באיכילוב הוא יוכל להסתגל בקלות לתותבת ויסגור מעגל מהטיפול מציל החיים שעבר כשהגף נכרת. "הייתי מאושפז באורתופדית במאיר במשך 11 ימים ומשם העבירו אותי לשיקום באיכילוב. מצב הרוח שלי היה רע ונכנסתי לדיכאון כי פחדתי להישאר נכה, אבל לא שקעתי", מתאר שנטי, "לא ויתרתי לעצמי ותרגלתי פיזיותרפיה. אחרי חודשיים בערך ניסו להתאים לי תותבת שלחצה והכאיבה ולא הסתדרתי איתה. הרגשתי שהדיכאון מחמיר והפחד מנכות ומוגבלות ייאש אותי. למזלי, הפסיכולוגית שטיפלה בי בשיקום והפיזיותרפיסטים הבטיחו לי שאעמוד על הרגליים ואלך".
ניתוח שעבר באיכילוב עודאי שנטי מטירה, קורבן אלימות במגזר הערבי
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
5 צפייה בגלריה
השיטה של פרופ' רוברט רוזברוך עשתה עלייה לבית החולים איכילוב
(צילום: ג'ני ירושלמי, דוברות איכילוב)
במשך חצי שנה שבה אושפז בשיקום, אימן את השרירים, חיזק את הגוף ואת שארית הגף כדי להסתגל לתותבת, הליך שלא צלח בסופו של דבר בשל חומרת הטראומה שנגרמה לגף. ד"ר אנה סז'ין, מנהלת מערך השיקום באיכילוב שטיפלה בשנטי, מסבירה: "הגדם שלו היה מצולק עם רסיסים בתוכו. הוא עבר גם פגיעה עצבית בכלי הדם שבגללם לא הצליח להתרגל לתותבת". התאמת תותבות רגליים היא אתגר לא פשוט לביצוע שמורכב ממשתנים רבים: מיקום הקטיעה מתחת או מעל הברך, הסיבה לקטיעה, הגיל, סביבת המגורים, שימושים אישיים פונקציונליים בגף, מחלות רקע ועוד".
לא מעט קטועי גף תחתון לא מצליחים להסתדר עם הפרותזה בגלל הממשק בין בית הגדם לפרותזה. "החיבור ביניהם הוא באמצעות חומר סינתטי שבא במגע עם עור ועלול ליצור שפשוף, פצעים ובעיקר כאב, שגורמים לפצועים לוותר על השימוש בתותבת", מסביר פרופ' אמל חורי, מנהל החטיבה האורתופדית באיכילוב. לפני כחודשיים שלח את ד"ר ירון מור, אורתופד כף רגל באיכילוב, להתלמדות אצל המאסטר בתחום - פרופ' רוברט רוזברוך מבית החולים HSS בניו יורק שצבר ניסיון רב ממאות מנותחים אחרי שההליך הכירורגי אושר על ידי FDA ומקבילו האירופי".
שדרוג של רעיון מרפואת שיניים
שמו של הניתוח המדובר הוא osseointegration, קיבוע עצם שמקורו בשעתוק גישת השתלים הדנטליים, כפי שמסביר ד"ר מור: "בעקבות ניסיון רב-שנים בהצלחת שתל דנטלי המוחדר לעצם הלסת ועליו מורכב הכתר, הליך שיוצר אינטגרציה עם הגוף, הוחלט לשעתק את המודל לגף הכרות. בשעה שבפה השתל הוא בורג זעיר, במהלך הניתוח הראשון שאנחנו מבצעים בישראל, מחדירים ומבריגים בורג גדול עשוי טיטניום לתעלת העצם של המנותח כשחלקו השני, חיצוני לגדם ודרכו תחובר התותבת". גישה זו מאפשרת חיבור לא טראומטי לגדם ומפחיתה בחצי את המאמץ שמשקיע הגוף בהפעלת התותב.
5 צפייה בגלריה
"מה שאני רוצה זה להתקדם ולחזור כבר לחיים שלי". הקרב על איכות החיים בשיקום באיכילוב
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
5 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר אנה סז'ין, עודאי שנטי וד"ר ירון מור
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
בחדר הניתוח הדגים הרופא הבכיר מניו יורק את הגישה בסיועם של פרופ' חורי, ד"ר מור, ד"ר דניאל קידר, שהוא מנהל השירות לשחזורים מורכבים במחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב. המרדים ד"ר יונתן מורג והאחים מוחמד מוסלם כבהא וקוסטה שכטמן פוליש היו שותפים להליך הנדיר בישראל.
"חלקו של ד"ר קידר מהותי בניתוח כיוון שבמקביל אלינו, האורתופדים שחושפים את העצם ומחדירים לתוכה את הבורג, הוא מאתר את העצבים, דוחס אותם לשריר ובכך מונע מהמטופל כאבי פנטום (כאבים שמאפיינים אזור כריתה של יד או רגל)", אומר מנהל המחלקה האורתופדית. יתרונה של גישה זו שהיא מונעת ממשק ומגע בין העור לתותבת ומאפשרת הרכבה והסרת בקלות ובזמן קצר. חסרונה, שהיא מתאימה רק לפלח מוגדר של מטופלים, כאלה שעברו קטיעה טראומטית או אונקולוגית. היא אינה מתאימה לקטיעות יזומות על רקע סוכרת ומחלות כלי הדם. גירויים חיצוניים ועומס יתר עלולים להכשיל את המשתל.
כעת, מתמקד עודאי שנטי בניסיון לחזור לחיים: "לא התעסקתי בלחפש את האשמים, כי מה זה ייתן לי? זה יחזיר לי את הרגל? לא. מה שאני רוצה זה להתקדם ולחזור כבר לחיים שלי".
