מערכת הבריאות הישראלית מדממת רופאים ורופאות למדינות המערב ולארה"ב בפרט. בימים האחרונים קיבלנו עדות לכך נוספת בדוח רשות המיסים שניתח את ענף הבריאות כאחד הענפים שבהם מספר העוזבים את הארץ זינק ב-100% בשנתיים האחרונות, לצד ענף ההיי-טק.
רופאות ורופאים מצוינים עוזבים למדינות המערב, שם ההשקעה גבוהה יותר והתנאים סבירים יותר, זאת לעומת העומסים הבלתי נסבלים המוטלים על כתפי הרופאים והרופאות והצוותים הרפואיים, כפי שעלה בדוח השחיקה האחרון של משרד הבריאות. תוסיפו על כך את הקמפיין המתוזמן בעיתונות הכלכלית נגד הרופאים ושכרם, כזה שמסיט את הדיון מהבעיה האמיתית: מדינה שמשקיעה פחות ודורשת יותר.
חדר מיון
(צילום: הרצל יוסף)
אם לא די בכך, בשבוע שעבר התברר שלא רק מדובר בממשלה שאינה משקיעה בבריאות, אלא גם בוזזת את קופת מערכת הבריאות לצרכים פוליטיים, ולצערנו אף אחד לא עוצר את זה. בית המשפט העליון בלם, בצדק, את ביזת הקופה הציבורית. אולם באותה נשימה הוא גם אישר העברות של מאות מיליוני שקלים תחת הכותרת המכובסת "הוצאות חירום אזרחיות". בפועל, חלק מהכספים הללו נלקחו מתקציב מערכת הבריאות, אותה מערכת שכבר היום מתוחה עד קצה גבול היכולת.
כ-600 מיליון שקל נגרעו מתקציב משרד הבריאות. ההסבר הרשמי: "רזרבה", אלא שבעצם מדובר בפיקציה, שכן במערכת הבריאות הציבורית בישראל אין רזרבות. יש תת-תקצוב כרוני, יש מחסור בכוח אדם ויש תורים בלתי נסבלים. מערכת הבריאות עובדת על הקצה, זו לא מערכת שניתן "לגלח" ממנה מאות מיליונים בלי השלכות.
שחיקה מסוכנת
הנתונים הבינלאומיים ברורים: ישראל משקיעה פחות בבריאות מרוב מדינות ה-OECD, כ־7.6% מהתוצר לעומת כ־9.3% בממוצע. גם ההוצאה לנפש נמוכה יותר, וכך גם מספר האחיות ומיטות האשפוז. במילים פשוטות: ישראל משיגה תוצאות לא רעות למרות ההשקעה הנמוכה, לא בזכותה. זו אינה יעילות, אלא שחיקה מסוכנת של מערכת ציבורית.
האבסורד מתגלה במלואו כשבוחנים את סדרי העדיפויות התקציביים. בקשה למימון מקביל של משרד הבריאות להסעות מתמחים לאחר תורנויות, בסך 25 מיליון שקל בלבד, מעבר לסכום שהוקצה לכך כבר בהסכם הקיבוצי האחרון עם ההסתדרות הרפואית, ושמטרתו מניעת תאונות והצלת חיים, נדחית בטענה שאין תקציב. במקביל, מאות מיליוני שקלים "מתגלים" לפתע כרזרבה לא מנוצלת ומופנים לצרכים קואליציוניים.
ד"ר זאב פלדמןצילום: יאיר שגיאולא חסרות דוגמאות נוספות: במרכז הרפואי בנהריה מעכבים קליטת צוותים רפואיים בשל גירעון של כ-50 מיליון שקל, בית החולים סורוקה עדיין עומד על חורבותיו בעקבות פגיעת הטיל האיראני, והצוותים הרפואיים נשחקים עד דק, בזמן שהאוצר שולף פי עשרה לצרכים אחרים.
יתרה מזאת, כדי לייצר מצג חמור פחות ממה שקיים בפועל, סוגיית התורים מנוהלת תוך יצירת אשליה סטטיסטית: זמני ההמתנה הרשמיים לניתוחים נמדדים רק מהרגע שבו כבר התקבלה הפניה לניתוח, ולא מהרגע שבו המטופל מנסה להגיע לרופא המומחה. חודשי ההמתנה הארוכים לפגישה ראשונית עם רופא פשוט מועלמים מהספירה ומהנתונים. כך מייצרים מצג שווא של שליטה, בעוד שבפועל הציבור ממתין זמן רב מדי לטיפול.
"גוזלים מתקציב הבריאות כדי לממן סדרי עדיפויות קואליציוניים. אין 'רזרבה' במערכת הבריאות. יש צורך מיידי ודחוף: בקיצור תורים, בחיזוק הפריפריה, בתוספת תקנים, ובהגנה על הצוותים הרפואיים. כל שקל שנגרע מהמערכת הזו מתורגם ישירות לפגיעה בשירות, לשחיקה נוספת ולסיכון חיי אדם"
והפוליטיקה? שותקת. בריאות הציבור אינה נושא מרכזי באף מפלגה. אין תחרות על איכות מערכת הבריאות או על תפקיד שר הבריאות הבא. אין חזון ארוך טווח, אין נכונות להתמודד עם עומק המשבר. במקום זאת, תקציב הבריאות נתפס כמקור נוח לקיצוץ, קופה שאפשר לשאוב ממנה כשצריך לסגור פערים פוליטיים.
הדברים צריכים להיאמר באופן חד: זו לא טעות, זו מדיניות. גוזלים מתקציב הבריאות כדי לממן סדרי עדיפויות קואליציוניים. אין "רזרבה" במערכת הבריאות. יש צורך מיידי ודחוף: בקיצור תורים, בחיזוק הפריפריה, בתוספת תקנים, ובהגנה על הצוותים הרפואיים. כל שקל שנגרע מהמערכת הזו מתורגם ישירות לפגיעה בשירות, לשחיקה נוספת, ולעיתים גם לסיכון חיי אדם.
בית המשפט העליון כבר התערב פעם אחת כדי לעצור פגיעה בקופה הציבורית. עליו להתערב גם כאן, כי הפעם הקופה היא מערכת הבריאות. והמחיר אינו תאורטי, הוא מיידי, והוא משולם בחיי אדם.
ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה
