אבנים בדרכי השתן הן מחלה נפוצה וכואבת מאוד, שלמרבה הצער נוטה לחזור שוב ושוב. כ-50% מהמטופלים שסבלו מאבן בכליה, יחוו היווצרות של אבן נוספת בתוך עשור. כדי למנוע הישנות מקרים שכאלו, חיוני לזהות מהו סוג האבן ולהתאים למטופל טיפול אישי. כאן נוצר אתגר: דווקא ההתקדמות הטכנולוגית בתחום - ריסוק האבנים בלייזר לאבק - מקשה עלינו לקבל דגימה מתאימה לבדיקה.
במחקר חדש שערכנו, הצלחנו למצוא פתרון לבעיה הזו, והצגנו אותו לאחרונה בכנס האורולוגי הגדול בעולם שהתקיים בלאס וגאס. מיד אסביר מהי החשיבות בזיהוי האבן, מדוע עד היום זה היה כמעט בלתי אפשרי, ואיך הפיתוח החדש שלנו צפוי לשנות את הדרך שבה אנו מטפלים ומונעים את חזרתן של האבנים.
למה חשוב לזהות את סוג האבן?
זיהוי מדויק של הרכב האבנים הוא שלב קריטי במניעה. ההרכב הכימי משתנה בין סוגים שונים של אבנים, כגון אבני סידן אוקסלט, חומצה אורית, סטרוביט וציסטין. כל סוג נוצר בתנאים פיזיולוגיים שונים ודורש גישה טיפולית שונה.
לדוגמה, אבני חומצה אורית נוטות להיווצר בשתן חומצי, ולכן טיפול שמבסיס את השתן באמצעות תרופות יכול למנוע את היווצרותן מחדש. לעומת זאת, אבני סידן אוקסלט דורשות לעיתים שינוי תזונתי, הגבלת מאכלים מסוימים, והקפדה על שתייה מרובה.
ד"ר דור גולומבצילום: אלבום פרטיכשאנחנו יודעים בדיוק מה סוג האבן, אנו יכולים להתאים למטופל המלצות אישיות - מתפריט תזונתי ועד טיפול תרופתי - ולצמצם משמעותית את הסיכון להישנות האבנים. לכן, תמיד חשוב היה לשלוח את האבן לבדיקת מעבדה לאחר הוצאתה. אלא שכאן בדיוק נמצא האתגר בשיטות המודרניות.
מהפכה וקוץ בה
בעבר, מטופלים שסבלו מאבנים בכליות היו נדרשים לעבור ניתוחים מורכבים: בין אם ניתוח פתוח, ובין אם ניתוח זעיר פולשני דרך חתכים בדופן הבטן או המותן. הליכים אלו היו כרוכים בזמן החלמה ארוך, סכנת זיהומים ואיבוד דם.
כיום, בזכות טכנולוגיית הלייזר המתקדמות, אנו יכולים לגשת לאבן דרך השופכה, ללא צורך בחתך, בעזרת מצלמה זעירה, ובעזרת סיב עדין לרסק אותה לאבק מיקרוסקופי. בגישה ניתוחית זו, המטופלים מתאוששים מהר יותר והסיכונים נמוכים משמעותית.
אבל השיטה המתקדמת הזו גם יצרה אתגר חדש: מכיוון שהאבן מרוסקת לאבקה זעירה, אין לנו דגימה שלמה שאפשר לשלוח למעבדה לזיהוי. המשמעות היא, שלעיתים אנו נאלצים לטפל במטופל מבלי לדעת בוודאות מה גרם לאבן, ועם יכולת פחותה למנוע את היווצרות האבן הבאה.
הפיתוח החדש: זיהוי האבן מהאבק
כאן נכנס הפיתוח שלנו, בשיתוף פעולה עם ד"ר אמיר קופר, מנהל היחידה האדואורולוגית ושלי מבית החולים הציבורי אסותא אשדוד וד"ר עידו פנקס ממכון ויצמן למדע, החלטנו לבדוק אם ניתן לזהות את סוג האבן לא מהאבן עצמה, אלא מהאבק שנותר לאחר הריסוק בלייזר.
במחקר שביצענו בין השנים 2022 ל-2024 על 22 מטופלים, אספתי במהלך הניתוח את נוזל השטיפה שבו נמצאים החלקיקים המיקרוסקופיים של האבן המרוסקת. הדגימות הללו הועברו למעבדות של מכון ויצמן, שם השתמשו בטכנולוגיית ספקטרוסקופיית ראמאן - שיטה שמאפשרת לזהות את המבנה הכימי של חומרים גם בכמויות זעירות במיוחד.
התוצאה הייתה מעודדת מאוד: הצלחנו לזהות את סוג האבן ב-82% מהמקרים - שיעור גבוה מאוד בהתחשב בכך שמדובר באבק מיקרוסקופי. זו הפעם הראשונה שבה מוצגת אפשרות פרקטית לזהות את הרכב האבן גם לאחר ריסוק בלייזר לאבק, בלי צורך להוציא אבן שלמה מגופו של המטופל.
צעד ראשון בדרך לשינוי
הממצאים שלנו עוררו עניין גדול בכנס האורולוגי שנערך בשבוע שעבר בלאס וגאס. נציגים מאוניברסיטת סורבון בפריז ומאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD) פנו אליי לאחר ההצגה, והציעו להצטרף להמשך המחקר ולהפוך אותו לפרויקט בינלאומי.
"השיטה הזו יכולה לשנות את דרך הטיפול באלפי מטופלים בישראל ובמיליונים ברחבי העולם. אם נוכל להטמיע את הבדיקה הזו כשגרה לאחר כל ריסוק לייזר, נוכל להחזיר לרופאים את היכולת לזהות את סוג האבן גם לאחר ריסוקה לחלקים קטנים מאוד ולהתאים לכל מטופל את הטיפול המניעתי המדויק ביותר"
אני מאמין שהשיטה הזו יכולה לשנות את דרך הטיפול באלפי מטופלים בישראל ובמיליונים ברחבי העולם. אם נוכל להטמיע את הבדיקה הזו כשגרה לאחר כל ריסוק לייזר, נוכל להחזיר לרופאים את היכולת לזהות את סוג האבן גם לאחר ריסוקה לחלקים קטנים מאוד ולהתאים לכל מטופל את הטיפול המניעתי המדויק ביותר.
השלב הבא שלנו הוא להרחיב את המחקר, לבדוק את השיטה על אוכלוסיות גדולות יותר ולשפר עוד יותר את דיוק הזיהוי. החזון הוא שכל מטופל שעובר ריסוק אבני כליה בלייזר יקבל גם תשובה ברורה: מה גרם לאבן, וכיצד הוא יכול למנוע את היווצרותה שוב.
ד"ר דור גולומב, מנהל השירות לאבנים בדרכי השתן במרכז הרפואי הציבורי אסותא אשדוד
