בשיתוף נוברטיס
ועידת כולסטרול : המפתח להצלחת הטיפול
בוועידת הכולסטרול, שנערכה בשיתוף עמותת לכ"ם והחברה לחקר, מניעה וטיפול בטרשת העורקים, והועברה בשידור חי ב-ynet, דיברו מיטב המומחים בתחום על הגורמים לעלייה בכולסטרול, דרכי הטיפול החדשות וכל מה שיכול לשפר ולהאריך את חייהם של המטופלים בטווח הקצר והארוך.
בין הנושאים שבהם עסקה הוועידה - כיצד נקבע יעד אישי לטיפול לכולסטרול בהתאם לרמת הסיכון? איך מתאימים את הטיפול הטוב ביותר? מהו תפקידה של הגנטיקה מול השמירה על אורח חיים בריא בכל הקשור לרמת כולסטרול? ולמה חשוב שנבדוק טוב טוב גם את רמת הטריגליצרידים שלנו?
בפאנל בנושא קביעת יעד טיפול אישי לטיפול בכולסטרול בהתאם לרמת הסיכון שוחחנו עם ד"ר אלנה יצחקוב, מנהלת מרפאות אנדוקריניות במרכז הרפואי איכילוב, ד"ר דב גביש, יושב ראש החברה לטיפול בטרשת עורקים ומנהל המרפאה הקרדיו-מטאבולית במרכז הלב בשערי צדק וסטלה דטסקי, אחות רכזת אי ספיקת לב בקופת חולים כללית.
איך קובעים יעד כולסטרול LDL אישי לכל מטופל?
"הצעד הראשון במגע בין מטפל למטופל זה להכיר את המטופל", הסביר ד"ר גביש. "לדעת מהי ההיסטוריה האישית, מאילו מחלות סבל בעבר, איזה גורמי סיכון יש לו, מה הסיפור המשפחתי שלו, ואפילו מהו העיסוק שלו. יחד עם זה, משלבים תוצאות של בדיקות שונות: בדיקות פיזיות כמו משקל, גובה והיקף מותן, סימנים חיצוניים כמו כתמים צהובים סביב העיניים, וגורמי סיכון הכוללים לחץ דם, דופק, רמת הסוכר, רמת הכולסטרול והטריגליצרידים. אחרי שמקבלים את כל התמונה, אפשר לקבוע יעדים בהתאם לסיכון".
"יש לוחות חישוב סיכון נגישים מאוד במרשתת, מחשבונים שאתה מכניס את הנתונים של המטופל ומקבל חישוב של רמת הסיכון שלו בהתאם לנתונים האלה. בהתאם לרמת הסיכון, נקבעת רמת המטרה. כל אחד יכול להתחיל מנקודת התחלה שונה בהתאם לסיכון שלו, זה מה שקובע גם את מטרת הטיפול וגם את הסיכון של אותו מטופל".
ד"ר גביש: "התמדה היא מאוד קריטית. יש נוסחה פשוטה - רמת הכולסטרול שיש לך וכמה זמן יש לך אותה, זה מה שקובע את רמת הסיכון. כשאנחנו מדברים על היפרכולסטרולמיה משפחתית, ישנם הרבה גנים שמשפיעים, זו מחלה גנטית. היא לא מפרידה בין גברים לנשים.
"ללא התמדה, אין שום ערך לטיפול. הכולסטרול, כמו גם גורמי סיכון אחרים, הוא רוצח שקט. לא מרגישים כשיש כולסטרול גבוה. רק כשהמחלה פורצת, פתאום מבינים שהייתה בעיה. אדם לא מרגיש שהוא צריך טיפול, הוא מרגיש יותר טוב בלי, אבל הסיכון קיים. לכן, אם מאבחנים רמת סיכון גבוהה למטופל מסוים ומחליטים יחד איתו על הטיפול המתאים, צריך להקפיד ולשמור על רמה נמוכה לאורך זמן, כי אחרת הטיפול לא יעיל.
"המחלה נגרמת ברציפות, ולכן גם הטיפול מושתת על רציפות. הכי חשוב זה לטפל כמה שיותר מוקדם. לא לחכות לקטסטרופה נוראית ואז לגייס את כל הכוחות. כשהמחלה כבר מתקדמת ומתפוצצת, אפשר למות, לפתח התקף לב או אירוע מוחי. בשלב זה כבר צריך טיפול אינטנסיבי והרבה תרופות, חלקן יקרות. לעומת זאת, אם היינו מודעים לכך קודם, על סמך ההיכרות עם המשפחה של החולה ועם הסיכונים, אפשר היה לתת מינון קטן של תרופה שעולה מעט מאוד, יחד עם שינוי באורח החיים, ואז המחלה בכלל לא הייתה קורית. רפואה מונעת בשלב מוקדם, היא גם רפואה יותר טובה וגם מביאה לתוצאה הרבה יותר טובה", מוסיף ד"ר גביש.
5 צפייה בגלריה
ד"ר דב גביש, יושב ראש החברה לטיפול בטרשת עורקים ומנהל המרפאה הקרדיו-מטאבולית במרכז הלב בשערי צדק
(צילום: אולפן ynet)
רגע לפני הפיצוץ: "הכולסטרול הוא רוצח שקט, לא מרגישים אותו"
האחות דטסקי הסבירה שרבים לא רוצים לטפל, בגלל פחד או חוסר הבנה של הסיכונים: "המטופלים מפחדים מתופעות לוואי של התרופות. גם חוסר מודעות וכמו שד"ר גביש אמר, עד שלא קורה פיצוץ, לא מתחילים לטפל. היפרליפידמיה זאת מחלה שבעצם לא כל כך מרגישים אותה, עד שאין את הנזק".
כאן נכנס לתמונה תפקידו של הרופא המטפל שצריך לתווך את הסכנה לטופלים, בעיקר כשמדובר במחלה שלא מרגישים אותה עד שהיא מתפוצצת: "המטרה היא להעלות את המודעות, להסביר על אורח חיים בריא. אצלנו נוהגים להנגיש למטופל את הגישה המוטיבציונית. כלומר, אנחנו נותנים למטופל לטפל בעצמו על ידי זה שאנחנו שואלים אותו את השאלות הנכונות, ומנגישים לו את כל הכלים שיש. הוא בוחר בדרך הנכונה והוא בעצמו מטפל. כי גם אם ניתן לו את הטיפול התרופתי ונסביר לו הכול, זה לא אותו דבר כמו שהמטופל ירצה באמת לעזור לעצמו", מסבירה דטסקי.
על נשים וכולסטרול
"בהסתכלות על אישה, אנחנו צריכים לשים לב לגורמי סיכון נוספים, שלא מדברים עליהם מספיק", ציינה ד"ר יצחקוב. "אנחנו מכירים את זה הרבה על התקפי לב. לתסמינים של הנשים יש פחות מודעות. בדרך כלל התלונות הן לא טיפוסיות, למשל לחץ בקדמת החזה, כאבי בטן וכן הלאה. אבל אני מדברת על שלב אחד לפני כן, כשאנחנו עוקבים אחרי אישה עם סיכון מוגבר לטרשת עורקים, כמו למשל אישה עם שחלות פוליציסטיות, או אישה עם רעלת היריון, פרה-אקלמפסיה, אקלמפסיה, או שהייתה לה סכרת הריונית. אלו נשים בסיכון מוגבר".
"גם אחרי הלידה, אנחנו צריכים לעקוב ולהמשיך לטפל בהן, לא רק בנושא של יתר לחץ דם וסוכרת, אלא גם בנושא של רמות כולסטרול גבוהות. כיום יש יותר ויותר מודעות לנושא גם בקרב הצוותים הרפואיים" מוסיפה ד"ר יצחקוב.
ד"ר גביש: "אחת הבעיות אצל נשים עם כולסטרול גבוה היא שיש רופאים וגם נשים הסבורות שכל זמן שהן בתקופת הפריון, אסור להן לקחת תרופות מחשש שזה יפגע באפשרות שלהן להרות. זה לא נכון. בזמן ההריון עצמו, יש תרופות שאי אפשר לקחת ויש כאלה שאפשר".
כמי שנמצאת שם עם המטופלים והמטופלות, למה מלכתחילה יש התנגדות לקבלת טיפול?
דטסקי מציינת כי לרוב מדובר בפחד מתופעות לוואי. כ- 5% מתופעות הלוואי של סטטינים כוללים כאבי שרירים: "יש גם את העניין של חוסר מודעות - אף אחד לא דיבר איתם על הסיכונים האפשריים כתוצאה מסיבוכים של היפרליפידמיה. אצל מטופלים מסוימים יש גם עומס של טיפול תרופתי, יותר מדי תרופות, והם אומרים לעצמם- הגעתי ליעד, אני מרגיש טוב, הכל בסדר. ואז הם מתחילים לאט לאט להוריד את מינון הטיפול התרופתי, ופה מתחילה הפצצה המתקתקת. יש משפט שאני מאוד אוהבת להגיד למטופלים שלי - נהלו אתם את המחלה, אל תיתנו למחלה לנהל אתכם. זה משפט שבעצם הוביל את המטופלים לעזור לעצמם", מסכמת דטסקי.
בשיתוף נוברטיס
